בעניין שינה בר"ה ממתי הקפידה מתחילה, האם מעלות השחר או מהנץ החמה

לכבוד הרה''ג משה מוסאי שליט''א

א) כתב הרמ''א ס''תקפג ב, ''וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי), ומנהג נכון הוא.'' וזה כמ''ש בדרכי משה שם ס''ק ב, ''בירושלמי דר"ה איתא האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה, לכן נזהרים שלא לישן בר"ה.''

מ''מ אין מנהג זה מוסכם, שהרי כתב הב''ח ס''תקצז, ''כתב בספר אבן שועב בשם הרמב"ן ז"ל... כתוב בירושלמי שאסור לאדם לישן בר"ה כדאמר התם איך בר נש דדמיך בריש שתא ועוסקים בדיניה, ועוד י"ל כי הוא מורה עצלות כדכתיב מה לך נרדם וגו' עכ"ל. ומהר"מ היה רגיל לישן כמו בשאר י"ט תשב"ץ מצאתי כ"כ בהגהות דמהר"ש לוריא.''

ואפשר לפרש שסבר מהר''ם שאף לגבי ר''ה שייכת מצוות שמחת יו''ט כמ''ש הטור ומרן ס''תקצז א, ''ואוכלין ושותין ושמחין, ואין להתענות בו כלל.'' וכתב הכה''ח שם  אות א, ''ר"ל אף שהוא יום הדין כדאיתא בר"ה (ט"ז ע"א) מ"מ מצוה של ושמחת בחגך שייך ביה שגם הוא בכלל חג...''. ע''ש. ולכן סבר מהר''ם שבר''ה אין לגרום צער לנפשו במה שהאדם מבטל שינתו, וכיון שמ''ש בירושלמי אינו נזכר בבבלי, אז י''ל שמצוות שמחת יו''ט עדיפה ואין לאדם לבטל שינתו. וכן יש לדקדק בב''ח הנ''ל שכתב ''כמו בשאר י"ט'', דהיינו כמו שבשאר יו''ט יש דין שמחת יו''ט ה''ה די''ל הכי לגבי ר''ה. ולכן מצינו שאין מנהג זה מוסכם.

ועוד י''ל שלא מצינו שהרי''ף והרמב''ם והרא''ש ומרן בש''ע הביאו מנהג זה. ולכן מסתמא שלדעתם שאין לחוש למ''ש בירושלמי, וכדעת מהר''ם הנ''ל. ויש לדמות זה למ''ש הסמ''ע ס''תכו, ''ובהג"מ כתבו דבירושלמי מסיק דצריך אפילו להכניס עצמו בספק סכנה עבור זה והביאו הב"י וכ' ז"ל ונראה שהטעם הוא מפני שהלה ודאי והוא ספק עכ"ל, גם זה השמיטו המחבר ומור"ם ז"ל ובזה י"ל כיון שהפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור לא הביאו בפסקיהן מ"ה השמיטוהו ג"כ.'' ע''ש. וכן י''ל בנד''ד.

ב) ויש לחקור אם לפי מנהג זה האדם צריך לקום ממטתו מעמוד השחר או מנץ החמה. ראיתי שפירש המטה יהודה ס''תקפג ס''ק ז, ''ואיכא למידק דהממשיך שינתו בלילה עד אחר שיאור היום, אם לפי המנהג הנזכר ראוי לו לעמוד או דילמא כיון דהתחיל בהיתר דלא איברי ליליא אלא לשינתא אין לחוש לסוף שינה, והיה נראה לכאורה כיון דאפילו אכילה שאסורה מן הדין קודם תפלה אפ''ה יש מי שאומר דאם התחיל לאכול קודם עמוד השחר אין צריך להפסיק, כ''ש שינה דאינן נמנעין אלא מחמת המנהג. מיהו לא דמי שינה לאכילה, דהרי בדין סוכה איתא ס''תרלט מי שהיה ישן בסוכה וירדו גשמים ונכנס לבית אע''ג דכל הלילה אין מטריחין אותו לחזור לסוכה, מ''מ כשיעלה עמוד השחר וניעור מעצמו צריך לישן בסוכה, דמפסקי לילות מימים, ואמרו שם הטעם דלא דמיא שינה לאכילה, דבשינה כשיעור משנתו אפילו בתוך מיטתו כשיחזור לישן היינו כתחילת שינה, משא''כ באכילה דכן הוא הדרך לאכול ולשתות שאינו אוכל בבת אחת זה אחר זה. וא''כ מינה נילף לנ''ד דראוי הוא דכשיעלה עמוד השחר יתגבר כארי ויקום ממטתו ולא יחזור לישן, ומכ''ש דשעה א' היא התחילת ג' שעות הראשונות שבהם הקב''ה יושב ודן את העולם.'' ע''ש.

ולפי זה נראה שיש לדמות מנהג זה לדין סוכה שכתב מרן ס''תרלט ז, ''היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך הבית ופסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לחזור לסוכה כל אותה הלילה אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר. הגה: וינעור משינתו (טור).'' וזה כמ''ש הטור שם ''וכן היה ישן וירדו הגשמים ויצא, אין צריך לחזור עד שיעור משנתו אחר שיעלה עמוד השחר. אבל אם ניעור משנתו בלילה, או שעלה עמוד השחר קודם שניעור, אין צריך לחזור.'' וזה כמ''ש המ''ב שם ס''ק מג, ''וינעור משינתו - פי' מעצמו וא"צ להקיצו גם אין מחוייב למסור שנתו לאחרים שיקיצוהו כשיאור היום.'' ע'ש.

ולכן נראה במנהג הנ''ל, שהאדם א''צ לכוון שעון מעורר כדי להעיר אותו, בין בעמוד השחר ובין בנץ החמה, שאין מנהג זה יותר חמור מדין סוכה הנ''ל. אלא רק אם האדם מעצמו מתעורר משינתו אחר עמוד השחר, אז אין לו לחזור לישון אח''כ.

ואה''נ שמצד מ''ש המטה יהודה ''ומכ''ש דשעה א' היא התחילת ג' שעות הראשונות שבהם הקב''ה יושב ודן את העולם'', הוא אינו ראוי לישון כל כך זמן אחר נץ החמה, וכ''ש כשהוא צריך לילך לבית הכנסת כדי להתפלל בצבור שאין לו להתעכב, אבל מצד המנהג הנ''ל נראה שהוא אינו חייב לכוון שעון מעורר כדי להעיר אותו, בין בעמוד השחר ובין בנץ החמה.   

ג) ולענ''ד אף יש ללמוד לנד''ד ממ''ש המקובלים. ולכן כתב הכה''ח ס''תקפג אות לו, ''וגם נוהגין שלא לישן וכו'.  וכ"כ בשער הכוו' דף ץ' ע"א וז"ל ענין השינה בר"ה נלע"ד ששמעתי ממוז"ל שאין לישן ביום ר"ה לפי שז"א הוא ישן למע' (ר"ל כי בחי' הסתלקות המוחין נקרא שינה בלשון המקובלים כנודע) עד שמתעורר ע"י תקיעת שופר וכו' האמנם נלע"ד ששמעתי ג"כ ממוז"ל שאין זה אלא עד חצי היום ומאז ואילך יכולין לישן כי כבר נתעורר ז"א (ר"ל ע"י המשכת המוחין דהיינו אורות של בחי' היום) ע"י התקיעות דמיושב ומוסף, ואני זוכר שראיתי למוז"ל שאחר חצי היום שכב על מטתו וישן עכ"ל. וכ"ה בפע"ח שער כ"ד סוף פ"ג. והב"ד מ"א סק"ו. וכ"כ האחרונים.'' ע''ש.

ומצינו שז''א כבר ''ישן'' בליל ר''ה. ולכן כתב השער הכוונות דף צג ע''ב, ''בליל א' של ר''ה בתפילת ערבית... שאימא מסתלקת מעל ז''א ונשאר ישן בסוד הדורמיתא.'' ע''ש. ולא מצינו לפי מנהג הנ''ל שאין לישון כל ליל ר''ה כיון שז''א ישן באותו זמן! שזה אינו, אלא רק מצינו שאין לאדם לישון כשאפשר לו לעורר ז''א משינתו ע''י תקיעת שופר, ולכן כיון שא''א לתקוע שופר בלילה, אז ממילא שעדיין מותר לאדם לישון בליל ר''ה. ולפי זה נראה שהזמן שאין לאדם לישון הוא רק הזמן שהוא ראוי לתקיעת שופר.

ולכן יש לדון במ''ש מרן ס''תקפח א, ''זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה. ומצוותה משעת הנץ החמה ואילך. ואם תקע משעלה עמוד השחר יצא.'' הרי הוא אינו ראוי לתקוע בשופר אלא מנץ החמה. ולכן י''ל שכיון שהזמן בין ע''ה ונץ החמה הוא אינו ראוי לתקיעת שופר לכתחילה, אז האדם אינו צריך לעורר משינתו באותו זמן, כמו שהוא א''צ לעורר כל ליל ר''ה אף שז''א ''ישן'' כל הלילה. ולכן יש סברה לומר לפי דעת המקובלים שמותר לאדם לישון עד נץ החמה, שהרי הוא אינו ראוי לקיים מצוות תקיעת שופר קודם כן.   

ולפי זה יש להעיר על מ''ש הבן איש חי פר' נצבים אות יא, ''אין ישנים ביום ראש השנה, וצריך להזהר שיתעורר משינתו בלילה קודם עלות השחר, ואם יש לו כאב הראש או שאר מיחוש שמוכרח לישן ביום, יתאפק וישן אחר חצות היום.'' ע''ש. וכן הוא בכה''ח ס''תקפג אות לט. ע''ש.

וי''ל שלפי דעת המטה יהודה הנ''ל שהביא ראיה מדין סוכה, האדם א''צ ''להזהר שיתעורר משינתו בלילה קודם עלות השחר'', שהרי בדין סוכה הנ''ל כתב המ''ב ''וא"צ להקיצו, גם אין מחוייב למסור שנתו לאחרים שיקיצוהו כשיאור היום.''

וגם לפי דעת המקובלים נראה שכיון שהוא אינו נכון לכתחילה לתקוע שופר קודם נץ החמה, אז ממילא שמ''ש הירושלמי הנ''ל הוא שייך רק מנץ החמה ואילך.

ועוד י''ל, שכיון שמ''ש הרמ''א בשם הירושלמי הנ''ל הוא רק מנהג ואינו מצד הדין, וכיון שלדעת מהר''ם א''צ לחוש למנהג זה, וכיון שהרי''ף והרמב''ם והרא''ש ומרן לא הביאו הירושלמי הנ''ל, אז הוא מסתברא שאף לאלו שנוהגים כהרמ''א בשם הירושלמי שהם א''צ להחמיר כולי האי כדי לומר ש''צריך להזהר שיתעורר משינתו בלילה קודם עלות השחר''. כן נראה לענ''ד.  

ואסיים  בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני