האם מותר להניח תנ''ך על התנ''ך, שהלא מצינו שהכתובים בתנ''ך העליון מונח על התורה בתנ''ך התחתון

לכבוד הרה''ג יצחק פישליס שליט''א

כתב כת''ר:

ברמ''א יו''ד סוס''י רפ''ב ע''פ ראשונים סופ''ק דב''ב כתב שמותר להניח חלק של תנ''ך מוחברת ע''ג חלקו אף שהנביא ע''ג התורה. בתוס' ב''ב דף יג: ד''ה מדביק מבואר שההתר בזה ''כשהן מדובקין יחד אינו גנאי כ''כ''.

מהו הדין אח''כ להניח תנ''ך מדובק ע''ג תנ''ך מדובק, לא נותן נביא מכרך אחד ע''ג תורה מכרך אחר ואינם מדובקים. שאילה זו לכאורה נוגע לחומשים שנדפס בסופם תפלה לשבת הלא אילו יתן א' על השני נמצא שנותן סידור מא' ע''ג חומש מהשני.

ולכאורה שאילה זו נוגע ג''כ לסידורים שנדפס בסופם תהילים, שאף שכלפי עצמו הוא בכרך א' (צ''ע אצלי אם פשוט ההתר להדביק סידור עם תהילים, וכן חומש עם סידור תפלה לשבת), הלא כלפי השני נמצא שהוי סידור ע''ג תהילים. ע''כ דברי כת''ר.

א) כתוב בב''ב יג: ''ת"ר מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד דברי ר"מ...''. וכתבו התוספות שם ד''ה מדביק, ''אע"פ שא"א שלא יתן נביאים וכתובים על גבי תורה, ובמגילה בפ"ב (דף כז.) משמע דאסור להניח ה"מ בשתי כריכות אבל כשהן מדובקין יחד אינו גנאי.'' ע''ש.

ויש לפרש ''א''א שלא יתן נביאים וכתובים על גבי תורה'', שזה מיירי בגלילת הספר, ולכן אם בגלילה אף כשהתורה בחוץ והכתובים בפנים, מ''מ בשלמא שמצד למעלה של הכריכה התורה היא ע''ג הכתבוים שהם בפנים, אבל גם מצינו שהכתובים בפנים הם על גב התורה למטה. ולכן כתבו התוספות ''א''א שלא יתן נביאים וכתובים על גבי תורה''. (וזה שלא כהר''ן לקמן.)

ולכאורה יש להעיר על מ''ש התוספות ''אבל כשהן מדובקין יחד אינו גנאי'', שכתוב במגילה כז. ''תא שמע מניחין ס"ת על גבי תורה ותורה ע"ג חומשין וחומשין ע"ג נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים ע"ג חומשין ולא חומשין על גבי תורה, הנחה קאמרת שאני הנחה דלא אפשר דאי לא תימא הכי מיכרך היכי כרכינן והא קא יתיב דפא אחבריה, אלא כיון דלא אפשר שרי, הכא נמי כיון דלא אפשר שרי.''

וזה אינו מובן, דבשלמא לגבי כריכה י''ל שזה א''א שכיון שכל הדפים מדובקים א''א לקרות בספר בלא דף זה שמונח על דף אחר, אבל לגבי הנחת ס''ת על ס''ת אחר, הלא הוא אפשר שלא להניח ס''ת זה על ספר ס''ת אחר, ולכן איך כתבה הגמ' לגבי הנחה ''הכא נמי כיון דלא אפשר שרי.''

וגם יש לשאול, שהלא לפי התוספות הנ''ל אין חשש ''היכי כרכינן והא קא יתיב דפא אחבריה'', שהרי כיון שהדפים ''דבוקין יחד אינו גנאי.'' וכן הקשה הרש''ש בב''ב שם על הגמ' במגילה הנ''ל, וז''ל ''ומאי ראיה היא זו, דהתם שאני שהן מדובקין יחד''.

ולכן תירץ הרש''ש שם, ''ונ''ל דכוונת התוספות דכיון דמדובקין יחד ה''ל כקדושה אחת... אבל אי אמרינן דאפילו בקדושה אחת ממש אסור לא מהני מידי מה שמדבוקין יחד.'' ע''ש כל לשונו.    

ולפי זה יש לפרש בגמ' במגילה הנ''ל, ששם המקום דילפינן חידוש זה של ''קדושה אחת'', דהיינו ממה דמצינו שם שאין חשש גנאי של דף זה על דף אחר כשהדפים מדובקים. ולכן אין לומר כמו שהקשה הרש''ש ''ומאי ראיה היא זו, דהתם שאני שהן מדובקין יחד'', שזה אינו, כיון שסברו התוס' הנ''ל שזה עצמו החידוש של הגמ' במגילה שם.

וגם י''ל שכיון שאין חשש לגבי ''קא יתיב דפא אחבריה'' כיון שהכל קדושה אחת כיון שהדפים מדובקים בכריכה אחת כמ''ש הרש''ש, אז אף התירו להניח ס''ת על ס''ת אף שהוא אפשר שלא להניח ס''ת על ס''ת שכל אחד נפרד מחבירו, שכיון שמצינו דמועילה ''קדושה אחת'' לגבי דפים מדובקים ה''ה שהיא מועילה לגבי הנחה, אף שזה אפשר וזה א''א. וזה כדמצינו בכמה מקומות שי''ל לא פלוג לקולא כמ''ש היד מלאכי באות שנז. ע''ש. ולכן כשהתירו חז''ל בדפים מדובקים ממילא אף הם התירו כשס''ת נפרד מחבירו, מטעם לא פלוג לקולא.

ולכן יש לפרש מ''ש בגמ' מגילה הנ''ל (הפירוש בסוגריים), ''אלא כיון דלא אפשר שרי (לגבי כריכה), הכא נמי (לגבי הנחה יש דין כמו ''אי אפשר'' די''ל לא פלוג לקולא, וזה מפני) כיון דלא אפשר (לגבי דפים מדובקים)  שרי.'' ויש לפלפל בפירוש זה.

ולפי זה מצינו שאין חשש להניח תנ''ך מדובק ע''ג תנ''ך אחר מדובק, שהרי כל ספר תנ''ך יש לו ''קדושה אחת'' כמ''ש הרש''ש, ולכן ממילא שמותר להניח קדושה אחת על קדושה אחת אחרת שהכל שווים בקדושתם, ואין לחוש שיש כתובים בתנ''ך העליון שהוא מונח על התורה שבתנ''ך התחתון.

ב) מ''מ נראה שהר''ן במגילה שם (דף ח: ברי''ף, ד''ה מניחין) יש לו פירוש אחר בזה. וז''ל ''וא"ת והיכי אמרי' דאין מניחין נביאים וכתובים ע"ג תורה והא קי"ל בפ"ק דב"ב [דף יג ב] דמדביק אדם תורה נביאים וכתובים וכיון שכן לא סגיא דלא הוו נביאים וכתובים ע"ג תורה בכריכה, וי"ל דהא קיימא לן התם דנביאים וכתובים נגללין כלפי תחלתן כלומר שמתחיל מסופן וגולל עד שמגיע לתחלתן וס"ת נגלל לאמצעיתו ונמצא דלעולם הוי ס"ת על גביהן דכולהו.'' ע''ש. וכן הוא במאירי שם ד''ה גוללין. ע''ש. (ועיין ברשב''א במגילה שם שהניח הגמ' בצ''ע, וכיון שאין דעתו ברורה לא כתבתי על דבריו.)

מצינו שזה שלא כדעת התוספות ופירוש הרש''ש הנ''ל, שהרי אף בתנ''ך כשהדפים מדובקים צריך ליזהר שלא לגלגל הנ''ך ע''ג התורה, משמע שאין לומר שהכל יש לו קדושה אחת. ולכן לכאורה נראה שאף הוא אסור להניח תנ''ך זה ע''ג תנ''ך אחר דמצינו שהכתובים בתנ''ך העליון הם מונחים על התורה שבתנ''ך התחתון, שכל חלק של התנ''ך יש לו קדושה בפני עצמו, זה יותר מזה, ואין לומר שיש רק קדושה אחת.

מ''מ עדיין יש לחלק מסברה, וזה משום שאפשר לדמות זה לדין אגד כלי שמיה אגד. ולכן כתב הרמב''ם בהל' שבת פ''יב הל''יא, ''קופה שהיא מלאה חפצים אפילו מלאה חרדל והוציא רובה מרשות זו לרשות זו פטור עד שיוציא את כל הקופה, וכן כל הדומה לזה שהכלי משים כל שיש בו כחפץ אחד.''

וי''ל לגבי זה שאף שמה שבתוך הכלי נחשב ''חפץ אחד'', מ''מ עדיין אין לומר שאם יש מינים שונים בכלי שמין זה נהפך למין אחר, שודאי עדיין יש לכל מין דין בפני עצמו, כגון אין לומר שאם יש בשר וגם חלב בכלי שמותר לאדם ליתן פיו בתוך הכלי כדי לאוכלם יחד כיון שהכל נעשה רק מין אחד! שודאי זה אינו, ולכן אף לגבי תנ''ך כשהדפים מדובקים שזה דומה לאגד כלי, אין לומר שיש רק קדושה אחת כיון שהכתובים נהפכים לתורה וכו', שזה אינו, אלא עדיין כל אחד יש לו קדושה לפי מדרגתו. ולכן שפיר הוא מ''ש הר''ן ''דנביאים וכתובים נגללין כלפי תחלתן''.

אלא כל זה לגבי תוך הכלי או תוך התנ''ך, אבל לאדם שעומד בחוץ מהכלי או התנ''ך הכל נראה בעיניו כגוף אחד שהוא רק רואה את הכלי או את הספר וזה כמ''ש הרמב''ם הנ''ל ''כחפץ אחד''. ולכן אם אדם מניח ספר תנ''ך זה על ספר תנ''ך אחר, אז אין זה גנאי כלל כיון שמחוץ זה רק נראה כאילו הוא מניח מין זה על אותו מין אחר, שהאדם רק רואה שיש ספר שהוא ''כחפץ אחד'' ע''ג ספר אחר שהוא ''כחפץ אחד'' והוא אינו יכול לראות בפנים מה יש בכל דף שבספר. ולכן אין זה נחשב גנאי כלל.

ואה''נ שאין לומר שיש ממש דין אגד כלי, שהרי כתבו התוספות בפסחים פה: בד''ה בנגררין, וז''ל ואפילו למ''ד התם אגד כלי שמיה אגד הני מילי כלי שיש לו תוך''. ע''ש. משא''כ בספר שאין לו תוך פנוי (או שמא י''ל שמה שהדיו נבלע בתוך הקלף נחשב ''בתוך כלי''). מ''מ עדיין הסברה נכונה לחלק בין מדרגת הקדושה בתוך ספר התנ''ך עצמו, ובין מה שנראה לאדם שעומד בחוץ מספר התנ''ך, שהכל נראה רק כגוף וכחפץ אחד ולכן ממילא שאין זה גנאי.

ולפי זה מצינו שבין לדעת התוספות ובין לדעת הר''ן והמאירי שאין חשש להניח ספר תנ''ך ע''ג ספר תנ''ך.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני