האם בט''ב רופא בבית חולים יכול לישב על כסא כשהוא צריך לכתוב במחשב כדי לטפל בחולים

לכבוד הרה''ג שמעון גראל שליט''א

כתב כת''ר:

הנני בא לשאול דעת כת"ר בנוגע להמשמרת שלי ביחידה לטיפול נמרץ (ICU) בתשבעה באב. המשמרת שלי היא שתים עשרה שעות. מהבקר של תשעה באב עד סמוך לשקיעה.

האם יש התיר לשב בבקר כיון שרוב העובדה של הICU הוא לאורך כל היום עלינו להזין הוראות דרך מערכת המחשב של בית החולים וגם לכתוב הערות על המטופלים שלנו והמחשב הוא על גבי שולחן.

א) כתב הערוך השלחן י''ד ס''שפז אות א, ''עניין כפיית המיטה שהוזכר בגמרא, נראה שהוא משני טעמים. האחד מפני שדרכם היה לישב על המיטות. והאבל צריך לישב על הקרקע, ולכן כופה מיטתו. וראיה לזה ממה שאמרו (מו''ק כז א) דבערב שבת מן המנחה ולמעלה זוקפין המיטות, ואף על פי כן אינו יושב עליה עד שתחשך, ע''ש. אלמא דהכפייה היא בשביל הישיבה. ולזה כתבו שם התוספות (בד"ה מן המנחה) וז''ל נראה לי דמכאן סמכו שלא לישב על גבי כסא וספסל וכו'.'' ע''ש. נראה מזה שבזמן חז''ל הם נהגו לישב על מיטות.

ואח''כ כתב הערה''ש באות ב, ''מיהו לא מטעם זה לבד הוי כפיית המיטה, שהרי אמרו שם (מו''ק כא א) דאף על פי שישב וישן על גבי קרקע, לא יצא ידי חובתו אם לא קיים כפיית המיטה, ע''ש. וטעמא דכפיית המיטה הוא כדתני בר קפרא (מו''ק טו א), שזהו כביכול כמו שהקדוש ברוך הוא אומר "דמות דיוקני נתתי בכם, כי בצלם אלקים עשה את האדם, ובעונותיכם הפכתיה כפו מטותיהן עליה", ע''ש. ולכן אמרו חכמינו ז"ל (מו''ק כז א) שלא מיטתו בלבד הוא כופה, אלא כל מיטות שיש לו בתוך ביתו, לבד מיטה המשמשת לכלים.'' ע''ש.

משמע מזה שבימי חז''ל דרך האבלים היתה לישב על הקרקע בשעת נחום אבלים, אבל כשהם רצו לעשות איזה צורך אחר כגון לאכול על השלחן, הם ישבו על מיטה הפוכה ולא על כסא. וזה מפני שיש סימן מיוחד במיטה הפוכה ל''ובעונותיכם הפכתיה''. ולכן כתבו התוספות במו''ק כז. ד''ה מן, לגבי בימי חז''ל ''נראה לי דמכאן סמכו שלא לישב ע"ג כסא וספסל, אע"פ שאין ראיה גמורה דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא מצינו כפייה בכסא וספסל.'' הרי כיון שיש סימן מיוחד לאבלות במיטה הם ישבו על מיטה הפוכה, וכיון שסימן זה לא שייך בכסא הם לא ישבו על כסא כגון בשעת אכילה על השלחן.

נראה מזה שצריך לאבל לישב על הקרקע דוקא בשעת נחום אבלים, אבל אח''כ כשהאבל צריך לעשות איזה דבר אחר כגון לאכול על השלחן, אז בעצם הוא מותר לו לישב על הכסא, אבל כיון שיש סימן מיוחד בכפיית המטה אמרו חז''ל שעדיין צריך האבל לישב דוקא על מטה הפוכה כדי לקיים סימן זה.

ואחר זה כתב הערה''ש שם אות ג, ''ועכשיו לא נהגינן בכפיית המיטה, מתרי טעמא חדא שהמיטות שלנו אינם עשויים כמיטות שלהם, שיהא שייך בהם כפייה. ועוד שהגוים יתמהו ויאמרו שאיזה מין כישוף יש בזה.''

ולפי זה אם בימינו בטל דין כפיית המיטה, אז ממילא שהוא מותר לאבל לישב אף על כסא כשהוא רוצה לאכול על השלחן, שלא החמירו חז''ל לומר שאף בזה הוא צריך לאכול על הקרקע כיון שלא שייך עוד סימן של כפיית המיטה, שזה לא שמענו. ולכן נראה שמותר לאבל לישב על כסא כשהוא רוצה לאכול על השלחן, ורק בשעת נחום אבלים יש לו לישב על הקרקע.

וכן צ''ל, שהרי מצינו היום שאבל נוסע ברכב, כגון אם אין לו מנין בביתו והוא צריך לנסוע ברכב לבית הכנסת כדי לומר קדיש. ויש לשאול, איך הוא מותר לו לישב על הכסא ברכב? אלא צ''ל שכיון שאין זה זמן נחום אבלים ממילא שאין איסור. ועוד נראה, שאף בזמן חז''ל שהיו להם דין כפיית מיטה, אם האבל צריך לרכוב בעגלה לילך לבית הכנסת כדי לומר קדיש, אז מסתמא שזה מותר כיון שלא שייך כפייה בעגלה, ואין זה שעת נחום אבלים. ולכן אף בימינו שאין לנו דין כפיית המיטה, נראה שהוא מותר לאבל לישב על כסא שלא בשעת נחום אבלים.

וגם מצינו היום שהאבלים נוסעים במטוס מחו''ל כדי לקבור המת שלהם בארץ ישראל, ואז בתוך השבעה הם חוזרים במטוס לחו''ל. ויש לשאול, איך הוא מותר להם לישב על הכסא במטוס? אלא צ''ל שכיון שאין זה שעת נחום אבלים ממילא שאין חשש.   

ב) וכן ראיתי לרבי רפאל אהרן בן שמעון ז''ל בנהר מצרים הל' אבלות ס''ק קל, וז''ל ''מעיקרא לא ידעתי שורש האכילה ע''ג קרקע האבל כל ז', שהרי אפילו בזמן הש''ס דהיו נוהגים בכפיית המטה... בכל זה האכילה והשינה היתה על מטה כפויה, וא''כ בזה''ז שאין לנו דין מטה כפויה כמ''ש מרן, מי זה אמר להוריד את האכילה ולהעמידה ע''ג קרקע? אטו לחומרא קאמרינן השתא דלית לן כפיית המטה, נסוג אחור להחמיר אפילו באכילה ושינה ע''ג קרקע טפי מבזמן שהיתה נוהגת כפיית המטה? אין הדעת סובלתו.'' ע''ש.

וא''כ נראה שבזה''ז הוא מותר לאבל לישב על כסא בשעת אכילה על השלחן, או לצורך איזה דבר אחר כשזה שלא בשעת נחום אבלים.  

ג) וכל זה לגבי אבל, וכ''ש בתשעה באב שי''ל כן, שהרי ישיבה על הקרקע הוא אינו חמור כל כך בט''ב כמ''ש המ''ב ס''תקנט ס''ק י, ''יושבים וכו'. דומיא דאבל שיושב על גבי קרקע כל שבעה, ומ''מ אינו חמור כל כך כמו החמישה עינויים, ולכך לא בעי כל היום.'' ע''ש.

ולכן נראה בנד''ד שאין חשש כלל בט''ב לרופא לישב על הכסא ליד השלחן, כגון כשהוא רוצה לכתוב במחשב לצורך טיפול החולים.