top of page
orlamdeni

האם ראש ישיבה שהוא אבל תוך י''ב חדש יכול לשמח יחד עם תלמידיו בשמחת בית השואבה עם מוזיקה

לכבוד הרה''ג מעוז שוקרון שליט''א

 

כתב כת''ר, ''אדם שנמצא בשנת אבלות על אחד מהוריו והוא ראש ישיבה, והתלמידים מגיעים אליו לסוכות שמחת בית השואבה או פורים וכו', האם יש מקום להקל שיהיה מוזיקה, במקום אחרת יגרע משמחת התלמידים ואם לא יגיע למעמד גם יגרע משמחת התלמידים או החג ויורגש מאוד חסרונו, ואם לא יהיה מוזיקה או לא ירקוד גם יראה אבלות בפרהסיה וכו'.''

 

א) כתב הרמ''א י''ד ס''שצא ב, ''סעודת מצוה דלית ביה שמחה מותר ליכנס בה כגון פדיון הבן או סעודת ברית מילה מותר לאכול שם אפי' תוך שבעה ובלבד שלא יצא מפתח ביתו (ת"ה סי' רנ"א) ויש אוסרין בסעודת ברית מילה (מרדכי) והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש אם הוא חוץ לביתו ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה וכ"ש בשאר סעודות שאין בהם שמחה אבל בסעודת נישואין יש להחמיר כן נ"ל.''

 

אלא אין זה מוסכם. ולכן בשלמא שאף בין הספרדים יש שנוהגים כהרמ''א. וכן הוא בשולחן גבוה ס''ק י שכתב שהמנהג כרמ''א שהאבל אינו אוכל בשום סעודה ע''ש. וכן הוא בנהר מצרים הל' אבלות אות קנב, שכתב ''האבל אסור בכל מיני שמחה כל שלשים יום. ואסור ליכנס לבית המשתה. ואסור לישב בשום סעודה של מצוה כל שלשים יום, ועל אביו ואמו אסור כל יב' חדש''. ע''ש.

 

מ''מ מצינו מנהג אחר. כתב הש''ך בי''ד ס''רמו ס''ק כז בשם מהר''ם מינץ, דסיום מסכתא הויא סעודת מצוה דאפילו אבל תוך יב' חדש על אביו ואמו יכול לסעוד שם. ע''ש. וכתב הכנה''ג שסעודת חינוך הבית היא סעודת מצוה. וכן הוא במהרש''א י''ד ס''שצא. ע''ש. וכתב הדבר משה ס''פח שמותר לאבל לילך שם. וכן הוא בעיקרי הד''ט הל' אבילות ס''לו. אות מז. ע''ש. וכן הוא בחקקי לב י''ד ס''נו ד''ה ולענין חנוכת הבית, ע''ש. וכן הוא בויאמר יצחק ח''א ליקוטי י''ד אות יא. ע''ש. וכן הוא בחקרי לב י''ד ס''קנ שכתב בסוף תשובתו דלענין סעודת ברית מילה, אע''ג שיש אוסרין יש להתיר ולסמוך על דברי התה''ד שהביא רמ''א י''ד ס''שצא ב שכתב שמותר לאבל ליכנס לסעודת פדיון הבן או ברית מילה. וכן הוא בברכ''י ס''שצא אות ב ד''ה וכיוצא, שכתב ''וכבר ידוע דאנן לא נהגינן כמ''ש מור''ם שלא לישב בשום סעודה, אלא כל שאינה סעודת שמחה מסב האבל עמהם.'' וכן הוא בארץ חיים י''ד ס''שצא ב שפסק כהברכ''י ע''ש. 

 

ולגבי סעודת בר מצוה, כתב הדגול מרבבה בס''שצא ב, ''שמשמע בים של שלמה פ'' מרובה שדינו כסיום מסכתא, והיינו אם הנער דורש או שהוא ממש ביום שנעשה בר מצוה''. ע''ש.

 

אלא אף למ''ד שמותר להיכנס לסעודת מצוה שאין בה שמחה, מ''מ עדיין יש לאסור אם יש שם מוסיקה, שהמוסיקה הופכת הסעודה מסעודה שאין בה שמחה לסעודת שיש בה שמחה. וכן נראה מהחקרי לב הנ''ל. ע''ש. וכן הוא בחקקי לב הנ''ל לגבי חינוך הבית, שאין להתיר אם יהיה שם נבל וכנור כי אם דברי תורה ושיר ושבחה. ועיין עוד בארחותיך למדני ח''ה ס''קפב. ע''ש. ולכן לכאורה נראה שה''ה בנד''ד שאין להתיר.

 

ב) אלא עדיין יש לחקור בזה. ולכן יש לדון לגבי בזמן המקדש. כתב הרמב''ם הל' כלי המקדש פ''ג הל''ג, ''לוי האונן מותר לעבוד ולשורר.'' ופירש המעשה רקח שם, ''לוי האונן וכו'. ילקוט דף רמ"ה ר' יעקב יכול יהיו הלוים [אסורים] באנינה לשיר ת"ל כאלה אני אסור באנינה ואין הלוים אסורים באנינה לשיר.'' ע''ש. וכתב הרמב''ם שם הל''ד, ''ובמה הם מנגנין. בנבלים וחלילים וכנורות וחצוצרות והצלצל...''. ע''ש. הרי שאין חשש ללוי לשמוע כלי נגינה במקדש  בימי אבלו.

 

וגם כתב הרמב''ם הל' ביאת המקדש פ''ב יא, ''האבל אינו משלח קרבנותיו כל שבעה.'' וכתב הכסף משנה שם, ''בפ' אלו מגלחין (דף ט"ו) אבל אינו משלח קרבנותיו דתניא רבי שמעון אומר שלמים בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא אונן, ופירש"י לפיכך נקראים שלמים בזמן שהוא שלם בדעתו שדעתו מיושבת עליו, ובתוספתא דזבחים פרק י"א אין אונן רשאי להביא זבחים כל שבעה.'' הרי אחר השבעה אין חשש לאבל להביא קרבנו. ואף שאין שיר בשלמים של יחיד כמ''ש הרמב''ם הל' כלי המקדש פ''ג הל''ב ובהל' תמידין ומוספין פ''ו הל''ח, מ''מ מסתמא אם האבל בא למקדש אחר השבעה שהוא ישמע כלי נגינה ''על כל עולות הצבור החובה'' כמ''ש הרמב''ם שם. הרי שאין חשש לאבל לשמוע שיר וכלי נגינה במקדש.

 

וכן י''ל לגבי מ''ש במשנה מדות פ''ב מ''ב, ''כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל, חוץ ממי שאירעו דבר, שהוא מקיף לשמאל. [מה לך מקיף לשמאל], שאני אבל, השוכן בבית הזה ינחמך.'' ע''ש. הרי שאין חשש להקיף הר הבית, אף דמסתמא האבל ישמע קול שירה וכלי נגינה שם. וכן הוא, שכתוב במשנה תמיד פ''ג ח, ''מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול הצלצל. מיריחו [היו] שומעין קול השיר. מיריחו היו שומעים קול השופר.'' וא''כ ק''ו שאבל שמקוף הר הבית הוא שומע קול השיר וקול כלי נגינה.

 

ולפי זה יש לחקור, מאיזה טעם זה מותר, ומאיזה טעם כתבו האחרונים הנ''ל שהוא אסור לשמוע כלי נגינה כל ימי אבלו אף בסעודת מצוה, דהיינו אף בי''ב חדש על אביו ואמו, הלא נראה מדיני המקדש שאין איסור בזה?

 

ולכן נראה לחלק בין כשיש רק שבח להקב''ה בלבד, ובין כשגם יש שמחה לגבי מה שגופו של אדם פרטי נהנה ממנו. לכן לגבי סעודת חתונה אם הם מרקדים ומזמרים פסוקי התורה ובצירוף כלי נגינה, אז בשלמא שפסוקי התורה אלו הם שבח להקב''ה אבל עדיין יש בזה שמחה פרטית לחתן וכלה שהחתן נהנה מכלתו. וכן י''ל לגבי סעודת ברית מילה שאף אם הם מזמרים שבחות להקב''ה עדיין יש שמחה פרטית לאבי הבן שהוא נהנה מבנו. וכן י''ל לגבי סעודת חינוך הבית שיש שמחה פרטית לבעל הבית שהוא נהנה מביתו. ולכן משום שמחה פרטית זו של בעל השמחה יש לאסור לאבל לשמוע כלי נגינה ושיר. אולם במקדש לא היה שם אדם פרטי שהיה לו שמחה והנאה מיוחדת בשעת ניגון בכלי שיר, שהרי השירה והנגינה היו על קרבן צבור כמ''ש הרמב''ם הנ''ל, ולכן בזה י''ל שאין לחוש אם האבל שומע את השיר וכלי נגינה.

 

וזה דומה למה דמצינו לגבי יום טוב, בביצה טו: ''ושונה ר' יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם''. וי''ל לגבי דיני אבל שרק כש''חצי לכם'' הוא אסור לשמוע כלי נגינה, דהיינו כגון כשאף החתן נהנה מכלתו או האב נהנה מבנו או הבעל נהנה מביתו, משא''כ כשיש ''כולו לה','' וכדמצינו במקדש שאז מותר לאבל לשמוע כלי נגינה. 

 

וחילוק זה כעין מ''ש מרן א''ח ס''תקפו ה, וז''ל ש''המודר הנאה משופר אדם אחר תוקע בו''. וכתב על זה הב''י בשם הכלבו, ''אבל הוא עצמו אמר הגאון אסור לתקוע בו אפילו תקיעה של מצוה מפני שיש הרבה בני אדם נהנין כשהן תוקעים, וכל מידי דאיכא הנאה לגוף ליכא לשרויי בשביל טעמא דמצות לא ליהנות ניתנו''. וכן הוא בט''ז שם בס''ק ד. ע''ש. ולכן כעין זה י''ל לגבי שמחה לאבל בשעת סעודת מצוה, שהוא אסור רק כשיש שמחה לאדם פרטי שגופו נהנה משמחה זו כגון חתן שנהנה מכלתו או אבי הבן שנהנה מבנו או בחינוך הבית שהבעל נהנה מביתו, משא''כ כשיש רק שמחה שהיא לעבודת הקב''ה וכדמצינו בשירים וכלי נגינה במקדש ואין אדם פרטי שגופו נהנה בזה יותר מחבירו, שאז אין חשש לאבל לשמוע שירים אלו. 

 

וכן נראה שיש חילוק כזה ממ''ש הרמב''ם הל' תעניות פ''ה הל''יד, ''כן גזרו שלא לנגן בכלי שיר. וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשומען מפני החורבן. ואפילו שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין. וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לק'ל וכיוצא בהן על היין.'' ע''ש. (וכן הוא במרן ס''תקס ג.) וכתב הרב המגיד שם, ''כן כתב רבינו האיי גאון ז"ל האי דאמרינן זמרא דפומא אסור ה"מ כגון נגינות של אהבה שבין אדם לחברו ולשבח יפה ביפיו, אבל שירות ותושבחות וזכרון חסדים של הקב"ה מנהג כל ישראל לאמרן בבית חתונה ובבית המשתאות בקול נגינות ובקול שמחה.'' ע''ש.

 

הרי כשיש שירות ותשבחות להקב''ה יש להקל באבלות דרבים על חרבן המקדש, וזה אף בחתונה כמ''ש רב האי גאון הנ''ל, דהיינו שיש שמחה לאדם פרטי שהוא החתן, ועכשיו המנהג לנגן אף בכלי שיר בשעת חתונה (עיין מרן א''ח ס''שלח ב.)  

 

ולכן יש סברה לומר החילוק הנ''ל לגבי אבילות דיחיד, דבשלמא שדין אבילות דיחיד הוא חמור יותר מאבילות ישנה על חרבן המקדש בענין זה, ולכן אין להתיר שבחות עם כלי נגינה לאבל תוך י''ב חדש כמ''ש האחרונים הנ''ל כגון בחתונה או סעודת ברית מילה, אבל מהיכא תיתי לומר שזה אף כשאין שמחה והנאה פרטית? ולכן לפי סברה זו יש להבין דיני המקדש הנ''ל דמשמע שאין להקפיד אם האבל תוך י''ב חדש שומע שיר וכלי נגינה במקדש. וי''ל שזה מפני שאין השמחה בזה שייכת לגוף אדם פרטי כגון חתן או אבי הבן וכו', אלא היא רק להקב''ה ואין הנאה לגוף האדם, ולכן משום זה יש להתיר לאבל לשמוע שיר וכלי נגינה בשעת שמחה במקדש.

 

וכן נראה לומר, שהרי השמחה היא עיקר גדול לקיום איזו מצוה כמ''ש בתהלים פ''ק ב ''עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה'', וכמבואר בשבת ל: ''שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.'' וכן הוא ברמב''ם הל' סוכה פ''ח הל''טו, ''השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הק'ל שצוה בהן. עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלק'יך בשמחה ובטוב לבב.'' וכתב החיד''א ז''ל במדבר קדמות, מע' שין, אות כה, ''כשעוסק בתורה או מצוה או תפלה צריך שיהא שמח מאד יותר מאשר הרויח או מוצא אלף אלפים דינרי זהב... רבינו מרח''ו ז''ל, שער רוח הקודש.'' וכן הוא בכמה ספרי מוסר.

 

ולפי זה איך אמרו האחרונים הנ''ל שהוא אסור לאבל לשמוע כלי שיר בסעודת מצוה, הלא שמחת מצוה היא ענין גדול מאד. אלא צ''ל שיש לחלק בין שמחה בעבודת ה' לחוד, ובין כשיש שמחה שיש צירוף של שמחת אדם פרטי  כשגופו נהנה כגון חתן או אבי הבן, שכיון שבאלו השמחה היא אינה מיוחדת רק להקב''ה אז יש לאסור לאבל לשמוע שבחות עם כלי נגינה בשמחות אלו.  

 

ולכן יש לדון בנד''ד, שהרי בשמחת בית השואבה, אין שמחה והנאת הגוף לאדם פרטי כדמצינו בחתן או באבי הבן, והיא יותר דומה לשמחה במקדש בשעת השיר וכלי נגינה. ולכן יש להתיר לאבל תוך י''ב חדש לשמוע כלי נגינה בשמחה זו, וכמו דמצינו באבילות דרבים בחרבן המקדש, ש''שירות ותושבחות וזכרון חסדים של הקב"ה מנהג כל ישראל לאמרן'' כמ''ש רב האי גאון הנ''ל.

 

ולפי סברה זו יש לדון לגבי שמיעת כלי נגינה בשעת סעודת סיום מסכתא, שמצד אחד אין אדם פרטי שנהנה מזה, דבשלמא החתן הוא נהנה מכלתו, או האב נהנה מבנו, אבל אין גוף האדם נהנה מתורתו, אלא מצד אחר י''ל דאה''נ שגופו של אדם נהנה מתורתו במה שהוא סיים מסכתא זו, ומטעם זה הוא אסור לאבל ללמוד תורה, וכן הוא בתשעה באב. ולכן עדיין י''ל שאין להתיר לאבל תוך י''ב חדש לשמוע כלי נגינה בסעודת סיום מסכתא כיון שיש אדם פרטי שגופו נהנה משמחה זו יותר משאר בני אדם, כיון שהוא עצמו למד כל אותה מסכתא. משא''כ בשמחת בית השואבה שאין בזה שמחה ששייכת יותר לאדם זה או לאדם אחר, אלא כולנו משמחים יחד בחסד של הקב''ה.   

 

ג) ואת''ל לומר שמה שכתבתי לעיל הוא חידוש דלא נמצא בספרי האחרונים וקשה לסמוך עליו, אז יש לצרף בנד''ד מה שכתב בשו''ת היעב''ץ ח''ב ס''קפ (אות ב), לגבי אם אבל יכול לבא לז' ימי משתה של חתן וכלה בשבת, וז''ל ''מ"מ נראה שאם הוא קרוב לחו"כ יש מקום להקל משום דמחזי כפרהסיא אם נמנע מלעשות, ולא גרע מתוך ז' דאינו נוהג דבר של פרהסיא. ואם קראוהו לעלות לתורה מחויב לעלות. ה"נ הרי הוא קרוא אל המשתה מסתמא. כ"ש בתוך ל'.'' ע''ש.   

 

וכן הוא לבעל היד אפרים הל' אבילות אות כג, שכתב ''אבל תוך ל' או י''ב חדש דאו''א שאסור ליכנס לבית המשתה ושמחה אף בשבת אסור, ואם הם קרובים לחתן או לכלה יש מקום להקל בשבת לילך אם קראוהו דהוי בפרהסיא.'' ע''ש. (וכתב שם שמקורו מיעב''ץ הנ''ל.) 

 

ולפי זה כיון שאבילות אסורה בפרהסיא בחול המועד מטעם ''דאתי מ"ע דשמחת הרגל שהוא עשה דרבים ודחי אבילות דהוא רק מצוה דיחיד'' כמ''ש המ''ב ס''תקמח ס''ק ב, אז גם י''ל בנד''ד שמה שהתלמידחם נוהגים בכל שנה לבקר ראש הישיבה שלהם ברגל, זה דומה לדבר שבפרהסיא, וצריך לנהוג ברגל בשנה זו שהראש ישיבה הוא אבל כשאר שנות, ואין למנוע מניגון בכלי שיר. וכן י''ל לגבי בפורים שאבילות בפרהסיא אסורה כמ''ש מרן י''ד ס''תא ז, וכן הוא ברמ''א א''ח ס''תרצו ד. (עיין כה''ח שם אות כב.)

 

ואסיים בכבוד רב

 

מחבר הספר אורחותיך למדני

0 views

Recent Posts

See All

Comments


bottom of page