האם בסוכה יש לגזור שמא ימשך אחר שלחנו, כשהשלחן תחת דופן עקומה

לכבוד הרה''ג אליה דוד שוקרון שליט''א

א) כתב מרן ס''תרלד ד, ''מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו חוץ לסוכה ואכל כאילו לא אכל בסוכה, אפילו אם היא סוכה גדולה גזירה שמא ימשך אחר שלחנו.'' ע''ש. וי''ל דבשלמא שגזרו חז''ל שמא ימשך כשהשלחן ממש חוץ לסוכה ובבית, אבל לא מצינו בפירוש שהם גזרו כן אף כשהשלחן בסוכה אלא היא תחת סכך פסול כגון דופן עקומה.

ויש לבאר הטעם לזה. ולכן כתב הרמב''ם הל' סוכה פ''ד הל''ז דין סוכה כצריף (סוכה יט:), וז''ל ''סוכה שאין לה גג פסולה. כיצד כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף. או שסמך ראש הדופן של סוכה לכותל. אם היה לה גג אפילו טפח. או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח הרי זו כשרה.''

ופירש הרב המגיד שם, ''ופירש רש"י ז"ל שכל שהגביהה מן הקרקע טפח ואינו משופע לגמרי כגג מעליא דמי דההוא טפח חשיב ליה ככותלים של סוכה ושפוע שלו חשיב ליה גג או שהרחיקה מן הכותל טפח וסכך אותו טפח כסכך הסוכה כשר דכיון דאיכא טפח דגג שהוא שוה כשרה עכ"ל, כדברי רבינו ז"ל. וראיתי מן האחרונים מי שפירש ואמר דדוקא בשעשה הדפנות בדבר שמסככין בו ויש בדפנות אלו כדי ט"ז טפחים עשרה לדפנות וששה לסכך חוץ מטפח זה שעומד לגג פחות מכן פסולה ע"כ דבריהם, ויש לחוש להם אע"פ שאינן נראין מחוורין.'' ע''ש. משמע שרש''י והרמב''ם לא סברו כ''האחרונים'' אלו, דהיינו שאר הראשונים.

משמע מזה שלדעת רש''י והרמב''ם מותר לאכול בסוכה זו תחת גג של טפח אף שגוף האדם ג''כ תחת הדפנות שנעשות מסכך פסול.

וכן פירש הב''י סוף ס''תרלא בדעת הרב המגיד, וז''ל ''דלמה קראוה סוכה שסככה ז' על ז' סוכה קטנה ששיעורה מצומצם שאין פחות ממנה הא בטפח אחד נמי כשירה, ואפשר לידחק ולומר דהא דבעינן ז' על ז' בסוכה היינו בקרקעית אבל הסכך נהי שאם רחבו ז' על ז' אויר או סכך פסול פוסלים בו ואפי' בג' מ"מ גג שבעה אינו עיכוב בסוכה וכל שאין לה גג אלא טפח והוא מסוכך בסכך כשר כשירה, שכיון דגג טפח חשוב אהל לטומאה חשוב נמי אהל לסוכה והרי כל אהל סוכה זו מסוכך בסכך כשר והיא גבוהה י' ויש בחלל קרקעיתה ז' על ז' הלכך כשירה לדעת הסוברים כן.'' ע''ש.

משמע מזה שלדעת רש''י והרמב''ם מותר לאכול בסוכה זו תחת גג של טפח אף שגוף האדם ג''כ תחת הדופנות שנעשות מסכך פסול. ולכן מצינו שאף שגופו תחת הסכך הפסול שחוץ מהטפח הכשר שבגג, אין חשש, ולכן אין שייך לגזור שמא הוא ימשך אחר שלחנו שהיא תחת הסכך הפסול, שהרי אף אם הוא ימשך עדיין אין חשש לאכול שם. 

וכן הוא באבן האזל סוכה פ''ד הל''יד, שכתב ''כבר הארכתי דאפשר דמותר לישב תחת דופן עקומה וראי' מהעושה סוכתו כמין צריף דכתב המ"מ בהל' ז' דמותרת הסוכה אף שאין סכך אלא טפח אחד, ומוכח דמותר לישב תחת הדופן וא"כ אמאי לא נימא דמותר נמי לישב תחת דופן עקומה...''.

