האם מותר לתקן טעות שנמצאת בספר בבית המדרש בלי קבלת רשות מגבאי

לכבוד הרה''ג ינון מנוס שליט''א

כתב כת''ר:

מה שכת"ר העלה בשו"ת ארחותיך למדני (חי"ב סי' רלג) בענין תיקון טעויות בספר של אחרים, להחמיר בזה אא"כ יש גילוי דעת מצד הבעלים. רציתי לדעת אם הוא הדין בספר של בית כנסת, בית מדרש או כולל וכיו"ב (שאין לספר בעלים מסויים) שיש לשאול את הגבאי, או שמא יש להקל בזה אף בלא גילוי דעת כלל. ע''כ.

א) כתוב בכתובות יט: ''אתמר ספר שאינו מוגה אמר רבי אמי עד ל' יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור לשהותו משום שנא' אל תשכן באהליך עולה.'' ופירש''י שם, ''ספר שאינו מוגה - תורה נביאים וכתובים. מוגה - מן טעיות שבו.'' ע''ש.

ולפי זה כתב הב''י י''ד ס''רעט, ''ספר תורה שאינו מוגה אסור להשהותו יותר משלשים יום אלא יתקן או יגנוז מימרא דר' אמי בפרק שני דכתובות (יט:), וכתב בהגהות מיי' פ"ז כתב ראבי"ה דאף בנביאים וכתובים מיירי והזהיר אף בתלמוד תבא עליו ברכה, ורבינו ירוחם (נ"ב ח"ב) כתב דה"ה לגמרות ופירושים ולשאר ספרים שצריכים לפרש דיני התורה ומצותיה: ב"ה שאסור להשהותן בלא הגהה שמא יטעה בגרסת הגמרא או בספר אחר ויאסור המותר או יתיר האסור ואין לך עולה גדולה מזו.'' ע''ש. הרי שדין זה שייך בכל ספרים ולאו דוקא ס''ת.

וכן הוא בריטב''א כתובות שם, וז''ל ''וספר שאינו מוגה: פירש רש"י ז"ל תורה ונביאים וכתובים, וה"ה לספרי התלמוד בזמן שנהנו לכתוב משום עת לעשות לה' ורבותינו ז"ל אמרו כיון שלרבי אמי שעדיין לא נתן התלמוד לכתוב דלא תימא דדוקא סתם ממש כשקנה תורה נביאים וכתובים מכאן ואילך אסור להשהותו משום שנאמר אל תשכן באהלך עולה, פירוש ואין שכונה פחותה משלשה ימים.'' ע''ש. וכתב השיטה מקובצת שם שאף תלמידי רבינו יונה סברו כדעת הריטב''א. ע''ש.

וכן מצינו ברא''ש בכתובות פ''ב אות יא, וז''ל ''פרש"י ס"ת נביאים וכתובים. ואפשר שפירש כך משום דבימי רב אמי לא היה להם כתובים ספרים אחרים ולא למעט ספרים המצויים לנו עתה דאם נמצא טעות בגמ' או בספר מפוסקים יבא להתיר האסור ולאסור את המותר ולזכות את החייב ולחייב את הזכאי ואין עולה גדולה מזו.'' ע''ש. ויש להעיר על הבדק הבית הנ''ל שכתב סברת הרא''ש אבל לא הזכיר שמו.

וכן יש להעיר על מרן בש''ע שכתב ''ספר תורה שאינו מוגה אסור להשהותו יותר משלשים יום אלא יתקן או יגנוז.'' הרי כאן מרן לא הזכיר כלל שדין זה שייך אף בשאר ספרים. ואף שהרמ''א שם הזכיר דין שאר ספרים, מ''מ מרן עצמו לא הזכיר זה. וכן הרגיש השלחן גבוה שם ס''ק ב, וז''ל ''...ובכל אלו לא הזכיר רבינו להרא''ש כנראה שלא הביט עין בו בזה, ובין הכי ובין הכי צריך טעם למה השמיטו רבינו דין זה, ולא ידעתי למה.'' ע''ש. וכן הוא בקרבן נתנאל על הרא''ש שם ס''ק ה, שכתב ''דאם נמצא טעות בגמ' או בספר מפוסקים. ואשתמיטתיה להרב ב''י י''ד ס''רעט דברי רבינו הללו ע''ש.''

אלא נראה לומר שמרן בש''ע נקט לשונו ממ''ש הטור שם וז''ל ''ספר תורה שאינו מוגה, אסור להשהותו יותר משלושים יום, אלא יתקנו או יגנוז.'' (וזה כלשון הרמב''ם הל'ס''ת פ''ז הל''יב). ולכן יש להעיר על הטור עצמו, מאיזה טעם הוא לא הביא מ''ש אביו הרא''ש שדין זה שייך אף בשאר ספרים.

מ''מ ראיתי בפסקי הרא''ש שם אות יא, שכתב בעל הטורים ''אסור להשהות בביתו כל ספר שאינו מוגה יותר מל' יום.'' ע''ש. ונראה שמלשון ''כל'' שזה כולל ספרי תנ''ך וגם  ''גמ' או בספר מפוסקים'' כמ''ש הרא''ש.

ולכן נראה שהטור רק הביא הדין שנזכר בגמ' ולא האריך לכתוב הפרטים שבזה''ז אף שאר ספרים בכלל איסור זה. וזה כמ''ש היד מלאכי כללי הרמב''ם אות ב, ''הדבר ידוע שהרמב''ם ושאר מחברי ספרים רובם ככולם אינם אלא מעתיקי הגמ', ולזה הדבר שלא בא בגמ' ... אין דרכם להעתיקו.'' ע''ש. ולכן י''ל שאף הטור כאן הביא רק מ''ש בגמ' ולא הוסיף לבאר דין ספרים בזה''ז אף שהוא מודה למ''ש הרא''ש. ולכן ממילא שמרן בש''ע ג''כ רק הביא לשון הטור, אף שגם הוא מודה לדין הרא''ש. (אלא עיין לקמן לגבי דעת מרן.)

ב) מ''מ אין זה פשוט. ולכן גם כתב השיטה מקובצת שם, ''ספר שאינו מוגה. פי' שיש בו טעיות בחסרין וביתרין א''נ בהשמטות תיבות ואותיות, ומסתברא לן דדוקא ס''ת דקורין בו ברבים א''נ שראוי לקרות בו כגון שהוא על הגויל ואע''פ שהוא של יחיד, אבל ס''ת של יחיד הנקרא חומשין אין מדקדקין בו כל כך. הרב יהוסף ן' מיגש הלוי ז''ל.'' 

משמע שכל טעם דין זה הוא מפני שמא יבא לקרות ספר פסול בצבור, אבל לגבי חשש שמא יבא ללמוד ממנו איזה דין שאינו כהלכה, אין לחוש ו''אין מדקדקין'' בזה, ודלא כמ''ש הבדק הבית הנ''ל ''שמא יטעה בגרסת הגמרא או בספר אחר ויאסור המותר או יתיר האסור'', שי''ל לדעת ר''י אבן מיגאש זה חשש רחוק שי''ל רוב פעמים האדם יכול להכיר מלשון הספר שיש איזו טעות שם והוא לא יבא למכשול. ויש לדמות זה למ''ש בקידושין כח: ''מילתא דשכיח גזרו בה רבנן, מילתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן.'' ע''ש. ולכן אין תיקון שאר ספרים בכלל ''אל תשכן באהליך עולה.''

ויש להביא דוגמאות. ולכן אם בספר כתוב שאיזה דין נמצא בש''ע ס''טז, אלא הוא טעות והדין נמצא בס''טו, אז אין זה מביא בכלל ''ויאסור המותר או יתיר האסור'' כמ''ש הבדק הבית, דמה לי אם דין זה כתוב בס''טו או בס''טז עדיין הדין דין אמת. ואם בספר המחבר הביא כמה ראיות לאסור, ובסוף במסקנה הוא כתב שהוא אינו אסור, אז זה ניכר לכל שיש טעות במסקנה וצ''ל שהוא אסור. וזה כמ''ש בשו''ת דברי יציב י''ד סוף ס''יח, לגבי טעות שבספר, ''והרואה יבין בעצמו מה שלפניו.'' ולכן אף זה לא בכלל ''ויאסור המותר או יתיר האסור''. וגם לפעמים הוא אסור להגיה ספר, וזה כמ''ש הרמ''א ס''רעט א, ''ואין להגיה שום ספר על פי הסברא כי אם בראיה ברורה שיש בו טעות (הרב ר' דוד כהן בית ט"ו וחרם קדמונים).'' (ועיין עוד בהקדמת ר''ת בספר הישר.) ולכן י''ל שכמה פעמים כשיש איזו טעות בספר שאין זה יבא לידי מכשול, ומשום זה לדעת מהר''י אבן מיגש אין לומר שיש חיוב לתקן טעיות בספר משום חשש רחוק זה, ואין זה בכלל ''אל תשכן באהליך עולה.'' ולכן משום זה הוא כתב ''שאין מדקדקין בו כל כך.'' 

ואה''נ דמצינו שיש לנו מצוה להסיר מכשול מבני ישראל, אם אנו רואים שאיזה דבר מביא לידי תקלה. וזה כדמצינו במו''ק ה. לגבי מציינין את הקברות, ''רבי אבהו אמר מהכא וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש... אביי אמר מהכא ולפני עור לא תתן מכשול''. ופירש''י ''כלומר עשו דבר על הטומאה שלא יהו נכשלים בה נושאי תרומה וטהרות.''   

וכתב המשנה למלך הל' שביתת יו''ט, פ''ז הל''טז, ''וראיתי לרבינו ז"ל בפ"ו מהל' טומאת צרעת דין ו' שכתב מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט וכו' ומודיע העוברים עליו שהוא טמא... ומה שכתב רבינו באותו פרק דין ח' ולא המצורעים בלבד אלא כל המטמאים את האדם חייבים להודיע לכל שהם טמאים כדי שיפרשו מהם הוא אסמכתא בעלמא וכההיא דאמרינן בפ"ק דמ"ק (דף ה'.) רמז לציון מן התורה מנין רבי אבהו אמר מהכא וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש.''

הרי שיש חיוב להודיע ולפרוש אחרים מחשש איסור. ועיין לחיד''א ז''ל בעין זוכר מע' צ אות יא אם יש בזה חיוב מן התורה או רק מדרבנן. ועיין עוד בשדי חמד כללים מע' ו כלל כו אות כה ע''ש. ובלב שומע מע' ל אות מז ע''ש. 

וזה כדמצינו שכתב הרמב''ם בהל' שביתת יו''ט פ''ו הל''כא, ''חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה. ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה.'' וכן הוא במרן ס''תקכט. ע''ש.

אלא י''ל שכל זה כשיש חשש ממש שיבא למכשול, אבל כשהוא אינו מצוי אז אין צריך. ולכן י''ל שלדעת ר''י אבן מיגאש כיון שרוב פעמים האדם יכול להכיר מלשון הספר שיש איזו טעות שם והוא לא יבא למכשול, שוב אין חיוב לתקן את הטעות, ואין זה בכלל ''אל תשכן באהליך עולה'', משא''כ בס''ת שיש חשש אחר של שמא יבא לקרות בס''ת פסול בצבור.

ג) וכן המאירי שם הביא דעת מהר''י אבן מיגאש, וז''ל ''וגאוני ספרד פירשוה בספר תורה ומחשש שמא יבא לקרות בה בצבור, ויש מפרשין בה לשיטה זו שאף בנביאים כן שמא יבוא לקרות בהן בצבור בהפטרות.'' (אולם המאירי עצמו שם סבר כפירוש רש''י הנ''ל.) 

וכן הוא ברבינו יהודה אלמדארי ז''ל בכתובות שם, וז''ל ''תורה נביאים וכתובים אינו מוגה טעיות שבו, ורבינו תם אומר ספר תורה שיש בו טעיות בחסרות ויתרות, ומסתברא ליה בדוקא ספר תורה שקורין בו ברבים אי נמי שראוי לקרות בו כגון גויל אע''פ שהוא של יחיד אבל ס''ת שקורין בו חומש אין מדקדקין בו כל כך.'' (ואולי יש טעות סופר וצ''ל ר''י אבן מיגאש במקום ר''ת, שלא ראיתי ששאר ראשונים כתבו דעה זו בשם ר''ת. ועיין בהקדמת ספר הישר לר''ת.)

וכן נראה לפרש בדעת הרי''ף שם, שכתב ''איתמר ספר שאינו מוגה א"ר אמי עד ל' יום מותר להשהותו אחר שלשים יום אסור להשהותו שנאמר אל תשכן באהליך עולה.'' וכן י''ל לדעת הרמב''ם הל' ס''ת פ''ז הל''יב, שכתב ''ס''ת שאינו מוגה אסור לשהותו יתר על שלשים יום או יתקן או יגנז.'' ופירש הנודע ביהודה מה''ת י''ד ס''קעד, בדעת הרמב''ם ''ואמנם טעם הגניזה פן יטעה ויקרא בו בצבור'', וזה כדעת מהר''י אבן מיגאש. וכן לשון הסמ''ג עשין ס''כה ע''ש. נראה מסתמית לשונם שכולם סברו כדעת מהר''י אבן מיגאש. וכן יש לפרש לדעת הראבי''ה בב''י הנ''ל שכתב ''כתב ראבי"ה דאף בנביאים וכתובים מיירי והזהיר אף בתלמוד תבא עליו ברכה.'' משמע שמצד הדין אין חיוב לתקן תלמוד, אלא רק מצד ''תבוא עליו ברכה'' ותו לא, וי''ל שהטעם הוא מפני שאף הראבי''ה סבר כר''י אבן מיגאש הנ''ל, ומעיקר הדין אין לחוש ל''שמא יטעה בגרסת הגמרא או בספר אחר ויאסור המותר או יתיר האסור'' שזה חשש שאינו מצוי כיון שרוב פעמים האדם יכול להכיר מלשון הספר שיש איזו טעות שם והוא לא יבא למכשול.

שוב ראיתי בשו''ת שבט הלוי ח''ח ס''רכה, שכתב ''...דדעת הרמב''ם ודע' וכן י''א במאירי דדוקא בס''ת מחשש שמא יבא לקרות בה בצבור והוא דעת מהר''י מיגאש... ומשמעות הטור שם...''. וכן הוא, אבל יש לפקפק אם אף הטור סבר כן, דאה''נ שכן נראה מלשונו שהיא כלשון הרמב''ם, אבל עדיין הוא קשה לומר שהטור חולק על דעת אביו הרא''ש שסבר שאף בשאר ספרים צריך לתקן אותם.

ד) מ''מ יש לחזור לדעת מרן ומה שהעיר השלחן גבוה וקרבנן נתנאל הנ''ל מאיזה טעם מרן בש''ע לא הביא דעת הרא''ש ורבינו ירוחם ומה שהוא עצמו כתב בבדק הבית. ונראה שאין לומר שמרן בש''ע סמך על מה שהוא כתב בב''י או בבדק הבית, וזה לפי מ''ש היוסף אומץ בס''כט בד''ה ואני, ''דכמה דינים מוסכמים השמיטם בש''ע וכ''כ הרב הגדול מהר''ר גבריאל איספרנסה זלה''ה בשתובה כ''י דאין הכרע מהש''ע שהשמיט דין אחד דכמה דינים מוסכמים אין הרב כותבם וסמיך ליה במה שכתבם בבית יוסף עכ''ל. ואני הדל כתבתי עליו בברכ''י א''ח ס''שב מה זו סמיכה בדינים ההם על הב''י יותר מכל הדינים שכתבם בש''ע ע''ש. ועתה נראה דודאי כוונת הרב הנז' הוא שדיני הגמרא והרמב''ם וכיוצא מביאם בש''ע, אמנם הדינים המחודשים זמנין דהוא ז''ל משמיט מהם, ונראה דזה דבר השמיטה תחת שלש, או שהדין ההוא אף שהוא מוסכם הוא מציאות רחוק, או שהוא פשוט, או שהוא כלול ונלמד מעיקר הדין שכתב בש''ע.'' ע''ש. ולכן י''ל דטעות בספר היא מצויה, וגם דין זה אינו פשוט, וגם הוא לא נלמד מעיקר הדין שכתב מרן בש''ע. ולכן בזה אין לומר שמרן בש''ע סמך על מ''ש בב''י או בבדק הבית. ולכן הקושיא במקומה עומדת.  

ולכן אפשר לומר שמ''ש מרן בש''ע הוא אחר מה שהוא כתב בבדק הבית (עיין שם הגדולים ח''ב – בדק הבית, שכתב ''דזמנין דש''ע מאוחר וזמנין מוקדם'' ע''ש.) ולכן י''ל שאחר מ''ש מרן בבדק הבית הוא חזר מדעתו ופירש דעת הרי''ף והרמב''ם כדעת מהר''י אבן מיגש, ואף את''ל שמרן לא ראה מ''ש מהר''י אבן מיגש עדיין אפשר לומר שמרן מדעת עצמו פירש כן בדעת הרי''ף והרמב''ם, ודלא כדעת הרא''ש. ולכן משום זה בש''ע הוא השמיט מ''ש הרא''ש, שדרך מרן לאזיל בתר רוב ג' עמודי הוראה הנ''ל כמו שהוא כתב בהקדמת הב''י.

ה) וכל זה לגבי אם בעל הספר צריך להגיה בספרו מטעם תקנה ''אל תשכן באהליך עולה''. אולם עדיין יש לחקור אם מותר להגיה בספר של אדם אחר בלא דעתו. ונראה שאף לדעת הרמ''א ס''רעט א שפסק כרא''ש ודע' הנ''ל שצריך להגיה כל טעות בספר, מ''מ עדיין יש ספק שמא בעל הספר יאמר שהוא קי''ל כדעת מהר''י אבן מיגש ולכן הוא אינו רוצה שכל מי שקורא בספרו יכתוב בו איזה תיקון, ויש לדמות זה לדין המוחזק יכול לומר קים לי, שיש לומר שבעל הספר הוא המוחזק ואין לכתוב בספרו בלא רשותו. ולכן אף שהרמ''א פסק כמ''ש בב''י ''ורבינו ירוחם (נ"ב ח"ב) כתב דה"ה לגמרות ופירושים ולשאר ספרים שצריכים לפרש דיני התורה ומצותיה: ב"ה שאסור להשהותן בלא הגהה שמא יטעה בגרסת הגמרא או בספר אחר ויאסור המותר או יתיר האסור ואין לך עולה גדולה מזו'', מ''מ י''ל שזה דוקא בספר שלו, אבל לתקן ספר של חבירו בלא רשותו, זה לא שמענו, שאולי חבירו סבר כמהר''י אבן מיגש ודע', ולכן אין לתקן ספרו בלא רשותו.

ולכן הכי י''ל לגבי איזה ספר בבית הכנסת או בבית המדרש, שצריך לשאול רשות מגבאי בית הכנסת האם הוא מותר לתקן את הטעות או לא.

ו) וראיתי בדעת קדשים ס''רעט ס''ק א, שכתב ''ספרו של חברו שבידו בשאלה, אם אין קלקול ע''י זה... נכון להגיה בטעות שבו''. ע''ש. אלא י''ל שזה דוקא לדעת הרא''ש ודע' והרמ''א, אבל לפי דעת מהר''י אבן מיגאש זה אסור בלא קבלת רשות בתחילה מחבירו. וכעת לא ראיתי בדעת קדשים שם שהוא הביא דעת מהר''י אבן מיגאש.

וגם הבני יונה ס''רעט כתב שאף בשאר ספרים כשמוצא להם טעות יגיהם. ע''ש. אלא י''ל שלדעת מהר''י אבן מיגאש ודע' אין זה בכלל תקנת חז''ל. 

וגם ראיתי בשו''ת קנין תורה ח''ו ס''פה לגבי כתיבת חידושים בספר בית המדרש, אלא הוא לא הביא מ''ש בש''ע ס''רעט. ולכן לענ''ד העיקר הוא כמו שכתבתי לעיל.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני