מה יעשו כשאין מקום לכל הכהנים לעמוד בשעת ברכת כהנים במזרח, האם חלק מהכהנים יכולים לעמוד ליד הבימה באמצע בית הכנסת

לכבוד הרה''ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א

א) ולכאורה נראה שכיון שהכהן שעומד באמצע בית הכנסת הוא אינו עולה לדוכן, זה מעכב המצוה. וכן נראה מהפסוק ''וישא אהרן את ידו [ידיו] אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים.'' (ויקרא פ''ט כב) דמשמע שיש לכהן לברך העם  במקום גבוה ואח''כ הוא יכול לירד משם. ולכן מצינו דבעינן עליית לדוכן דוקא. 

אלא זה אינו, שכתוב בספרא שם ''וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם - זה מקרא מסורס. כן היה ראוי לומר "וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וישא אהרן את ידיו ויברכם", שבירידתו נשא את כפיו וברך את העם.'' הרי שבתחילה ירד אהרן ורק אחר כך הוא בירך את העם. וזה כמ''ש האבן עזרא שם, ''וכבר ירד מעשות חטאת העם ועולתם והשלמים. וטעם וירד בעבור המזבח ששלש אמות קומתו.''

ולכן מצינו דלא בעינן בתחילה עלייה למקום גבוה כדי לברך את העם. וכן הוא, שבמשכן במדבר לא היה שם מעלות, ולכן כשירד אהרן מהמזבח כדי לברך העם הוא לא היה על דוכן ע''ג מעלות.

וכן הוא ברדב''ז ח''א ס''רלז, וז''ל ''וכי עלייה לדוכן מעכב ברכת כהנים? והלא בכל מקום שיהיה יכול לברך ובתנאי שיהיו כל העם לפניו משום דעם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה.'' ע''ש. וכן הוא בכה''ח ס''קכח אות קכ. ע''ש.

אלא ראיתי בכה''ח שם אות יג, שכתב ''בסוטה ל"ח ב' איתא אמר ריב"ל כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה... ודע דצריך לעלות דוקא על הדוכן אם אפשר ולא לעמוד על הארץ כיון דדבר זה נזכר בגמרא כמש"ל, וכ"מ מסתמיות דברי הפוסקים ואין לשנות. ועיין לקמן אות ק"ך.'' ע''ש.  

משמע שהכה''ח סבר דאה''נ שעלייה לדוכן אינה מעכבת כמ''ש הרדב''ז הנ''ל שכתב ''וכי עלייה לדוכן מעכב ברכת כהנים?''. אלא עדיין י''ל שלכתחילה יש לכהן לעלות לדוכן ''כיון דדבר זה נזכר בגמרא כמש"ל, וכ"מ מסתמיות דברי הפוסקים.''

וכן נראה שהוא אינו מעכב, שהרי כמה פעמים כשקצת אנשים מתפללים במנין בבית ולא בבית הכנסת עדיין הכהנים מברכים את הצבור אף שאין מעלות ודוכן בבית. ולכן צ''ל שעליית לדוכן היא רק דין לכתחילה, ולכן כשאין מקום בבית הכנסת לכל הכהנים לעלות לדוכן שפיר הוא לקצת מהם לעמוד באמצע בית הכנסת אף שאין מעלות ודוכן שם.

ב) אלא עדיין יש לחקור אם יש הקפדה שהכהנים יעמדו דוקא לצד המזרח של בית הכנסת קרוב להיכל והארון שספרי התורה שם, שאולי עמידה קרוב למקום שהוא יותר קדוש הוא ענין חשוב בברכת כהנים.

מצינו שלכאורה יש סתירה בדברי הרמב''ם, שבהל' נשיאת כפים פ''יד הל''ט, הוא כתב ''כיצד ברכת כהנים במקדש. הכהנים עולין לדוכן...''. אלא אח''כ בהל''יד, הוא כתב ''במקדש מברכין ברכת כהנים פעם אחת ביום אחר תמיד של שחר. באין ועומדין על מעלות האולם ומברכין.'' הרי בתחילה הוא כתב שהכהנים עמדו על הדוכן ואח''כ הוא כתב שהם עמדו על מעלות האולם, ובמקדש הם שני מקומות נפרדים.

וכדי ליישב סתירה זו, כתב הרדב''ז בלשונות הרמב''ם א' תנז, ''שאלת ממני ידיד נפשי על מה שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות ברכת כהנים כיצד ברכת כהנים במקדש הכהנים עולין לדוכן ובאותו פרק עצמו כתב באין ועומדין על מעלות האולם. וכי תימא היינו דוכן היינו מעלות האולם ליתא שהוא ז"ל כתב בהלכות בית הבחירה פ"ו ועולה ממנה לעזרת כהנים במעלה ועליה דוכן יש בו ג' מעלות וכו' ועולה משם לאולם בי"ב מעלות הרי שיש בין הדוכן ומעלות האולם כמה אמות באורך וגובה. תשובה: תנן עשר קדושות בירושלים ומונה והולך עזרת כהנים מקודשת מעזרת ישראל שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה ולכפרה ולשחיטה ולתנופה בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים נכנסים לשם, ההיכל מקודש מן בין האולם ולמזבח שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידים ורגלים. הא למדת שיש כהנים שאין יכולין לעלות על מעלות האולם ואלו היו עומדין על הדוכן לברך את העם לקיים מצות עשה דכה תברכו שאע"פ שהם פסולים לעבודה לא נפסלו לברכה ושאר הכהנים היו עומדים על מעלות האולם לברך את העם, ולפיכך קבע להם משה רבינו שני מקומות, ומה שאמרנו שבעלי מומין מברכין היינו חוץ מאותן המומין שמנה רבינו שפוסלין את הכהן לישא את ידיו, וזה נ"ל ברור ונכון.'' ע''ש. הרי מצינו שהיו שני מקומות נפרדים במקדש לברכת כהנים.  

וזה שלא כמ''ש המרכבת המשנה אלפאנדרי שם הל''יד, ''ומ"ש רבינו ז"ל לעיל עולין לדוכן נראה דמעלות נחשבין כדוכן והכל אחד והבן. ועיין בתשובות הרדב"ז ז"ל ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' פ"ד.'' ע''ש. ולענ''ד העיקר כמ''ש הרדב''ז, שידוע שהרמב''ם דקדק מאד בלשונו, ואין דרכו לכתוב ''דוכן'' כשכוונתו לומר ''אולם'', ובפרט כשהוא ידוע לכל ישראל שהם שני מקומות נפרדים במקדש.  

ולכן נראה מכל זה, שכשיש איזה עיכוב אז א''צ להקפיד שהכהנים יעמדו דוקא במקום שהוא יותר קרוב לקדושה, דהיינו באולם במקדש או בצד המזרח בבית הכנסת שהוא יותר קרוב לארון וס''ת. ולכן אף בנד''ד, כשיש הרבה כהנים בבית הכנסת וא''א לכולם לעמוד בצד המזרח קרוב לס''ת, אז מותר להם לעמוד אף באמצע בית הכנסת.    

ג) אולם יש לדון בחשש אחר, דהיינו שאם יש כהנים שעומדים באמצע בית הכנסת, נראה שעדיין יש ישראלים בצדדים שהם קרובים למזרח שאינם עומדים לפני הכהנים שבאמצע בית הכנסת. וכתב מרן ס''קכח כד, ''עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה אבל מלפניהם ובצדיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת...''. ופירש המ''ב שם ס''ק צג, ''היינו אפילו אינו אחוריהם ממש אלא משוכים לצדדים כיון שעכ"פ הוא מאחוריהם אינו בכלל ברכה ואפילו אינו מפסיק מידי בינם לבין הכהנים.'' ע''ש. ולכן בשלמא שהישראלים שהם קרובים למזרח הם עדיין עומדים לפני הכהנים שעומדים על הדוכן, אבל הם אינם עומדים לפני הכהנים שעומדים באמצע בית הכנסת.

ולכן יש לחקור אם יש הקפדה בזה, האם אמרינן שהישראלים צריכים לעמוד לפני כל הכהנים או שמא הוא מספיק לעמוד לפני קצת מהם כדי לקבל הברכה. ונראה מסברה שאם הישראלים עומדים רק מלפני כהן אחד, שזה מספיק כדי לקבל הברכה, וזה מפני שאין קבלת הברכה תלויה בכהנים עצמם אלא בהקב''ה, וזה כמ''ש הרמב''ם הל' נשיאת כפים פ''טו הל''ז, ''ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה. שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה, והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו.'' ע''ש.

ולכן נראה שאם הישראלים עומדים לפני רק כהן אחד, אז זה מספיק כדי לקבל הברכה מהקב''ה. ולכן אין לחוש אם שאר הכהנים עומדים באמצע בית הכנסת והם אינם לפני הישראלים שעומדים קרוב למזרח.

אלא עדיין יש לפקפק בזה, שאולי י''ל שאם הישראל עומד לפני רק קצת כהנים שעומדים על הדוכן ואחריו כנגד שאר הכהנים שבאמצע בית הכנסת, אז זה נראה כאילו הישראל מזלזל הברכות של הכהנים שעומדים באמצע בית הכנסת.

ולכן כתוב במגילה טו. ''ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים בזרעה ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו.'' וכתב המעשה רקח על הרמב''ם שם פ''טו הל''ז, שק''ו שאין לזלזל ברכת הדיוט כמ''ש בגמ' שם, ''אמר ר' חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן, ואלו הן דוד ודניאל, דוד דברכיה ארונה דכתיב ויאמר ארונה אל המלך וגו', דניאל דברכיה דריוש דכתיב אלקך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך.'' ולכן כתב המעשה רקח ''דכיון דאפילו בקללה אין לזלזל מעתה מה צורך לדרשת דריוש וארונה הא כל שכן הוא דמרובה מדה טובה ממדת פורענות...''. ע''ש. הרי שאין לזלזל ברכה משום אדם.

ולפי זה אולי י''ל שהישראל שהוא עומד קרוב למזרח ואחריו לכהנים שעומדים באמצע בית הכנסת, הוא נראה כאילו הוא מזלזל ברכת הכהנים שעומדים באמצע. ואה''נ שהברכה באה מהקב''ה אבל סוף כל סוף הכהנים אומרים בפיהם המילים של הברכה לישראל זה, ולכן זה נראה כאילו הישראל מזלזל ברכת הכהנים שעומדים באמצע בית הכנסת.

אלא גם כתב מרן בסע' כד הנ''ל ''...ולאחריהם נמי אם הם אנוסים כגון עם שבשדות שהם טרודים במלאכתן ואינם יכולים לבוא הם בכלל הברכה.'' ולכן י''ל שאם בית הכנסת הוא מלא אנשים, ואין מקום לישראל שהוא קרוב למזרח לבוא לצד המערב של בית הכנסת כדי לעמוד לפני כל הכהנים, שהרי כבר יש הרבה ישראלים אחרים שעומדים לצד מהערב, אז אותו ישראל הוא בכלל האנוסים, ואין זה נראה כזלזול אם הוא נשאר במקומו קרוב למזרח ואחריו הוא כנגד הכהנים שעומדים באמצע, שהרי הכל רואים שהוא אנוס ושא''א לו לבוא לעמוד לצד המערב כיון שאין מקום פנוי שם, ולכן אין זלזול בזה.

ד) ונראה שיש טעם אחר לישראל שעומד קרוב למזרח לבוא לצד המערב כדי לקבל הברכה מכל הכהנים, והוא כדי לקיים מצוות ברוב עם הדרת מלך, דהיינו שהוא יותר הידור לקבל הברכה מהרבה כהנים מקבלת הברכה מרק קצת הכהנים שעומדים על הדוכן. וזה כדמצינו לגבי שחיטת קרבן פסח במקדש, שכתוב במשנה פסחים פ''ה מ''ו, ''שחט ישראל וקיבל הכהן, נותנו לחברו וחברו לחברו.'' ופירשה הגמ' שם סד: ''מאי קמ"ל, הא קמשמע לן ברב עם הדרת מלך.'' ולכן אף לגבי ברכת כהנים י''ל הכי, דהיינו שכשהישראל מקבל הברכה מהרבה כהנים, אז זה בכלל ברוב עם הדרת מלך.

מ''מ אף בזה י''ל שכיון שאין מקום פנוי לישראל שעומד קרוב למזרח לבוא לצד המערב של בית הכנסת כיון שכבר יש שם כמה ישראלים אחרים, ממילא שהוא נחשב אנוס ושוב אין לחוש לרוב עם הדרת מלך.

ולכן נראה מכל זה שכשאין מקום לכל הכהנים לעמוד בשעת ברכת כהנים במזרח, אז חלק מהכהנים יכולים לעמוד ליד הבימה באמצע בית הכנסת.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני