top of page
  • orlamdeni

האם מי שחלם בליל שבת שהמחבלים באים למקומו, יכול לברוח משם ברכב

לכבוד הרה''ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א

 

כתב כת''ר, ''היה סיפור שאחד שגר ליד עזה וחלם בשמחת תורה בשבת השנה, שהרב שלו הגיע אליו בחלום ואמר לו שמגיעים מחבלים, וצריך מיד לברוח מהמקום. השאלה האם היה מותר לו לברוח באמצע השבת עם רכב על סמך חלום שחלם. ומה הדין אם חלם חלום זה כמה פעמים בזה אחר זה.''

 

א) כתוב בנדרים ח. ''אמר רב יוסף נידוהו בחלום צריך י' בני אדם להתיר לו''. ופירש הר''ן שם, ''לפי שאפשר שבשליחות המקום נתנדה, ולפיכך צריך עשרה להתירו ששכינה עמהם.'' וכן הוא במרן י''ד ס''שלד לה. ע''ש. הרי מכאן נראה שיש להאמין מה שאמר לו בחלום.

 

אלא כתוב בסנהדרין ל. ''הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הן במקום פלוני הן של מעשר שני הן, זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.'' ע''ש. וכן הוא במרן ח''מ ס''רנה ט, ''היה פקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו, ואמרו לו בחלום כך וכך הם ובמקום פלוני הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם, ומצאם במקום שנאמר לו ובמנין שנאמר לו, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין אלא הרי הם שלו.'' ע''ש. הרי שאף מצד אחד החלום נכון, דהיינו ''כך וכך הם ובמקום פלוני הם'', מ''מ עדיין א''צ להאמין החלום לגבי ''ושל פלוני הם או של מעשר שני הם.'' ומשמע שזה שלא כמ''ש בגמ' נדרים הנ''ל.

 

וכן הוא בגיטין נב. ''ההוא אפוטרופוס דהוה בשבבותיה דר' מאיר דהוה קא מזבין ארעתא וזבין עבדי, ולא שבקיה ר' מאיר, אחוו ליה בחלמיה אני להרוס ואתה לבנות, אפילו הכי לא אשגח אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.'' הרי אף מכאן משמע שלא כגמ' נדרים הנ''ל.

 

ב) וראיתי בתשב''ץ ח''ס ס''קכח, שהקשה כן ותירץ, ''מעתה אחר שנתישב לנו מדברי חכמינו ז"ל והשכל מעיד עליו כי יש חלומות צודקים ראוי לחוש להם. ויש חלומות בלתי צודקים אין לחוש להם אנחנו המסופקים בזה החלום אם הוא צודק או הוא בלתי צודק אם יש לנו לחוש בדבר הראוי לחוש ושלא לחוש בדבר שאין ראוי לחוש כפי שרשי התלמוד. וידוע הוא כי בכל דבר שבממון יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו ועל זה אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו שאין לו לסמוך על החלום ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר היה קודם החלום דברי חלומות בכענין זה לא מעלין ולא מורידין להוציא הממון מחזקתו... אבל במי שנדוהו בחלום אם על ידי מלאך הוא הרי הוא מנודה ואם ע"י שד הוא אינו מנודה וא"כ זה ספק מנודה ספק אינו מנודה והרי זה כספק איסור' אם אסור לספר ולכבס ולהתרחק מבני אדם ד' אמות אם לא, ומן הספק צריך היתר ככל ספק איסור' שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה ויתירוהו עשרה שזה הוא מנודה לשמים.'' ע''ש.

 

הרי מבואר שבכל חלום הוא ספק האם יש להאמינו או לא, ולכן בספק ממון יש לאזיל בתר חזקת הממון, אבל באיסור צריך להחמיר ולחוש לאיסור. וגם יש לדקדק שאף שמעשר שני הוא בכלל ''איסור'' שהוא אסור לאוכלו חוץ מירושלים, מ''מ כיון שזה עדיין דין ממון, יש לאזיל בתר חזקת הממון ואין לחוש לאיסור. (ועיין יביע אומר ח''ו י''ד ס''כו, לגבי פדיון הבן האם יש לו דין ממון או איסור.)

  

ואפשר שכן יש לדקדק בלשון הר''ן בגמ' נדרים הנ''ל שכתב ''לפי שאפשר שבשליחות המקום נתנדה, ולפיכך צריך עשרה להתירו ששכינה עמהם'', דהיינו שהוא רק ''אפשר'' אם נתנדה בשליחות המקום. ולכן צריך להחמיר.

 

ולפי זה י''ל בנד''ד שבעל החלום צריך לחלל שבת כדי לברוח ברכב מפני המחבלים, שהרי יש ספק אם יש להאמין את החלום או לא, וספק סכנה לחומרא ולכן יש לו לברוח משם אף בשבת.

 

ג) ואף שכדי להציל מחשש ספק סכנה שבחלום זה גורם לעבור על חשש איסור, כגון שבת בנד''ד שאם החלום אינו אמת אז מצינו למפרע שהאדם עבר על איסור שבת, מ''מ עדיין יש לחוש לספק סכנה. ולכן לגבי לקבוע תענית לצבור ע''פ חלום שיש חשש ברכה לבטלה בברכת עננו בחזרת הש''ץ, וכמ''ש התשב''ץ שם, ''בקביעות ברכה שלא לצורך ועבר משום לא תשא'', גם כתב התשב''ץ שם, ''והיה נראה בדבריך שאין ראוי לצבור לקבוע תענית מפני חלום שחלמו להם אחרים שאפילו חלמו הם בעצמם כלם היה ראוי להם להתענות כל יחיד לעצמו ולכלול עננו בשומע תפלה כדין יחידים. אבל להתפלל בצבור תפלת תענית ולקבוע ברכה לעצמן בין גואל לרופא היה נראה איסור בדבר אפי' חלמו הם בעצמן כל שכן כשחלם להם אחד מהם. אבל מה אעשה והרי מצינו מפורש בתלמוד שמפני חלומו של יחיד התפללו הצבור תפלת תענית ונענו, והוא מה שאמרו בפרקא דחסידי (כ"ד ע"ב) רב איקלע להגרוניא גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מטרא אמר להו ביתו כולי עלמא בתעניתא אתו למחר אמר להו מי איכא איניש דחזא בחלמא כלום אמר ליה רבי אלעזר מהגרוניא לדידי אקריין בחלמא שלם טב לרב טב מרבונא טבא דמטוביה מטיב לעמיה אמר שמע מינה עת רצון הוא בעא רחמי ואתא מטרא. והנראה מזה המעשה הוא שאלמלא חלום זה לא היה מתפלל ומצער הצבור בתענית אחר תענית, שלא תקנו תעניות גשמים רצופים אלא שני וחמישי ושני, וכבר אמרו בירוש' בפ' בג' פרקים (ה"ג) וכי סנהדרין יכול' להתענו' בכל יום ותירצו מחלקים היו עצמן לבתי אבות, וכן הוא במדרש קינות בפסוק על אלה אני וכו' לפי שנתבשר בחלום בשלום התפללו הצבור תפלת תענית ואפשר בעשרים וארבע ברכות, ומזה המעשה היה אפשר למורה ההוא למצוא סמך להוראתו הלכה למעשה.'' ע''ש.

 

ולכן ה''ה די''ל שאין לחוש לספק חילול שבת בנד''ד, דהיינו שמא אין בו ממש בחלום זה, שהרי בנדון התשב''ץ אם לא היה ממש באותו חלום אז הש''ץ מברך ברכה לבטלה באותה תענית כמ''ש התשב''ץ ''בקביעות ברכה שלא לצורך ועבר משום לא תשא'', ועדיין צריך לחוש לחלום, ולכן ה''ה בנד''ד שאין לחוש לחילול שבת, שהרי יש כאן חשש סכנה.

 

ד) וכן ראיתי בשו''ת שיבת ציון ס''נב שהוא הביא דעת התשב''ץ הנ''ל, ושוב תירץ מדעת עצמו, ''דכל היכא שדברי החלום נודע לדבר איסור כגון האי דינא דאמרו לו בחלום שמעות שהניח לו אביו מעות מעשר, בזה שפיר פסקינן שדברי חלומות אינן מורידין ואינן מעלין, יען כי בכל דבר איסור אזלינן בתר רובא, וכיון שרוב מעות הם חולין... מוקימין אחזקת חולין, ועוד כיון שרוב חלומות הם הבל ואין בהן ממש אמרינן שגם זה הבל והוא מסוג רוב החלומות אשר שוא ידברו. אבל בהאי דנידוהו בחלום חוששין למיעוטא דהנה התוספות במס' נדרים שם כתבו דלכך צריך התרה דיש לחוש שבהאי הודעה שנדוהו בחלום מגלים לו מן השמים שפורענות עתיד לבוא עליו ע''ש בתוס'. ומעתה דבר זה לא אינו נוגע לדבר איסור כ''א לסכנה שלא יבא הפורענות, ובסכנה לא אזלינן בתר רובא וחיישינן למיעוט כמ''ש רש''י ז''ל במס' חולין דף י' ע''א דספק מים מגולין אסורין משום סכנת נחשים... דבסכנא לא אזלינן בתר רובא, וא''כ שפיר פסקינן דנידוהו בחלום שהוא חשש סכנה מפני הפורעניות חיישינן למיעוט חלומות שיש בהם ממש.'' ע''ש. (וכן הוא בציץ אליעזר ח''כ ס''לב. ע''ש.)   

 

הרי בפירוש שכשיש ספק סכנה יש לחוש לחלום, ולכן נראה בנד''ד שאף בשבת צריך לברוח ברכב.   

 

וגם ראיתי בתשב''ץ הנ''ל שהוא הביא מעשה דריב''ש, וז''ל ''שאמר לנו כי בכלינסיה עיר מולדתו בא לו קודם הגזרה שלמה מטיש ואמר לו לגזור תענית לפי שהי' רואה שריפה גדולה בבית הרב ז"ל. ולא חשש לדבריו כלל ונתחרט על זה בראותו כי בא החלום ברוב ענין.'' ע''ש. ואולי סבר הריב''ש שבאותו מעשה לא היה חשש סכנה שכל אחד יכול לברוח מהשריפה שבביתו, ולכן כיון שיש רק חשש הפסד ממון י''ל ש''יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו'', דהיינו שאין בו שריפה, ולכן א''צ להתענות, משא''כ בנד''ד שיש חשש סכנה.

 

שוב ראיתי בשו''ת דברי יציב י''ד ס''קכב סוף אות א, שהוא הביא מ''ש בשאלתות פר' מקץ דמאן דחזיא בחלמיה דמשמתין ליה ואפילו חזיא ליה שפחה או עבד או קטן בחלמיה צריך בי עשרה דשרו ליה ע''ש. וכתב הדברי יציב, ''שנתקשו המפרשים דהלא עבד וקטן אין נאמינים ומידי מששא אית בדבריהם. ולהנ''ל דיש חשש סכנה י''ל דסובר השאלתות שראוי לחוש גם לדברי עבד וקטן, ואילו בא קטן ואמר שראה נחש שותה מהמים היינו חוששין לדבריו משום ספק פקוח נפש, כמו כן למיחש מיבעיא לבטל הסכנה שבחלום גם אם זה מפי עבד וקטן.'' ע''ש.

 

ולכן נראה בנד''ד שיש לבעל חלום זה לברוח מאותו מקום ברכב בשבת.

 

ואסיים בכבוד רב

 

מחבר הספר אורחותיך למדני       

53 views

Recent Posts

See All

האם יש ראיה לדעת הלבוש שיש דין מכה בפטיש בבישול אוכלים, ממ''ש הירושלמי שבגמירת הכנת השום או החטים יש חיוב משום מכה בפטיש

לכבוד הרה''ג אמיר גרינבאום שליט''א כתב כת''ר, ''אשמח מאוד לשמוע מה דעת הרב בשאלה אם יש איסור 'מכה בפטיש' באוכלין, ואם נוקט הרב לאיסור מה ההגדרה מתי יהיה אסור משום מכה בפטיש ומתי נקרא רק כדרך אכילה, ונ

האם מותר לאדם לשמש מטתו בשעת מלחמת עזה, שכתב הרמ''א ס''רמ יב שאף בשאר צרות מלבד רעב יש איסור

לכבוד הרה''ג מנחם בורשטין שליט''א א) נראה שהאסיור לשמש מטתו בעת רעב הוא רק מדת חסידות. וזה כמ''ש תוספות תענית ט. ''אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון. ואם תאמר הרי יוכבד נולדה בין החומות ואותו העת עת רעב

בדין שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו, מאיזה טעם לא אמרינן שכיון שזה הפקר בטעות יש לבטל ההפקר למפרע

לכבוד הרה''ג יצחק ריידלר שליט''א כתב כת''ר: יש לי קושיא על הגמ', ובאמת אין זו קושיא, רק שפשוט לא הבנתי את הגמ'. אולי הרב יכול להעיר את עיני בפשט הפשוט בגמ'. יש גמ' שהובא בקצות, סי' רנ''ט, ס''ק א', ד''

bottom of page