top of page
orlamdeni

שאלה: האם חייל שלבוש ביום כיפור בנעלי עור [נעלי צבא] (בגלל כוננות), יכול לעלות לתורה ביום כיפור (או

שאלה: האם חייל שלבוש ביום כיפור בנעלי עור [נעלי צבא] (בגלל כוננות), יכול לעלות לתורה ביום כיפור (או עדיף לעלות חייל שאיננו בכוננות הלובש נעלים שאינם מעור).


תשובה:


לכבוד הרה''ג אלחנן פרינץ שליט''א


א) נראה שאין חשש בזה והחייל שנועל נעלי עור יכול לעלות לתורה בין בשחרית ובין במנחה.


מצינו דעות שונות לגבי מי שאינו מתענה האם הוא יכול לעלות לס''ת בתענית צבור או לא. לדעת מרן ס''תקסו ו אסור לו לעלות לתורה, וכן נראה לדעת הרמ''א ס''קלה ה, והם פסקו כן לפי דעת המהרי''ק ס''ט. אלא המ''א ס''תקסו ס''ק ח, כתב לחלק בין אם באותו יום אף כשאין תענית עדיין הם חייבים לקרות בס''ת, כגון ביום שני או חמישי, שבזה מותר למי שאינו מתענה לעלות לתורה, ובין שאר ימים שאין בהם קריאת התורה כשאין תענית, שבזה אסור לו לעלות לתורה (ועיין בא''ר ס''קלה ס''ק ו, והמאמ''ר ס''תקסו ס''ק ה, ושו''ת זרע אמת ח''א א''ח ס''פו שפירשו שהש''ע לא סבר כהמ''א.). ומצינו שהב''ח ס''תקסו מקיל יותר, ולדעתו בכל יום שיש תענית כיון שיש חובת היום לקרות בתורה משום התענית, אז מי שאינו מתענה יכול לעלות לתורה, אלא אף הב''ח סבר שאין המנהג להקל. ע''ש. והחת''ס א''ח ס''קנז סבר כהב''ח עצמו ופירש דברי המהרי''ק והמנהג באופן אחר. ע''ש.


אלא שאני דין יום הכפורים, וזה כמ''ש בשו''ת רעק''א ס''כד, וז''ל ''נסתפקתי ועובדא הוי, במי שהיה מוטל על ערש דוי בסכנת מות, והרופא צוה לו לאכול ביה''כ, והיו מתפללים בחדרו וקראו אותו לתורה, ולא נסתפקתי בזה וצויתו לעלות, כי בפשוטו הקריאה ביוה''כ מחמת קדושת היום כמו בשאר יו''ט ושבת וא''כ גם מי שאינו מתענה יכול לעלות, ואך היו רוצים לקרותו אותו גם במנחה ובזה נסתפקתי, אם קריאת התורה במנחה הוי משום תענית אלא דבשאר תענית קוראים ויחל וביוה''כ קוראים בפ' עריות וא''כ אינו מתענה א''י לעלות, או דגם קריאה זו מחמת קדושת היום לקראות גם במנחה כמו בשבת ויכול גם אינו מתענה לעלות, וצ''ע לדינא.'' ע''ש.


הרי לגבי שחרית ביום הכפורים הקריאה היא משום קדושת היום ולא משום התענית, ולכן אף לאלו שחולקים על הב''ח ואוסרים למי שאינו מתענה לעלות לתורה אף שיש חובה לקרות בתורה משום התענית, מ''מ אף הם מתירים לעלות לס''ת בשחרית של יום הכפורים שאין הקריאה חובה משום התענית אלא משום קדושת היום. ולכן נראה בנד''ד שאף אם החייל אינו מתענה מותר לו לעלות לס''ת בשחרית יום הכפורים, וכ''ש שזה מותר אם הוא מתענה אבל צריך לנעול נעלי עור.


ב) ונראה שאף במנחה מותר לחייל זה לעלות לס''ת. ואה''נ שרעק''א הנ''ל מסתפק בזה, אבל כל זה לגבי מי שאינו מתענה, אבל שאני דין מי שמתענה אבל נועל נעלי עור, שעדיין הוא בכלל ''מתענה'', שהפירוש של ''מתענה' הוא שיש לו ''עינוי'' כיון שהוא אינו אוכל ושותה, אבל מי שאינו אוכל ושותה אבל נועל נעלי עור הוא אינו מבטל ה''עינוי'' כלל, ולכן עדיין הוא בכלל ''מתענה'', ומותר לו לעלות לס'ת אף במנחה.


וזה משום מ''ש הרמב''ם הל' שביתת עשור פ''א הל''ד-ה ''מצות עשה אחרת יש ביום הכפורים והיא לשבות בו מאכילה ושתיה שנאמר תענו את נפשותיכם. מפי השמועה למדו אי זה הוא ענוי שהוא לנפש זה הצום... וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך בו או לנעול את הסנדל או לבעול. ומצוה לשבות מכל אלו כדרך ששובת מאכילה ושתייה שנאמר שבת שבתון שבת לענין (אכילה) ושבתון לענינים אלו.'' ופירש הרב המגיד שם לגבי איסור רחיצה וכו', ''דע שזה אינה מצוה מיוחדת מן התורה שא"כ היה ראוי לימנות במנין המצות ואין לומר שהוא בכלל להתענות לפי שאין דעת רבינו להוכיחה אלא משבת שבתון, אבל זה לרבינו הוא מפי השמועה ונקרא דברי סופרים אחר שהוא ענין מיוחד בפני עצמו.'' וכתב הכסף משנה שם בשם הר''ן, לגבי רחיצה וכו' ''דלאו בכלל עינוי דכתיבי בקרא בהדיא באורייתא נינהו, אלא מריבוייא דשבתון אתי וכדאיתא בגמרא קילי טפי...''. ע''ש.


הרי מי שאינו נועל נעלי עור אינו מקיים דין ''עינוי'', ולכן ממילא שאף מי שנועל נעלי עור ועדיין אינו אוכל ושותה הוא מקיים מצוות ''עינוי'' והוא בכלל ''מתענה''. ולכן אף לפי הספק של רעק''א הנ''ל מותר לו לעלות לס''ת במנחה של יום הכפורים.


שוב ראיתי בחת''ס שם, שכתב ''וגם שארי עינוים אם אינו צריך לנעול ולרחוץ ולסוך אסור לו לעשות א' מאלה, נמצא שהוא מן המתענים...''. הרי החת''ס סבר שאף מי שאוכל ושותה אבל עדיין אינו נועל נעלי עור הוא בכלל ''מתענה''. ויש להעיר עליו שלפי מה שכתבתי לעיל בשם הרמב''ם והרב המגיד והכ''מ רק מי שאינו אוכל ושותה בכלל מתענה, משא''כ מי שאוכל ושותה ואינו נועל נעלי עור. מ''מ לכ''ע י''ל שמי שאינו אוכל ושותה אבל נועל נעלי עור, הוא בכלל מתענה. וכן הוא בנד''ד.


ג) ויש לצרף לסניף בעלמא להתיר, מ''ש הבית דוד א''ח ס''שלב, וז''ל ''...ושל עץ מחופה עור אסור ע''כ. משמע דוקא של עץ מחופה עור שנוגע בשרו בעור, אבל של עור מחופה עץ או בגד מותר כיון דלא נגע הבשר בעור. ועל זה נראה שנהגו כל העולם בט''ב ויום הכפורים לנעול אנפלאות של צמר גפן ואח''כ נעלים של עור''. ע''ש. וא''כ ה''ה בנד''ד שהחייל לובש הגרביים שלו ובשרו אינו נוגע בעור הנעלים, שאין איסור. אלא הדבר משה ח''א א''ח ס''טל, והברכ''י ס''תקנד אות ז, לא סברו כן ע''ש.


עכ''פ יש להתיר בנד''ד לחייל זה לעלות לס''ת בין בשחרית ובין במנחה. כן נראה לענ''ד.


ואסיים בכבוד רב


מחבר הספר אורחותיך למדני

7 views

Recent Posts

See All

Comments


bottom of page