top of page
  • orlamdeni

במלחמת עזה, האם יש לברך ברכת הטוב והמטיב כשאחד מהחטופים משוחרר

לכבוד הרה''ג אלחנן פרינץ שליט''א

 

כתב כת''ר:

 

אשמח לחוו"ד כת"ר, בשאלה ששייכת לרבים היום. הבוקר החלה הפסקת אש. בעוד מספר שעות אמורים להשתחרר מספר חטופים מהשבי ובהם ילדים קטנים ונשים. ואם השקט ימשך ולא יהיו הפרות בהסכם, בימים הקרובים בכל יום אמורים להשתחרר עוד חטופים.

 

ומצינו כי על שמועות טובות שהם טובות לו ולאחרים מברכים ברכת הטוב והמטיב (שו"ע רכב, א). ויל"ע, האם בכל יום בשעה, בו ישוחררו חטופים יש לברך ברכה זו או שיש לברכה רק בפעם הראשונה. אולם יתכן דהאויב האכזר לא ישחרר בכל יום, וממילא לכאורה כל יום זו שמועה חדשה (ומעיקרא עיקר הדין הוא לא כעת על השמועה שיצאו, אלא הברכה תהא בשמועה בשעה שישוחררו בפועל). כמו כן, האם לברכה ברכה זו בשם ומלכות. ואף שכתב המשנה ברורה (סק"א) בשם הפמ"ג שקיום ממעטים בברכות אלו, בשעת השחרור הלב גואה שמחה על מי שחזרו בחיים. ע''כ דברי כת''ר.   

 

א) בתחילה י''ל שרק הקרובים של המשחורר צריכים לברך ברכת הטוב והמטיב, ולא שאר העם ששומעים בשורות טובות אלו. ויש לדמות זה למ''ש מרן ס''רכא א-ב, ''אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם... ומה מברך אם אין לו שדה אומר מודים אנחנו לך ה' אלהקנו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא שירה כים וכו' עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו וחותם ברוך אתה ה' קל רוב ההודאות, ואם יש לו שדה בשותפות עם אחר מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו שותף בשדה מברך שהחיינו.'' ע''ש.

 

משמע מזה שאם אין לו שדה אז אין לו לברך הטוב והמטיב, אף שיש לו שמחה גדולה כשהוא רואה ירידת הגשם, שכל העולם היו בצער. וצ''ל שחז''ל לא תקנו הטוב והמטיב אלא כשיש הנאה ממש אצלו, כגון שיש לו שדה, אבל  על בשורות טובות שאין לאדם הנאה ממש לגופו או לנכסיו, אז אין לו לברך אף שיש לו שמחה רבה. ולכן אף בנד''ד י''ל שבקרובים חייבים לברך כיון שהמשוחרר הוא כמו ''שדה שלו'', אבל שאר העם ששומעים בשורה טובה זו, אינם יכולים לברך ברכה זו.

 

ב) ולפי זה יש לחקור לגבי מי שיש לו קרוב משוחרר שיוצא לחירות ביום אחד, ואז יש לו קרוב משוחרר אחר שיוצא לחירות ביום אחר, האם הוא צריך לברך בכל יום על כל קרוב וקרוב, או שמא יש לו לברך רק ביום הראשון שיצא אחד מקרוביו לחירות.

 

ונראה שיש לדמות זה לדין ברכת הטוב והמטיב על יין. ולכן כתב הכה''ח ס''קעה אות יג, ''ואם שתה יינות הרבה מברך על כולם הטו"ה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וזה פשוט, והסברא מחייבת אותו דכיון דהוא צריך לברך על השני הטו"ה למה לא יברך על הג' ועל הד' וכן בכולם כיון שיש כאן שינוי יין, וכ"ש אם עולה במעלות שהשני יותר טוב מהראשון והג' מהשני וכן ע"ז הדרך. שכנה"ג שם אות א'...''.

 

וכן הוא במ''ב שם ס''ק יד, ''כתב בא"ר דכן אם רוצה לברך על כמה יינות יסירם עכ"פ מהשלחן בשעת ברכה ראשונה ואח"כ כששותה אפילו כמה יינות מברך על כ"א ברכת הטוב.'' ע''ש.

 

ולפי זה י''ל לגבי המשוחררים, שכל משוחרר הוא משונה מחבירו, וכמו יין זה משונה מיין אחר, ולכן צריך לברך ברכת הטוב והמטיב, על כל אחד מהם בכל יום.

 

ואף שכתב המ''ב ס''רכב ס''ק ב, ''שמועות - נקט בלשון רבים להורות שאם שמע כמה שמועות בבת אחת די לו בברכה אחת.'' ועיין בשער הציון שם. וכן הוא בכה''ח שם אות ג, ''הא דנקט שמועות טובות ובשורות לשון רבים אפשר דאפילו באו לו הרבה בבת אחת או בזה אח"ז סגי בברכה אחת. הלק"ט ח"א סימן קצ"ט י"א בהגה"ט.'' ע''ש. מ''מ בנד''ד יש הפסק יום בין כת זו של משוחררים לכת אחרת, ולכן אם יש לאדם קרוב בכל כת וכת, אז יש לו לברך בכל יום.

 

ג) ואל תשיבני שאין לו לברך כיון שבכל פעם שהאויבים משחררים יהודי אחד, הממשלה של ישראל משחררת ג' מחבלים של האויבים, וזה בכלל ההסכמה שביניהם, ולכן י''ל ''יצא שכרו בהפסדו'', שכמעט ודאי שאחד ממחבלים אלו יחזור אחר זמן מה להרוג יהודי. ולכן איך אפשר לברך ברכת הטוב והמטיב על זה?

 

אלא זה אינו, שכבר כתב מרן ס''רכב ד, ''מברך על הטובה הטוב והמטיב אף על פי שירא שמא יבא לו רעה ממנו, כגון שמצא מציאה וירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו...''. ע''ש. וכן י''ל בנד''ד שיש לאדם לברך על הטובה, אף שיש חשש גדול שיבוא רעה ממנו.   

 

ד) וגם יש לחקור במ''ש המ''ב ס''רכב ס''ק א, ''מי שהוכרח מחמת עניותו לקחת אשה עשירה שלא בחפצו מברך הטוב והמטיב ודיין האמת [מ"א בשם ס"ח], וכמדומה שכהיום ממעטין בברכות אלו [פמ"ג] גם בספר מור וקציעה מפקפק בזה.'' ע''ש.

 

וזה כמ''ש הפר''מ בא''א שם ס''ק א, ''מ''ש אשה עשירה כו', היום כמדומה ממעטין בברכות אלו עיין ס''רכג.'' וכן הוא במש''ז ס''רכג ס''ק ד, לגבי ברכת שהחיינו על כלים חדשים, וז''ל ''ועתה כמדומה אין נוהגים, וסומכים על מ''ש הר''ב ס''א (כך צ''ל) בהג''ה ומ''א אות ג' יע''ש מזה.''

 

וזה לפי הרמ''א ס''רכג א, שכתב ''ואם מתה אשתו בלידתה מברך שהחיינו דהא ליכא הטבה לאחריני, וכן אם מת האב קודם שילדתו היא מברכת שהחיינו (כן נראה לי ליישב הרשב"א סימן רמ"ה). ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות.''

 

וזה לפי תשובת הרשב''א כמ''ש הב''י שם, ''וז"ל הרשב"א בתשובה (סי' רמ"ה) מסתבר דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו... דהא קי"ל כלישנא בתרא דר' יוחנן דאמר בפרק הרואה בין קנה בתים אחרים בין לא קנה מברך שהחיינו, אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים אשר בארץ ושמא עשאום רשות כקרא חדתא (עירובין מ:) דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדות אין מברכין שהחיינו בחובה, ומפני שראיתי גדולי הדור שלא נהגו לאומרו אני דוחק כן ואע"פ שאין זה מספיק כל הצורך, שהרי בפדיון הבן תיקנו זמן ושמא אף על מצוה ממצות התורה כפדיון הבן אומר זמן, ולפי טעם כל אותם שבפרק הרואה כקנה כלים חדשים ונפלה לו ירושה מאביו וכל אותם הנזכרים שם דלאו מזמן לזמן אתו ולאו מצוה אלא במקום הנאה לבד י"ל דלאו בחובה אמרו אלא ברשות עכ"ל.''  

 

ופירש המ''א שם ס''ק ג, ''בברכה זו - פי' בברכת שהחיינו דאית' בגמ' שהוא רשות (עמ"ש סי' רכ"ה ס"ג) ולכן מקילין רבים בכל הברכות כיוצא באלו, ואינו נכון דמאי דאיתמר איתמר.'' ע''ש.

 

ונראה שיש לפרש מ''ש המ''א לפי מ''ש הרשב''א הנ''ל, דהיינו שמ''ש המ''א ''מקילין רבים בכל הברכות כיוצא באלו'', הוא כמ''ש הרשב''א הנ''ל ''כל אותם שבפרק הרואה כקנה כלים חדשים ונפלה לו ירושה מאביו וכל אותם הנזכרים שם דלאו מזמן לזמן אתו ולאו מצוה אלא במקום הנאה לבד י"ל דלאו בחובה אמרו אלא ברשות.'' ועל זה כתב המ''א ''ואינו נכון דמאי דאיתמר איתמר'', דהיינו שאף אם ברכות אלו רק רשות, מ''מ כיון דאיתמר בפירוש שיש לברך אז יש לברך אף כשהברכה היא רק רשות.

 

וראיתי בשיירי כנה''ג ס''רכג הגהב''י אות ז, שכתב לפרש הרשב''א והרמ''א הנ''ל, וז''ל ''ראיתי בל''ח הבין דקאי אברכת שהחיינו, ובתשובה הנזכרת... צדדתי לומר ג''כ לברכת הטוב והמטיב, שהרב בעל המפה ז''ל סיים 'ומזה נתפשט המנהג שרבים מקילים באלו הברכות', וכונתו על ברכת שהחיינו וברכת הטוב והמטיב שניהם גם יחד. ושוב עתה נתיישבתי בדבר וראיתי שלא צדקתי בזה והאמת כדברי ל''ח דקאי לברכת שהחיינו ולא קאי לברכת הטוב והמטיב, ומ''ש הרב בעל המפה 'ומזה נתפשט המנהג להקל באלו ברכות', על ברכת שהחיינו קאמר כל אותם הנז' בפ' הרואה, וכדמוכח בל''ח שם, וכ''כ ממהרש''א נר''ו.''  ע''ש. (ומ''ש ''מהרש''א'', אולי הוא כיון לרבי שלמה אלגזי ז''ל שהיה בדורו. ועיין מ''ש הא''ר ס''רכג ס''ק ב על השכנה''ג.)

 

ולפי זה יש לדקדק במ''ש המ''א הנ''ל ''בברכה זו - פי' בברכת שהחיינו.'' וי''ל שהוא כיון למ''ש השכנה''ג הנ''ל שמנהג זה קאי רק לגבי שהחיינו ולא לגבי הטוב והמטיב.   ולכן גם יש לפרש מ''ש המ''א ''ולכן מקילין רבים בכל הברכות כיוצא באלו, ואינו נכון דמאי דאיתמר איתמר'', שזה מיירי דוקא לגבי שהחיינו, ולגבי ברכה זו כתב המ''א ''ואינו נכון דמאי איתמר איתמר'', דהיינו שצריך לברך שהחיינו על כל אלו שכתוב בפ' הרואה. ולכן ק''ו שצריך לברך ברכת הטוב והמטיב על אלו, שאף לפי המנהג שהביא הרשב''א אין להקל בזה, וכמו שסברו הל''ח והמהרש''א והשכנה''ג הנ''ל, וכן נראה דעת המ''א.

 

ולפי זה הכי יש לפרש במ''ש המ''ב שם ס''ק ז, ''בברכה זו - פי' בברכת שהחיינו מפני שהיא רק רשות [שעיקר ברכת שהחיינו נתקן על דבר הבא מזמן לזמן כמועדים וכדומה], ומזה נתפשט שרבים מקילים בכל הברכות כיוצא באלו, אבל אינו נכון דמאי דאיתמר בגמרא שהיא רשות איתמר.'' וזה כמ''ש המ''א הנ''ל, שמיירי רק לגבי שהחיינו ולא לגבי ברכת הטוב והמטיב.

 

ה) ועוד יש לפרש בדעת הרמ''א בס''רכג א הנ''ל. ויש לדקדק שהוא כתב ''שנהגו להקל בברכה זו''. וזה כלשון דמצינו שכתב הרמ''א א''ח ס''תצ לגבי ברכה על המגילות, ''והעם נהגו שלא לברך עליהם על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים.'' וכתב בשו''ת הרמ''א ס''לה, ''ובמהרי''ל כתב לברך על מקרא מגילה... וכן כתבתי בעצמי בחיבורי דרכי משה אשר ממנו סדרתי השולחן ערוך, וכן דקדקתי במה שכתבתי והעם נהגו שלא לברך כו', ולא כתבתי סתם וכן נוהגין כמו שהוא מדרכי בשאר מקומות''. ע''ש. הרי שיש לחלק בין ''כן נוהגין'' ובין ''נהגו''. ופירוש נהגו הוא שהעם נהגו מעצמם אבל אין זה לפי הדין. וכן הוא במ''א ס''תצ ס''ק ט. ע''ש.

 

וכ''כ בתשובה מאהבה ח''ג ס''שנה, (על י''ד ס''קעט), ''ונהגו כו' שאין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה עכ''ל. וכן העתיק הרמ''א באה''ע ס''סד ג, ונהגו שלא לישא נשים אלא בתחילת החדש עכ''ל. ודקדקו בלשונם ונקטו מלת ''ונהגו'' לידע ולהודיע שאינו אלא מה שנהגו העם מעצמם ואין לו שורש על פי הדין (וכמבואר בתשו' הרמ''א ס''לה ומ''א ס''תצ ס''ק ט.) ואינו אלא סימנא בעלמא''. ע''ש. וכן הוא בשו''ת מהרי''א אה''ע ס''כד. ע''ש.

 

ולכן ה''ה לגבי מ''ש הרמ''א ס''רכג א הנ''ל, ''ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות'', שי''ל שכיון שכתב הרמ''א ''נהגו'' שכוונתו לומר כמ''ש התשובה מאהבה הנ''ל ''ואין לו שורש על פי הדין''. ולכן אף שהפר''מ והמ''ב בס''רכב כתבו ''וכמדומה שכהיום ממעטין בברכות אלו'', מ''מ אין זה לפי הדין, ולכן משום זה כתב המ''ב בס''רכג ס''ק ז ''אבל אינו נכון דמאי דאיתמר בגמרא שהיא רשות איתמר.''

 

ולפי כל זה נראה דלדינא לא קי''ל כמ''ש הפר''מ הנ''ל, ולכן אף שכתב המ''ב ס''רכב א הנ''ל, ''וכמדומה שכהיום ממעטין בברכות אלו [פמ"ג]'', מ''מ המ''ב עצמו כתב בס''רכג ס''ק ז, שזה ''אינו נכון'' וכמ''ש המ''א.

 

ומה שהמ''ב ס''רכב ס''ק א, הביא דעת המו''ק, וז''ל ''גם בספר מו''ק מפקפק בזה'', זה אינו קאי על מ''ש הפר''מ   ''שכהיום ממעטין בברכות אלו'', אלא הוא קאי על מ''ש הספר חסידים שהביא המ''ב שם, וז''ל ''מי שהוכרח מחמת עניותו לקחת אשה עשירה שלא בחפצו מברך הטוב והמטיב ודיין האמת [מ"א בשם ס"ח]'', ועל זה כתב המו''ק שם ''ועיין ס''ח שמברך אדם אחד הטוב ודיין האמת על כזו. ונ''ל שתיהן ברכות לבטלה.'' ע''ש. ולכן אין ללמוד מהמו''ק שהוא הסכים ''שכהיום ממעטין בברכות אלו''.

 

שוב ראיתי לבעל הפלא יועץ בספרו חסד לאלפים ס''רכג אות ד, שכתב ''ובמה שנהגו להקל בברכת שהחיינו יש להם על מה שיסמוכו שאינה חובה אלא רשות. ועכ''פ המברך לא הפסיד והרי הוא זריז ונשכר, אבל בשאר ברכות שתיקנו חכמינו ז''ל אין להקל, ואינו נכון מנהג העולם שהם מקילים בכל אלו הברכות, מגרעות עשו לנפשם שעוברים על תקנת חכמים ומפסידים ברכות. והאיש הירא יהיה חפץ בברכה וישא ברכה.'' ע''ש. וכן י''ל בנד''ד שמי שמברך ברכת הטוב והמטיב הוא ''זריז ונשכר'', וגם הוא ''ישא ברכה''.   

 

ולפי כל זה בנד''ד אין חשש לקרובים של המשוחרר לברך הטוב והמטיב, וזה מפני שאף לפי המנהג שהובא ברמ''א (ועל זה סמך הפר''מ) אין בזה חשש ברכה לבטלה, שדקדק הרמ''א לכתוב רק ''נהגו'' להקל, דהיינו שמצד הדין הוא מותר לגמרי כמ''ש התשובה מאהבה. ועוד, אף שכתבו הפר''מ והמ''ב ''שכהיום ממעטין בברכות אלו'', מ''מ המ''ב עצמו פסק כהמ''א שכתב לגבי ברכת שהחיינו ''נתפשט שרבים מקילים בכל הברכות כיוצא באלו, אבל אינו נכון דמאי דאיתמר בגמרא שהיא רשות איתמר.'' ועוד, אף לפי מנהג הנ''ל זה קאי רק לגבי ברכת שהחיינו ולא לגבי ברכת הטוב והמטיב כמ''ש השכנה''ג הנ''ל, וכן נראה דעת המ''א והמ''ב.

 

ואסיים בכבוד רב

 

מחבר הספר אורחותיך למדני

8 views

Recent Posts

See All

האם יש ראיה לדעת הלבוש שיש דין מכה בפטיש בבישול אוכלים, ממ''ש הירושלמי שבגמירת הכנת השום או החטים יש חיוב משום מכה בפטיש

לכבוד הרה''ג אמיר גרינבאום שליט''א כתב כת''ר, ''אשמח מאוד לשמוע מה דעת הרב בשאלה אם יש איסור 'מכה בפטיש' באוכלין, ואם נוקט הרב לאיסור מה ההגדרה מתי יהיה אסור משום מכה בפטיש ומתי נקרא רק כדרך אכילה, ונ

האם מותר לאדם לשמש מטתו בשעת מלחמת עזה, שכתב הרמ''א ס''רמ יב שאף בשאר צרות מלבד רעב יש איסור

לכבוד הרה''ג מנחם בורשטין שליט''א א) נראה שהאסיור לשמש מטתו בעת רעב הוא רק מדת חסידות. וזה כמ''ש תוספות תענית ט. ''אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון. ואם תאמר הרי יוכבד נולדה בין החומות ואותו העת עת רעב

bottom of page