top of page
  • orlamdeni

אדם שיש לו גבס על יד ימין והוא שמאלי באיזה יד יאחז הגביע של הקידוש? [ביד ימין קשה לו בגלל הגבס]

לכבוד הרה''ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א


א) בתחילה יש לחקור בשיטות מרן והרמ''א בזה. כתב מרן א''ח ס''תרנא ג, ''אטר נוטל לולב בימין כל אדם, ואתרוג בשמאל כל אדם, דבתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן, ולא בתר ימין ושמאל דידיה.'' וזה לפי דעת בעל העיטור וכמ''ש הב''י שם, וז''ל ''אח"כ מצאתי שכתב העיטור אהא דת"ר איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו מסתברא תפילין דאורייתא דוקא בימין, אבל לולב דרבנן הוא ומשום חשיבותא איטר הוא ככל אדם ומניח בימינו שהיא לכל אדם, ואי עביד איפכא לית לן בה דלא גרע מתפילין עכ"ל.'' ע''ש. הרי שאין לדמות דין תפילין שיש חיוב מדאורייתא להניח תפילין על יד שמאל, לשאר מצוות שהטעם שיש לעשותם ביד ימין הוא רק מפני ''חשיבותא'' דמצוה.


ויש לדקדק מזה שאין לאזיל בתר מה שהוא חשוב לגבי איטר יד, שאצלו יד שמאל של כל אדם היא יותר חשובה כיון שהוא עושה כל צרכיו ביד שמאל שלו, שזה אינו, אלא נראה שהענין של חשיבות כאן הוא פרסום לשאר בני אדם שעומדים שם, ולכן כיון שאצל שאר בני אדם כל מה שנאחז ביד ימין הוא יותר חשוב, אז בטלה דעת האיטר יד אצל שאר בני אדם, והוא צריך לאחוז חפצא של מצוה ביד ימין כל אדם כדי לפרסם לאחרים חשיבות המצוה.


אלא יש להעיר על דעת מרן ממה שהוא עצמו כתב ס''קפג ה, ''יש מי שאומר שאם המברך אטר אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם.'' הרי זה שלא כמ''ש בס''תרנא הנ''ל. וכן הרגיש המ''א שם ס''ק ט, וז''ל ''צ"ע דבסי' תרנ"א סתם הרב"י דאזלינן בתר ימין דעלמא הואיל ונטילת לולב בימין הוא דרבנן וכ"ש הכא דכוס של ברכה עיקרו מדרבנן דיש לנו לילך בתר ימין דעלמא, ובאמת בש"ל שלפנינו לא כתוב כלום מזה בב"ה וגבי לולב פסק ליטול בימין דעלמא ע"ש ואולי איזו פוסק אחר פוסק כן בב"ה.'' ע''ש.


ויש להעיר על מ''ש המ''א, שהרי מצינו בשבלי לקט סדר ברכות ס''קנו כמ''ש מרן הנ''ל לגבי כוס של ברכה. וגם בדיני לולב ס''שסה הוא פסק שלא כמ''ש מרן ס''תרנא הנ''ל בשם העיטור, אלא שצריך לאחזו את הלולב בימין דידיה שהוא יד שמאל של כל העולם. (שוב ראיתי בברכ''י ס''קפג אות ד, שהעיר כן על המ''א ע''ש.)


מ''מ נראה שאין סתירה בדעת מרן, שכן דרך מרן להביא דעת איזה פוסק בש''ע בלשון ''יש מי שאומר'' אף שאין זה הלכה ברורה. ולכן כתב הגינת ורדים י''ד כלל ג ס''יד, ד''ה ואני אומר, שאין כוונת מרן לפסוק כהיש מי שאומר לגמרי שאם כן היה לו לכתוב בלשון סתם אף שהוא דעת יחיד, אלא כוונתו שאין זו הלכה ברורה. ולכן כתב הגו''ר שם ''וחזינא דגם הסמ''ע הוא גם הוא שדי נרגא בקצת מקומות שנכתבו בשם י''א שאינם הלכה ברורה''. ע''ש.


וגם מצינו שכתב מרן א''ח ס''תרסד י, ''יש מי שאומר שיש ליזהר שלא יקוץ ישראל ערבה למצוה משדה עכו''ם''. וכתב הט''ז שם בסוף ס''ק ו. ''ומשום הכי כתב הש''ע כאן יש מי שאומר וכו', לא דרך הלכה ברורה ופסוקה.'' ע''ש.


וכן ראיתי במאמ''ר בס''תרעז בס''ק ד, שכתב על דברי מרן שם ''ואפשר דמשום הכי כתב הדין בשם י''א לפי שאינו ברור לו להלכה''.


ועיין בסמ''ע ח''מ ס''טז ס''ק, שכתב בתחילת דבריו על הדין שם, ''ולא מצאתי מי שחולק על זה רק שהב''י מפקפק עליו קצת ע''ש ומשום הכי כתב גם כאן לשון יש מי שאומר''. הרי כשיש פקפוק באיזה דין מרן כתב אותו בשם ''יש מי שאומר''.


ונראה שכן יש להוכיח ממרן עצמו כמבואר בפעולת צדיק בס''נט, שכתב מרן א''ח ס''קנח, ''נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה ואח''כ רוצה לאכול לחם יש מי שנראה מדבריו שאין אותה נטילה עולה לו, ואצ''ל אם נטל ידיו שלא לאכול ואח''כ נמלך ואכל.'' וכתב על זה הפעולת צדיק שאין זה דעת מרן בב''י בס''תעג, שכתב מרן שם ''כתב המרדכי שאם נתכוון בנטילה דטיבול לגמור בה כל סעודתו א''צ ליטול שנית... ונ''ל דאין לכוון בכך שלא לבטל תקנת חז''ל שתקנו ליטול בליל פסח שתי פעמים''. ועל זה כתב הפעולת צדיק, ''משמע פשוט דאי לאו טעמא דתקנת חז''ל ליטול שתי פעמים בליל פסח הוה מהני לסמוך בזה גם ללחם דאל''כ תיפוק ליה מטעמא אחרינא דלא מהני נטילה למשקים במקום נטילה לפת, אלא ודאי משמע ליה דמהני גם במקום נטילה לפת'' ע''ש. הרי שאף שהביא מרן בש''ע ''יש מי שנראה מדבריו'', מ''מ אין זה הלכה ברורה כלל כדמוכח בב''י הנ''ל.


וראיתי שכתב מרן א''ח ס''תרעד ב, הדין שם בלשון ''יש מי שאומר'', והקשה המאמ''ר עליו בס''ק ד, ''יש כאן קצת תימה על מרן ז''ל שהביא דין זה בלי חולק, דלפי מה שסתם לעיל ס''תרעג כדעת האוסרים אפילו תשמיש של מצוה נראה שדין זה אינו הלכה ולא היה לו למרן להביא בלי מחלוקת'' ע''ש. ולפי מה שכתבתי אין כאן קושיא, שי''ל שמ''ש מרן בלשון יש מי שאומר הוא אינו הלכה פסוקה כמ''ש המאמ''ר עצמו בס''תרעז.ס''ק ד הנ''ל.


וגם מצינו במרן א''ח ס''קפה ג, שהוא כתב, ''יש מי שאומר דבעל הבית עם בניו ואשתו צריך לברך בקול רם כדי שיצאו בברכתו.'' וכתבו על זה הברכ''י והנהר שלום שם שדין זה אליבא דרש''י שסבר דיכול להוצאים אפילו אם אינם מבינים כלל הלשון, ולהכי כתב מרן בשם יש מי שאומר משום דלעיקר הדין ס''ל למרן כשיטת שאר פוסקים המחמירין בזה וכמבואר בס''קצג ג. ע''ש. הרי מבואר שמ''ש מרן בשם יש מי שאומר הוא אינו הלכה ברורה כלל. ועיין עוד בזה בארחותיך למדני ח''ב ס''ח. ע''ש.


ולכן כן י''ל לגבי מ''ש מרן ס''קפג הנ''ל ''יש מי שאומר שאם המברך אטר אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל אדם'', שהוא אינו הלכה פסוקה כלל, אלא אדרבה הדין כמ''ש מרן בלשון סתם בס''תרנא שאטר יד ג''כ צריך לאחוז חפצא של מצוה ביד ימין של כל העולם. ולכן אין לומר כמ''ש המ''א הנ''ל שדברי מרן צ''ע, שזה אינו, אלא דעת מרן לדינא שאף לגבי כוס ברכה איטר יד צריך לאחוז את הכוס ביד ימין של כל העולם.


וכן הוא בברכ''י שם אות ד, שכתב ''כונת מרן דקאמר דיש מי שאומר, היינו להורות דאיכא פלוגתא, ובסי' תרנא גלה סודו שדעתו לפסוק דאזלינן בתר ימין דעלמא''. ע''ש.


ולפי זה שפיר הוא מ''ש הכה''ח ס''קפג אות כט, וז''ל ''והא דכתב זה מרן בש"ע בשם יש מי שאומר לפי שבב"י סימן תרנ"א כתב בשם בעל העיטור דדוקא תפילין דאורייתא בימין אבל לולב דנטילתו בימין דרבנן איטר הוא ככל אדם, וכתב שכ"ה דעת הטור וכ"פ שם בש"ע סעיף ג' יעו"ש. ולכן כתב כאן זה בשם יש מי שאומר לומר שהעיקר כמו שסתם סימן תרנ"א גבי לולב דאיטר ה"ה ככל אדם דכוס של ברכה נמי דרבנן כידוע.''


ולכן נראה שלדעת מרן אף שבשעת קידוש שאיטר יד צריך לאחוז את הכוס ביד ימין של כל העולם.

ב) מ''מ מצינו שהרמ''א לא סבר כמרן. ולכן כתב הרמ''א ס''תרנא ג, ''וי"א דאזלינן בתר ימין דידיה, ויש ליטול הלולב בימין דידיה והאתרוג בשמאל דידיה (הרא"ש ורבינו ירוחם ומהרי"ו), וכן נהגו, וכן עיקר.'' ע''ש. הרי שיש לדמות כל דיני אטר יד לדין תפילין, ולכן אף לגבי לולב יש לאטר יד ליטול אותו בשמאל של כל העולם. ונראה לומר שלגבי חשיבות היא אינה תלויה במה ששאר בני אדם רואים ומה שהוא מפרסם להם, אלא החשיבות תלוי באדם עצמו, וכיון שאצלו הוא יותר חשוב ליטול הלולב ביד שמאלו של כל העולם, אז זה העיקר וכן צריך לעשות. (ועיין לקמן עוד לגבי טעם זה.)


וכתב המ''א הנ''ל בסוף דבריו לגבי כוס ברכת המזון, ''ומ"מ נ"ל לנהוג כן כמ"ש רמ"א גבי לולב'', דהיינו שאיטר יד צריך לאחוז את הכוס ביד שמאל של כל העולם. ולכן נראה שה''ה שבשעת קידוש שאיטר יד צריך לאחוז את הכוס ביד שמאל של כל העולם, כן נראה לומר לדעת הרמ''א והמ''א.


ג) ואגב אורחיה יש לחקור אם כן הדין כשאדם אוחז מאכל בידו כשהוא מברך עליו קודם אכילה. כתב מרן ס''רו ד, ''כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו צריך לאוחזו בימינו כשהוא מברך.'' וכתב המ''ב שם ס''ק יח, ''בימינו - הטעם משום חשיבות [ובאיטר יד אזלינן בתר ימין ושמאל דידיה ולא בתר דעלמא כן משמע מחי' רע"א וכ"מ במ"א סימן קפ"ג]''.


אלא ראיתי שכתב הפר''מ שם בא''א ס''ק ו, ''ואני מסופק באטר יד אפשר בתר ימין דעלמא אזלינן כי ימין החיים...'' (ומה שדקדק אח''כ בלשון הלבוש אינו מוכרח שהלבוש לא מיירי באטר יד כלל כהמעיין שם יראה.) ויש להעיר על הפר''מ מאיזה טעם הוא לא הביא מ''ש המ''א ס''קפג הנ''ל כדי ללמוד ממנו שאטר יד צריך לאחוז המאכל בשמאל של כל העולם וכמו שדקדק המ''ב.


וי''ל שזה מפני שאין ראיה מוכרחת ממ''ש המ''א, שהוא אזיל לפי שיטת הרמ''א לגבי לולב ושיש לדמות דין כוס של ברכה לדין תפילין וכמו שלגבי תפילין איטר יד צריך לאזיל בתר דידיה דוקא ולא כשאר העולם, ה''ה לגבי לולב וכוס של ברכה. וכן הוא בגר''א ס''קפג ה. ע''ש. מ''מ י''ל שזה שייך כשאדם מקיים מצוה, כגון תפילין או לולב או כוס של ברכה, שכיון שהחיוב לקיים המצוה הוא חל על אותו אדם לבדו, אז יש לאזיל בתר ימין דידיה דוקא ואין לחוש למה שנראה חשוב לשאר בני אדם שעומדים שם, דהיינו יד ימין של כל העולם. אלא כשהאדם עושה דבר שהוא רק רשות, וממילא שאין חיוב שמוטל על דידיה דוקא, אז הוא צריך לחוש למה שנחשב חשוב אצל שאר בני אדם, ולכן כשהוא אוחז מאכל בידו קודם אכילה הוא צריך לאחוזו בימין של כל העולם, שאכילה זו היא רק רשות, ואין זה דומה לדין תפילין ולולב או כוס של ברכה שהם חיובים על גופו דוקא ולא על שאר בני אדם, ולכן ה''ה שיש לו לאחוז חפצא של מצוה בימין דידיה דוקא.


וכן נראה לחלק בין מעשה מצוה ומעשה רשות, שכתב השערי תשובה ס''ב ס''ק ב, לגבי הקדמת נעילת מנעל, וז''ל ''ימין תחילה – עיין באר היטב. ובבכור שור דף קי"א כתב ולעניין נעילת מנעל אם הוא איטר רגל כו' איטר יד, ינעול של ימין כל אדם תחילה וגם יקשרנו, דהוא שמאל דידיה, ואחר כך ינעול ויקשור בשמאל של כל אדם.'' וכן הוא במ''ב שם ס''ק ו. ע''ש. הרי אף איטר יד צריך לנעול צד ימין תחילה וזה מפני מ''ש המ''ב שם ס''ק ה ''שהימין חשוב תמיד'', וצ''ל שזה מפני שנעילת מנעל היא רק רשות ואינה מצוה, ולכן יש לאזיל בתר מה שנראה חשוב בעיני שאר בני אדם ולא בתר דידיה. אלא רק לגבי קשירה יש לאיטר יד לאזיל בתר דידיה כיון שקשירת נעלים דומה לדין תפילין כנודע, אבל אם לא מפני טעם זה אף איטר יד צריך לאזיל בתר ימין של כל אדם. ולכן שפיר הוא לחלק בין אחיזה של מצוה ואחיזה של רשות.


ולפי זה לגבי אחיזת מאכל בידו בשעת ברכה, יש לדמות זה לדין איטר יד שצריך לנעול מנעל של ימין כל אדם תחילה, ואין זה דומה כלל לדין כוס של ברכה ומ''ש המ''א ס''קפג, דשאני התם שהחיוב מוטל על אותו אדם עצמו, ולכן כמו שהחיוב מוטל עליו דוקא ה''ה די''ל שיש לאזיל בתיר ימין דידיה דוקא, משא''כ בדבר שהוא רשות שיש לאזיל רק בתר שאר העולם.


ולכן שפיר הוא מה שהפר''מ ס''רו הנ''ל לא הביא מ''ש המ''א ס''קפג, שהרי אין לדמות דין אחיזה של מצוה לדין אחיזה של רשות. ולכן משום זה הפר''מ מסתפק בדין ברכה על מאכל.


ומה שהביא המ''ב ס''רו ראיה מרעק''א, לא מצינו בס''קפג או ס''רו שרעק''א כתב דין איטר יד, ולכן נראה שהמ''ב כיון למ''ש רעק''א ס''תרנא בדין איטר יד ולולב, לעיין במ''א ס''קפג ע''ש. אולם אין מזה ראיה לדין איטר יד שרוצה לברך על איזה מאכל, שיש לחלק בין אחיזה של מצוה לאחיזה של רשות כדלעיל. ולכן יש להעיר על המ''ב ס''רו שהוא לא הביא מ''ש הפר''מ שם שנסתפק בזה. ולענ''ד הוא יותר נכון לדמות דין אחיזת מאכל בשעת ברכה לדין נעילת מנעל הנ''ל שיש לאטר יד לאזיל בתר ימין של כל העולם.


ד) ועכשיו יש לדון בנד''ד. כת''ר כתב שאדם זה הוא שמאלי, דהיינו איטר יד, ולכן נראה שלפי מ''ש המ''א ס''קפג הנ''ל אף בלי גבס על יד ימין, עדיין הוא צריך לאחוז כוס של קידוש ביד שמאל של כל העולם כיון שהיא יד ימין דידיה, שיש לדמות דין כוס של ברכה לכוס של קידוש ששניהם מצוות והחיוב מוטל על האדם עצמו דוקא. (ועיין לקמן לגבי דעת הרמ''א והמ''א בסתם אדם שאינו איטר יד שיש לו גבס על יד ימין שלו.)


אלא עדיין יש לחקור בזה לפי דעת מרן שסבר שרק לגבי תפילין יש לאיטר יד לאזיל בתר דידיה, משא''כ בשאר מצוות כגון לולב או כוס של ברכה. ונראה שאם איטר יד יש לו גבס על יד ימין של כל העולם, אז אם הוא אוחז את הכוס ביד שמאל שאין לה גבס, אז זה נראה כזלזול המצוה, שהוא מראה לכל אדם שמצוה זו אינה חשובה אצלו. ואף ששאר בני אדם רואים את הגבס והם יודעים שמפני זה הוא אוחז את הכוס ביד שאין לה גבס, מ''מ עדיין הם רואים שהמציאות היא שהוא עושה מעשה זלזול בכוס.


ולכן נראה שיש לאדם זה להניח את הכוס על השלחן, ואז הוא יכול ליגע בכוס ביד ימיני של כל העולם בלי הגבהת הכוס בידו. ובזה י''ל שכיון שהאדם נוגע בכוס ביד ימין בשעת ברכה שזה סימן לכל העולם שהכוס חשוב אצלו. ואף שהוא מבטל הדין להגביה את הכוס, אין זה מעכב כלל וכמ''ש הט"ז ס"רעא בס"ק יט, וז''ל "דיש חילוק בדבר באם היה בשעת הקידוש יין על השולחן או על הספסל אצלו מוכן לשתות, אז ודאי א"צ לא לבפה"ג ולא לקידוש שנית אלא ישתה המוכן לפניו." ע''ש. וכן הוא למהר"י זיין ז''ל בשערי ישועה בשער ה בס"יא. ע''ש. וכן הוא ברב פעלים בח"ב א"ח ס"מא, שנשאל לגבי מי שאביו זקן ולכן האב מקדש בקול נמוך והבן שומע ברכת בפה"ג אבל לא שאר הקידוש, האם הבן יכול לברך הקידוש לעצמו בלחש או דילמא בעינן אחיזת הכוס בידו ולא ביד אביו. והרב פעלים הביא סברת החכ"צ בס''קסח וכתב על דבריו דהא דבעינן אחיזת הכוס ביד המברך הוא רק לכתחילה, אף לדעת החכם צבי, וכן סברת החיד"א בברכ"י בס"רצה אות ה, ואף הוא הביא דברי המהר"י זיין הנ"ל. ע"ש. וכן ראיתי בשער הציון בס"רעא אות פו, שכתב "כיון דהשולחן עצי שטים והגר"ז וח"א העתיקו דבריו (הט"ז הנ"ל) והא"ר כתב דאפשר דגם מ"א מודה להט"ז ביין מוכן לפניו על השולחן... לכן העתקתי דבריו להלכה." וכן ראיתי בביאור הלכה בס"רעא בד"ה מיד, שכתב "ואפשר לומר דכיון שהוא סומך ברעיונו על הכוס שעומד לפני התינוק די בזה וכעין שכתב השע"ת בס"רצו, בשם הגהות יש נוחלין''. ע''ש. וכ''ש שהוא מותר מצד הדין לקדש על הכוס שעל השלחן כשהאדם ג''כ נוגע בה ביד ימין.


ועוד י''ל דמצינו שאף יש ענין להצביע לכוס בלי נגיעה. ולכן כתוב במנחות כט. ''תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים, מנורה דכתיב וזה מעשה המנורה, ראש חודש דכתיב החודש הזה לכם ראש חדשים, שרצים דכתיב וזה לכם הטמא, ויש אומרים אף הלכות שחיטה שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח.'' ועיין במזרחי פר' שמיני פ''יא ב, לגבי הפסוק ''דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ'', שפירש כל זה.


וכן מצינו במדרש תנחומא פר' כי תשא ס''יג, שכתוב שם ''ירא העם כי בושש משה (שמות לב א), מהו בושש, באו שש שעות ולא ירד משה, לפי שהתנה משה עמם ואמר להם לאחר מ' ימים אביא לכם את התורה, כיון שבאו שש שעות ולא ירד, מיד ויקהל העם על אהרן, רבותינו אמרו בא שטן ועירבב את העולם, והראה להם כמו משה תלוי מן הארץ ומטתו באויר, והיו מראין אותו באצבע, ואמרו כי זה משה האיש...''. ע''ש.


וגם מצינו במדרש תנחומא פר' צו ס''טז, שכתוב שם ''וכן אתה מוצא לעולם הבא... הקב"ה יושב באמצע והצדיקים מראין אותו באצבע, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו וגו' (ישעיה כה טו), ואומר כי זה אלקים אלקינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות (תהלים מח טו), לפי שהאומות אומרים, ואמר אי אלקינו (דברין לב לז), לפיכך ישראל אומרים כי זה אלקים אלקינו [עולם ועד] הוא ינהגנו על מות.'' ע''ש. וכן הוא בגמ' תענית לא. ''אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו...''. ע''ש. ועיין עוד בזה ברוח חיים י''ד ס''רפה אות ד. ע''ש.


וכן הוא ברש''י פר' בשלח פ''טו ב, וז''ל ''זה קלי - בכבודו נגלה עליהם, והיו מראין אותו באצבע ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים.'' ע''ש.


וכן יש לדקדק במ''ש הבאר היטב א''ח ס''תעג ס''ק כה, ''אבל כשיגיע לפסח שהיו אבותינו כו', לא יאחזו בידו דהוי כמגביה קדשים בחוץ, אבל מ''מ יסתכל בו. מהרי''ו ס''קצג.'' משמע מזה שאף אין ''מראין אותו באצבע'', אלא רק מותר להסתכל בו. ויש ללמוד מזה שהסתכלות אינה כ''מראין אותו באצבע''.


ולפי זה אף לגבי כוס של קידוש שעל השלחן, אם מי שיש לו גבס על יד ימין שלו יכול להצביע לכוס, דהיינו ''מראין אותו באצבע'', אז אף זה בכלל חשיבות כיון שהוא מראה באצבע ביד ימין.


ואף שאדם זה מבטל דין הגבהת הכוס כדמצינו לגבי כוס ברכה ס''קפג ד, ''מגביהו מעל השלחן טפח'', מ''מ כתב המ''ב שם ס''ק כ, ''ודע דמה דהוזכר מסעיף ד' עד סעיף זה הסכים בביאור הגר"א דהוא רק להידור מצוה לכתחלה.'' ע''ש. ולכן נראה שלדעת מרן הוא יותר טוב לבטל ''הידור מצוה לכתחילה'' של הגבהת הכוס ממה שהוא מזלזל את הכוס באחיזת יד שמאל של כל אדם, שבזה הוא מראה לכל שהכוס אינו חשוב אצלו.


ואף לדעת הרמ''א והמ''א הנ''ל שסברו שאף בשאר מצוות מלבד תפילין יש לאיטר יד לאחוז חפצא של מצוה ביד ימין דידיה, מ''מ י''ל שבסתם אדם שאינו איטר יד אבל יש לו גבס על יד ימין, אז אין לו לאחוז את הכוס ביד שמאל כיון שאין לו היתר של איטר יד, ולכן ממילא שזה זלזול לכוס, לכן יש לו לעשות תיקון הנ''ל להניח הכוס על השלחן וליגע בכוס בשעת קידוש ביד ימינו, או עכ''פ להצביע לכוס ביד ימינו. כן נראה לענ''ד.


ואסיים בכבוד רב


מחבר הספר אורחותיך למדני

2 views

Recent Posts

See All

האם חיבור כסאות ע''י אזיקונים נהפך כל הכסאות לכמו כסא גדול אחד של יותר ממ' סאה כדי לומר שעכשיו יש דין אהל ואסור לחתוך האזיקונים בשבת

לכבוד הרה''ג ישכר בעריש מאנדל שליט''א לאחרונה היה כאן בלונדון "עצרת" גדול, (הגאון הצדיק המשפיע רבי צבי מאיר זילבערבערג שליט"א מירושלים עיה"ק הגיע ללונדון, לעורר את העם בעניני טעכנעלאגיע), ולא היה שייך

コメント


bottom of page