האם אשה יכולה לקבוע הוסת שלה ע''י מדידת חום גופה במד חום

לכבוד הרה''ג אלי מאיירס  שליט''א

כתב כת''ר, ''אשה לוקחת את הטמפרטורה הבסיסית שלה כל בוקר ובעזרת השוואת הטמפרטורה כל יום היא יכולה לזהות את מועד הביוץ שלה. בהשוואת הטמפרטורות, אפשר גם לזהות מתי הווסת שלה תגיע. אם היא תראה דם בקביעות בעונה הסמוכה לירידה בטמפרטורה שלה, האם זה יכול להיחשב כווסת הגוף וכווסת קבוע לכל דבר? או האם וסת הגוף הוא מושג מצומצם רק למקרים שהוזכרו בגמרא (או לפחות לדברים הנראים לעין).''

א) כתב מרן י''ד ס''קפט יט, ''יש קובעת וסת על ידי מקרים שיארעו בגופה כגון שמפהקת, דהיינו כאדם שפושט זרועותיו מחמת כובד, או כאדם שפותח פיו מחמת כובד, או כאדם שמוציא קול דרך הגרון, וכן אם מתעטשת דרך מטה, או חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעיה, או שאחזוה צירי הקדחת, או שראשה ואיבריה כבדים עליה, בכל אחד מאלו אם יארע לה שלשה פעמים, וראתה, קבעה לה וסת, שבכל פעם שהיא חוששת מהם, אסורה לשמש.'' ע''ש.

ונראה שלאו דוקא אלו, שכתב הרא''ש נדה סג. ''וכולן דברי אלקים חיים דכל חוש שינוי הגוף כיון שהוחזקה בו הוא סימן להתעוררות עקירת הדם.'' ולכן ה''ה די''ל שכשיש שינוי בטמפרטורת האשה קודם הוסת, שאף זה יכול לקבוע את הוסת אחר ג' פעמים, שהרי אף שינוי בטמפרטורה ''הוא סימן להתעוררות עקירת הדם.''

ב) וכן נראה לומר, שאף ''צירי קדחת'' בכלל וסת דגופה כמ''ש מרן הנ''ל, ומקורו בטור שם. ופירש''י ויקרא פ''כו טז, ''קדחת - חולי שמקדיח את הגוף ומחממתו ומבעירו כמו (דברים לב) כי אש קדחה באפי.'' ע''ש. ופירש''י דברים פ''כח כב, ''ובקדחת - לשון כי אש קדחה באפי והוא אש של חולים מלוו"י בלע"ז (פיבער היטץ) שהיא חמה מאוד. ובדלקת - חמה יותר מקדחת ומיני חלאים הם.'' ע''ש.

וזה הפירוש במ''ש במשנה נדה סג. ''צמרמורות אוחזין אותה''. ופירש המאירי שם, ''ואוחזין אותה כמין צמרמורות, ר"ל חימום בשר כעין צימור קדחת וכן כיוצא באלו משאר המקרים הדומים לאלו.'' וכן הוא בפני משה בירושלמי שבת פ''יד הל''ד, שכתב ''צמרמורין. חמימות דוגמתן בפ"ט דנדה כמין צמרמורות אוחזין אותה.'' ע''ש.

וכן נראה כוונת רש''י בגמ' נדה שם שכתב ''צמרמורות. פריצונ"ש.'' ורש'י כיון בלשון צרפת ל frisson דהיינו לרעוד, וזה משום הקדחת כמ''ש הטור ומרן הנ''ל.

ולפי זה י''ל שחז''ל ידעו ששינוי בטמפרטורת גוף האשה יכול להיות סימן שיבא הוסת. ולכן הוא אינו דחוק לומר שאף הוא אפשר לקבוע וסת במדידת  הטמפרטורה, ובפרט אחר ג' פעמים שאז יש קביעות. וי''ל שזה בכלל מ''ש המאירי הנ''ל ''וכן כיוצא באלו משאר המקרים הדומים לאלו.''

ב) ואף אם האשה עצמה אינה יכולה להכיר בשינוי מועט בטמפרטורה שלה, מ''מ יש לסמוך על מדידת מד חום כדי לידע את זה, כמו שיש לסמוך בכל מדידה בכל דיני התורה, כגון למדוד בסרגל אם איזה דבר הוא ג' טפחים או י' טפחים וכו', אף שהאדם בראיית עין לבדה אינו יכול להעריך השיעור בדיוק.

וגם יש לדמות זה למ''ש הרמב''ם הל' איסורי ביאה פ''ט הל''לו, ''כל כתם שנמצא על הבגד שאין לה במה יתלה אינו מטמא עד שיודע שהוא דם ואם נסתפק להם שמא הוא דם או צבע אדום מעבירין עליו שבעה סמנין אלו על הסדר. אם עבר או כהה עינו הרי זו כתם דם וטמאה ואם עמד כמות שהוא הרי זה צבע וטהורה.'' וזה לפי המשנה בנדה סא: ע''ש.

הרי האשה עצמה אינה יכולה להכיר אם כתם זה דם או רק צבע, אלא ע''י בדיקה ע''י דבר אחר היא יכולה להכיר ביניהם. ולכן ה''ה שי''ל שהאשה עצמה אינה יכולה להכיר שינוי מועט בטמפרטורת הגוף שלה, אבל ע''י דבר אחר, דהיינו המד חום, היא יכולה להכיר את זה. ולכן שפיר הוא לסמוך על בדיקה זו כדי לקבוע את הוסת.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני