top of page
  • orlamdeni

האם מותר לשמש באזיקון בשבת

לכבוד הרה''ג מנשה רוזנר שליט''א


א) ראיתי לרבי נסים קרליץ ז''ל בחוט שני ח''ב פ''לד – קושר, שכתב ''חוטי פלסטיק הנקראים אזיקים שקצה אחד נכנס בקצה השני ונתפס בו ע''י שיניים הקובעים בו לפי הגודל הרצוי, ונועד לתפוס בו כמה דברים יחדיו והם נעשים כאחדים בל ימוטו, ובדרך כלל אינו ניתן להפרדה, ומשתמשים בו לפעמים לסוכות, נראה שאין בתפיסת דברים על ידו משום קושר כיון דאינו קושר דבר בדבר, אלא בהדקם ותופסם יחדיו, וכן חיבור שתי קצוות חוטי הפלסטיק אין בו משום קושר, אך יש אופנים שיש בו משום איסור בונה.'' ע''ש.


וגם ראיתי לרבי משה ליטנר בספרו תורת המלאכות, מלאכה כא הקושר, שהוסיף לבאר דעת החוט שני, וז''ל ''אמנם אפשר דיש לאסור מדרבנן משום בונה, דלא גרע ממסמר שתוקעים בכלים שאסור מדרבנן, ואם בחיבור האזיקונים הוא מתחבר לקרקע (כגון שקושר יחד חוטי חשמל), אפשר דיש לאסור מדאורייתא משום שמוסיף על הבנין. ומהרש''ה וואזנר שליט''א שמעתי דאין בזה משום קושר, והסתפק אי איכא איסור בזה כלל, ואמר דאפשר דיש לאסור מדרבנן משום תופר ע''פ דברי הרמב''ם בפ''י מהל' שבת הל''יא שהמדבק ניירות חייב משום תולדות תופר, והכא נמי סוגר שני הקצוות יחד כעין דבוק. ע''כ. ואמרתי לו דאפשר דדמי לתופר משום דהוי כתכיפה אחת שמתקיים שאסור על כל פנים מדרבנן... כיון שתוחב קצה אחת לתוך נקב שבראש השני והסכים עמי. ודעת הגרי''ש אלישיב (בשם הגר''ד מורגנשטרן שליט''א) דאין בזה איסור כלל.'' ע''ש.


ועיין בשמירת שבת כהלכתה פרק מ סע' לב שכתב שאין בזה משום קושר, וכן הוא בחזון עובדיה חלק ה קושר סע' יח. ע''ש.


ולכן יש לחקור אם יש איסור של קושר או תופר או בנין או מתקו מנא בשימוש באזיקון.


קושר


ב) נראה שאין מלאכת קושר רק חיבור שני דברים ביחד, אלא בעינן איזה דבר שדומה לחוט וגם בעינן קשירת החוט כמו קשר ע''ג קשר, אבל אם האדם הכניס דבר אחד לתוך דבר אחר אף שיש חיבור מ''מ כיון שאין מעשה קשירה כדמצינו בחוט, אז אין זה בכלל מלאכת קושר.


ולכן לדוגמא אם האדם לובש חגורה עם אבזם, אז אף שיש חיבור של שתי קצוות של החגורה ע''י האבזם, מ''מ אין כאן מלאכת קושר כיון שאין מעשה קשירה כדמצינו בקשירת חוט שיש קשר ע''ג קשר (עיין רמ''א ס''שיז א.)


תופר


ג) ונראה שאף אין לחוש למלאכת תופר, ואין לדמות נד''ד לדין הרמב''ם הנ''ל שהמדבק ניירות חייב משום תולדות תופר. ובתחילה י''ל שאף שהאזיקון הוא גמיש, מ''מ הפלסטיק הוא ג''כ קשה והוא אינו ראוי לאדם לתפור במחט וחוט בתוך פלסטיק זה, וכן צ''ל שאם הפלסטיק הוא רך וראוי לתפור בו כדמצינו בפלסטיק של שקית וכדומה, אז הוא אינו ראוי לעשות חיבור חזק כדמצינו באזיקון. ולכן י''ל שאם הפלסטיק אינו ראוי לתפירה, דממילא שאין לחוש מטעם תולדת תופר כשאדם מדבק קצה זה לקצה אחר.


וכן נראה ממ''ש המנחת חינוך מצוה לב, בקונטרס מוסך השבת אות כ"ד (הקורע) שכתב בסוף דבריו שם, ''וז"פ דלא נקרא תופר וכו' רק בדברים הרכים או עורות דדרכן לתפור, אבל מה שהאומנים עושים שתופרין כלי חרס שבורים כגון פארציליין וכדומה לא שייך תופר וכו', אבל תפירה וקריעה לא שייך כלל, כי במשכן היו יריעות וכדומה, וזה פשוט.'' ע''ש. ולכן אין לחוש למלאכת תופר בפלסטיק קשה כדמצינו באזיקון אף שהוא גמיש, שהוא קשה מאד לאדם לתחוב בידו מחט של תפירה בתוכו.


אלא ראיתי בביאור הלכה ס''שמ יד, ד''ה הרי זה תולדות תופר, שלא סבר כן, וז''ל ''כי תופר ענינו הוא דלוקח שני דברים אחדים ומחבר אותם לאחד וכן הוא ע"י דיבוק, ונ"ל דה"ה כשמדבק עץ לעץ ע"י דבק כנהוג ג"כ שם תופר עליו כי מצינו בגמרא דף ע"ד ע"ב דבעצים שייך ג"כ תפירה דאמר שם האי מאן דעבד חלתא [כוורת של קנים] אי חייטיה לפומיה וכו' עי"ש ברש"י.'' ע''ש.


וכן ראיתי במשנת יעקב הל' שבת פ''י הל''יא שהקשה על המנ''ח הנ''ל, וז''ל ''דבריו תמוהין, דהרי במסכת שבת דף עד, ב, אמרי' דחלתא [כוורת של קנים - רש"י] חייב י"א, ואי חייטיה לפומיה חייב י"ג, ופירש"י: לעשות לה שפה הוסיף כאן תופר וכו', הרי מבואר דשייך תופר אפילו לא בעורות. ועי' בביאור הלכה סי' ש"מ סעיף י"ד ד"ה ה"ז תולדת תופר שכתב: ונ"ל דה"ה כשמדבק עץ בעץ ע"י דבק כנהוג, ג"כ שם תופר עליו, כי מצינו בגמ' דף עד, ב, דבעצים ג"כ שייך תפירה, דאומר שם האי מאן דעביד חלתא וכו', וזה כמש"כ לעיל, ודלא כהמנ"ח.'' ע''ש.


ולענ''ד העיקר בזה כמ''ש המנ''ח הנ''ל, ואין ראיה כנגדו מגמ' שבת הנ''ל, שלגבי עשיית חלתא מצינו שהקנים היו דקים וראוים לאריגה כמ''ש רש''י שם, וז''ל ''עשאן דקות מאחת שתים או שלש הרי זה טוחן... ארג הרי זה אורג'' ע''ש. ולכן הוא דבר קל לתחוב מחט עם חוט בין הקנים הדקים כדי לתפור כמ''ש בגמ' שם, ''אי חייטיה לפומיה'' וכמ''ש ר''ח שם, ''וכשמותח החוט חייב משום טווהי... וכשתופר חייב משום תופר'', ולכן זה דומה לבגד שהוא דבר קל לתחוב בידו מחט עם חוט בין חוטי הבגד מצד זה לצד אחר, משא''כ בחתיכת עץ קשה שהוא א''א לאדם לתחוב בידו מחט עם חוט מצד זה לצד אחר. ולכן כיון שאין שייך תפירה בחתיכת עץ ה''ה שאין איסור משום תופר לדבק שתי חתיכות עץ זו לזו, ודלא כמ''ש הביאור הלכה הנ''ל.


שוב ראיתי באורה ושמחה על הרמב''ם שם, שכתב ''והנראה לי דאין לדיבוק שם תפירה אלא כשדיבק דבר ששייך בו תפירה גמורה (במחט וחוטים) כגון בגדים ועורות וניירות אבל דברים שלא שייך בהם כל עיקר מלאכת תפירה גם דיבוקן זה עם זה לא נכנס תחת שם תופר, ועל כן כתב הרמב"ם בסמוך המדבק ניירות או עורות ר"ל דוקא דברים אלו שאיכא בהם תפירה בחוט אמרינן שדיבוקן הוה תולדת תפירה אבל המדבק שאר דברים שלא שייך בהו תופר לית עלייהו שם תופר אלא שם בונה.'' ע''ש.


ואח''כ הוא כתב ''אחר כתבי זה ראיתי בביה"ל לסי' ש"מ (סי"ד ד"ה ה"ז) שכתב בזה הלשון ונ"ל דה"ה כשמדבק עץ לעץ ע"י דבק כנהוג ג"כ שם תופר עליו עיי"ש, ודבר זה מתמיה ביותר ולפי דבריו צ"ל דהתופר בגד ודבק ב' עצים זה עם זה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת משום תופר, אך לפיענ"ד נראה כמו שכתבתי שדוקא המדבק ניירות או עורות או בגדים נקרא הדיבוק תולדת תופר, אבל המדבק דברים שאין בהם תפירה אין דיבוקן נכנס בגדר תופר אלא בגדר בונה כדמשמע בהדיא בסמוך (הי"ג).'' ע''ש. הרי שזה שלא כמ''ש הביאור הלכה הנ''ל.


אלא האורה ושמחה לא השיב על הראיה של הביאור הלכה, מ''מ לפי מה שפירשתי לעיל אין ראיה מדין חלתא כנגד המנ''ח כיון שהקנים של חלתא הם דקים כמ''ש רש''י שם ולכן שפיר הוא לתחוב מחט בין הקנים כמו שאפשר לתחוב מחט בין חוטי בגד, משא''כ בחתיכות עץ.


ולכן י''ל שכיון שהוא קשה מאד לאדם לתחוב בידו מחט בפלסטיק של אזיקון כיון שהוא קשה, אז אין לחוש באזיקון לדין מדבק ניירות תולדת תופר, ודלא כדנסתפק מהרש''ה וואזנר ז''ל בתורת המלאכות הנ''ל.


ג) ועוד י''ל שאף לדעת הביאור הלכה אין לחוש לתולדת תופר בנד''ד, שבדין הרמב''ם הנ''ל יש דביקות ע''י דבק בין הניירות או העורות, אבל בנד''ד אין דביקות כלל בין קצה זה של האזיקון לקצה אחר, אלא רק מפני שקצה אחד נתפס ע''י שיניים הקובעים בקצה אחר הוא א''א לאדם להוציא את הקצה מהשיניים. ולכן יש לדמות זה לאדם שמניח חתיכת עור ע''ג חתיכת עור אחרת בלי שום דבק, אלא אח''כ הוא מניח אבנים כבדות עליהן ומשום זה הוא קשה להוציא חתיכת עור אחת מחברתה, שי''ל שאין כאן תולדת תופר כלל כיון שבעצם אין דביקות כלל בין העורות, אלא רק מפני כבדות האבנים הוא א''א להפריד העורות זה מזה. ולכן ה''ה באזיקון די''ל שאין איסור תולדת תופר כיון דליכא דבק בין קצה זה לקצה אחר.


ולכן אף י''ל שמי שלובש חגורה עם אבזם, שאף אם כוונתו ללבוש אותה לזמן ארוך, אין בזה חשש תולדת תופר בין קצוות החגורה, שאף שהוא א''א למשוך קצה זה מקצה אחר משום האבזם, עדיין אין דבק בין הקצוות ולכן ליכא כאן דין תולדת תופר.


מתקן מנא


ד) וגם אין חשש מתקן מנא באזיקון עצמו כשהאדם בא לשמש בו, שהרי כבר גמר מלאכת עשייתו בבית חרושת ועכשיו הוא ראוי לשימוש ובדרך כלל אין שימוש בכלי של היתר בכלל מתקן מנא. ולכן יש לדמות זה למי שכבר תיקן חוט מערב שבת ועכשיו בשבת הוא רוצה לשמש בחוט לקשור שני כלים יחד בקשירת עניבה, שאין שייך לומר שיש חשש מתקן מנא בחוט, שהרי כבר גמר עשייתו מערב שבת, וה''ה די''ל הכי לגבי אזיקון שאין מתקן מנא באזיקון עצמו כשהאדם בא לשמש בו.


שימוש באזיקון בשבת

ה) מ''מ אף שאין חשש מלאכה באזיקון עצמו, עדיין נשאר חשש איסור אם האדם משמש באזיקון לעשות בו איזו מלאכה. ולכן אם הוא מחבר איזה דבר לבנין ע''י האזיקון, אז יש חשש בונה או עכ''פ מחזי כבונה וכו', אבל אם הוא מחבר שני כלים יחד בלי דבק נראה שאין חשש, שהכלים כבר נעשו וכבר גמר מלאכתן והאדם רק מחברים אותם זה לזה, ואין בנין וסתירה בכלים וכ''ש שאין חשש לחבר יחד בלי דבק שני כלים שכבר גמר מלאכתן. ויש לדמות זה למ''ש מרן ס''תרנא א, לגבי ד' מינים ''ואם לא אגדו מבעוד יום, או שהותר אגודו, אי אפשר לאגדו בי"ט בקשר גמור, אלא אוגדו בעניבה.'' הרי שאין חשש לאגד מינים שונים ביחד כשאין קשר גמור, ולכן מותר לעשות עניבה, וזה אף שכתב הב''י שם ''ופירש"י דכריכה בעלמא יכרוך האגד סביב וידחוק ראשו בתוך הכרך כמו שאוגדין אגודת ירק ולא יקשור ב' הראשים כאחד כשאר קשרים דקשר של קיימא מאבות מלאכות הוא וזה של קיימא הוא שאינו חושש להתירו עולמית... א"כ לדידן דלא קי"ל כרבי יהודה בהא אלא דעניבה לאו קשירה היא מותר לאגדו ע"י עניבה''. הרי אף שהעניבה עולמית, עדיין מותר לחבר יחד בלי דבק מינים שונים כיון דליכא קשר גמור. וזה כמ''ש הכה''ח ס''שיז אות נח ''עניבה מותר וכו'. אעפ"י שתתקיים כך לעולם והוא שלא קשר תחת העניבה, שה"ג פ' אלו קשרים, כנה"ג בהגב"י.'' ונראה שהאזיקון יש לו דין עניבה עולמית, ודומה למי שמניח אבנים כבודות על שני כלים שא''א להפרידם זה מזה, שאין בזה מלאכת קושר או תופר או בונה.


וכן יש לדמות דין אזיקון למ''ש מרן ס''שיז ד, ''קושרין דלי במשיחה או באבנט וכיוצא בו אבל לא בחבל והני מילי בדליים הקבועים בבור.'' ופירש המ''ב שם ס''ק כו, ''סעיף זה איירי כשקושר דלי לבאר שיהיה לשאוב בו מים וה"ה כשנפסק חבל שעל הדלי גופא דבמשיחה ואבנט מותר ובחבל אסור אם לא בעניבה וכדלקמיה.'' הרי בעניבה מותר לחבר שני דברים יחד, ומ''ש המ''ב ''וכדלקמיה'' נראה שהוא כולל מ''ש בביאור הלכה לקמן ''עניבה מותר וכו'. ר"ל אפילו מהדקו יפה ודעתו שיתקיים כן תמיד, עיין בריש פרק ואלו קשרים בגמרא.'' וזה כמ''ש הכה''ח הנ''ל. וכן י''ל לגבי אזיקון כשהאדם מחבר שני כלים יחד.


וזה שלא כמ''ש בתורת המלאכות הנ''ל ''אמנם אפשר דיש לאסור מדרבנן משום בונה, דלא גרע ממסמר שתוקעים בכלים שאסור מדרבנן'', דשאני מסמר שהוא תוקע אותו בכלי, וזה דומה למ''ש מרן ס''שיג ט, ''התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד הרי זה תולדת בונה'', הרי כאן יש חיבור חזק ע''י מה שהוא תקע מסמר בעץ, אבל באזיקון אין חיבור כלל בין שני הכלים, שהאזיקון רק דומה למי שהניח אבנים כבדות על שתי חתיכות עץ, שהוא א''א להפריד חתיכה זו מחברתה משום כבדות האבנים שעליהן, אבל עדיין אין חיבור בין החתיכות כלל, ולכן אין זה בכלל בונה וכמ''ש הרמב''ם הל' שבת פ''ז הל''ו, ''שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד הרי זה דומה לבנין.'' הרי בעינן ''דבק'' כדי לעשות ''גוף אחד'', ולא מצינו זה במניח אבנים כבדות ע''ג שתי חתיכות עץ, וגם לא באזיקון, ולכן אין זה דומה לדין מסמר כלל שבתוקע מסמר יש חיבור ממש, ודלא כבנד''ד.


ואסיים בכבוד רב


מחבר הספר אורחותיך למדני

5 views

Recent Posts

See All

האם בימינו נכון לבטל תורה בשביל לעלות לרגל (בג' הרגלים)? אם כן, האם הוא הדין גם בשבעת ימי ההשלמה שאחר שבועות

לכבוד הרה''ג יהודה לוין שליט''א א) נראה שאף שנהגו לעלות לירושלים בג' רגלים אחר החרבן, מ''מ אין זה בכלל חיוב אלא הוא רק מנהג טוב ומדת חסידות, שהרי לא מצינו זה ברמב''ם או בטור וש''ע. ולכן כתוב במדרש שיר

מה יעשו כשאין מקום לכל הכהנים לעמוד בשעת ברכת כהנים במזרח, האם חלק מהכהנים יכולים לעמוד ליד הבימה באמצע בית הכנסת

לכבוד הרה''ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א א) ולכאורה נראה שכיון שהכהן שעומד באמצע בית הכנסת הוא אינו עולה לדוכן, זה מעכב המצוה. וכן נראה מהפסוק ''וישא אהרן את ידו [ידיו] אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת

מי שנהג כל השנים להיות ער בליל שבועות, ומפני סיבות שונות רוצה להפסיק לנהוג כן, האם צריך לעשות התרת נדרים

לכבוד הרה''ג אלחנן פרינץ שליט''א כתב כת''ר, ''מי שנהג כל השנים להיות ער בליל שבועות, ומפני סיבות שונות רוצה להפסיק לנהוג כן, האם צריך לעשות התרת נדרים (ואולי יש למימר דקיבל על עצמו את הלימוד בליל שבוע

Comments


bottom of page