וכן הוא באבן ישראל על הרמב''ם שם הל''ז, וז''ל ''והרמב"ם שסתם דבריו משמע אפילו לא עשה הדפנות מדבר שמסככין בו נמי כשרה ולא בעינן סכך משך שבעה טפחים ודי לנו בסכך טפח... מעתה לפי"מ שנתבאר בדעת הרמב"ם דלא בעינן כלל גבי סוכה שאדם ישב תחת הסכך, וכן נתבאר בדעת הרמב"ם ורש"י דלא נאמר כלל דין שיעור בסכך, אלא כל השיעור נאמר בדפנות דבעינן דפנות משך ז' סמוכות לסכך יתיישב היטב מה דפסק הרמב"ם דסוכה שאין לה אלא גג טפח כשרה, דמשמע דאפילו לא עשה הדפנות מדבר שמסככין בו נמי כשרה ולא בעינן סכך משך שבעה טפחים.'' ע''ש שהוא האריך לבאר כל זה.

ולפי פירוש זה נראה פשוט שאין טעם לגזור שמא ימשך כשהשלחן תחת דופן עקומה.

ב) אלא כמה ראשונים לא סברו כן, אלא כה''אחרונים'' ברב המגיד הנ''ל. וכן פסק הרמ''א ס''תרלא י, בדין צריף, ע''ש. מ''מ אף לדעתם י''ל טעם אחר למה חז''ל אמרו דין שמא ימשך רק לגבי כשיש שלחן חוץ מן הסוכה ובבית והם לא חידשו שאף כשהשלחן בתוך הסוכה תחת דופן עקומה צריך לגזור שמא ימשך. ולכן כתוב בסוכה ג. ''דיתיב אפומא דמטולתא ושולחנו בתוך הבית'', ולא כתוב שהוא יושב באמצע הסוכה ושלחנו תחת דופן עקומה.

ויש לפרש זה לפי מה מצינו שכתב הרא''ש פ''ק דסוכה אות א, וז''ל ''בסוכה גדולה והוא יושב על פתח הסוכה רחוק מן הדפנות ושולחנו בתוך הבית איכא למיחש שמא ישכח ישיבת הסוכה וימשך אחר שולחנו.'' ע''ש.

ולפי זה י''ל שהגזרה שמא ימשך שייכת רק כשהוא אפשר שהאדם ישכח שהוא יושב בסוכה, דהיינו כשהוא בפתח הסוכה והוא רואה בחוץ, והוא אינו מרגיש שלצדדיו יש דופנות סוכה וכן לאחריו. ולכן בין בסוכה קטנה ובין בסוכה גדולה י''ל החשש ''שמא ישכח ישיבת הסוכה'', ולכן רק משום זה יש לחוש שמא ימשך אחר שלחנו.

אולם אדם שיושב באמצע הסוכה, והוא רואה דופנות הסוכה, הוא לא ישכח שהוא בתוך הסוכה, ולכן אף אם שלחנו תחת דופן עקומה עדיין אין לחוש לשמא ימשך אחריה. ולכן משום זה לא מצינו שחז''ל גזרו אף בזה, אלא הם רק גזרו לגבי אדם שיושב בפתח הסוכה ורואה בחוץ בתוך ביתו, שרק בזה יש חשש שמא הוא ישכח שהוא בסוכה. ולכן ממילא מובן בנד''ד שאין לחוש לשמא ימשך, שהרי האדם אינו יושב בפתח הסוכה אלא באמצע הסוכה ולכן אין לחוש לשמא הוא ימשך לאכול תחת הדופן העקומה.

אלא ראיתי שכתב הכה''ח ס''תרלד אות יב, לגבי גזירת שמא ימשך, ''ועיין  להרב בכורי יעקב שנסתפק היכא דשלחנו עומד תחת סכך פסול מדרבנן והכריע דלא חיישינן כלל דהו"ל גזרה לגזרה וליכא למיחש אפי' להמחמירין עכ"ד. וזהו ודאי בדיעבד ולא לכתחלה היכא דבידו לתקן והוא פשוט רו"ח.'' ע''ש.

ולענ''ד שאף בסכך פסול מן התורה אין לחוש לשמא ימשך אחר שלחנו שהיא תחת הסכך הפסול, שאין לחוש לזה כיון שעדיין האדם ושלחנו בתוך הסוכה ולכן האדם לא ישכח שהוא בתוך הסוכה, ולכן ממילא שאין לגזור שמא ימשך.   

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני