לכבוד הרה''ג דביר אזולאי שליט''א
כתב כת''ר:
נשאלתי ממדריך במוסד בריאות לחולי נפש, שחלק מעבודתו לעבור בדירות החולים ולתת להם את התרופה, שמצוי שלבדם אינם לוקחים את התרופה, וצריכים עזרה מאדם אחראי. ושאל כיצד ינהג כשעליו להגיע לדירה של אישה רווקה. אותה אישה חולה במחלה נפשית קשה, ופעמים רבות שהיא חווה ל"ע התקפים נפשיים קשים, ובפשטות מוגדרת כשוטה.
ונראה לענ"ד שכיון שמדובר על מקום צורך גדול, וי"א דהוי יחוד האסור מדרבנן (ע' בשו"ת ריב"ש סי' תכ"ה, וערוה"ש אה"ע סי' כ"ב סע' א', ובשו"ת אגרות משה אה"ע ח"ד סי' ס"ה אות י"ב, ובשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' ר"א שכתבו שיחוד עם פנויה נדה הוי מהתורה. מאידך, ראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ' פרק כ"ה שי"א דהוי מדרבנן, וע"ע בגן נעול פ"א סע' ה' עמ' מ"ב והלאה), לכן יש מקום לסמוך על הפוסקים שסוברים ששהות בדירה עם דלת סגורה ולא נעולה לא הוי יחוד (כדלהלן), וכיון דהוי צורך גדול, עבור עזרה הכרחית לחולים מסוכנים, יש מקום להקל בזה. ואם יוכל להשאיר דלת פתוחה בדקות שנמצא איתה, בודאי דהכי עדיף טפי, וכנ"ל... ע''כ דברי כת''ר.
א) ונראה שיש להוסיף עוד טעם להקל. ויש לחקור בדין יחוד לשם שמירה.
כתב הב''י אה''ע ס''כב, ''וכ' הראב"ד בספר בעלי הנפש (שער הפרישה) שי"א דכי אמרי' דאשה מתייחדת עם שני אנשים כשרים ה"מ ביום אבל בלילה לא יישן עמה בבית אחד עד שיהיו שם ג' אנשים מפני שהוא דומה לדרך דאמרינן לא שנו אלא בעיר אבל בדרך עד שיהיו ג' שמא יצטרך א' מהם לנקביו ונמצא זה מתייחד עם הערוה, וה"נ חיישינן דילמא אדנאים חד מינייהו אזיל חד ועביד איסורא ומסתברא כוותיה, ומיהו שמירת נשים לא בעיא ממעשה דר' יהושע שהלך לפדות ריבה אחת הוא ותלמידיו ובלילה השכיבה למרגלותיו עכ"ל.''
ומה שהביא הראב''ד דין שמירה, הוא כמ''ש בשבת קכז: ''ת"ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו, למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו, ואמר ( להן) בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני, אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי, בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי, אמר להם העבודה כך היה...''. ע''ש.
ופירש''י שם, ''כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אלעאי. ריבה – נערה. שאינו בדוק לרבי - שאינו מכיר במדותיו לסמוך עליו ולהניחה אצלנו.'' (אלא הראב''ד סבר שאותו חסיד היה רבי יהושע, וכן הוא בשו''ת מהר''י מברונא ס''לח.)
נראה שהשמירה במעשה הנ''ל היא מה שר''י שמר את הנערה מאותו תלמיד שאינו בדוק, ומשום זה ר''י ישן יחד עם הנערה בחדר אחד כל הלילה בלי שום אדם אחר. ולכן מ''ש הראב''ד ''שמירת נשים לא בעיא'' הוא כיון למ''ש לעיל ''בלילה לא יישן עמה בבית אחד עד שיהיו שם ג' אנשים'', ואין לומר דלא בעינן ג' אנשים אבל עדיין בעינן ב' אנשים לשמירה, שזה אינו, שבמעשה הנ''ל ר''י היה לבדו בחדר עם הנערה כל הלילה, שאל''כ אין מקום לשאלה ''במה חשדותני''. וגם יש לדקדק שהיה לו לר''י לשאול תלמיד בדוק אחד לישון בחדר עמו והנערה כיון דליכא חשש יחוד כלל בזה (לדעת רש''י והתוספות), ודחוק לומר שהחדר שינה היה קטן כל כך שתלמיד אחד אינו יכול לישון על הקרקע עם ר''י והנערה. ולכן נראה לומר שכשיש היתר של שמירה שאין היחוד ''דחויה'' אלא הוא ''הותרה'' לגמרי, ולכן מותר לר''י לישון לבדו עם הנערה באותו חדר.
וגם יש לדקדק שהראב''ד לא כתב שטעם ההיתר במעשה הנ''ל הוא מפני שר''י היה חסיד גדול ולכן אין חשש שמא הוא יבוא לידי ביאה עם הנערה, שזה אינו, שהראב''ד כתב שהטעם שיש להתיר את היחוד הוא רק מפני שמירה, והיתר זה שייך לכל אדם ולאו דוקא בחסיד גדול כר''י.
ולכן מצינו שסבר הראב''ד הנ''ל שאין לחוש ליחוד כשכוונת האיש לשמירה, דבשלמא בסתם אדם שלא כיון לשמירה שיש לחוש ליחוד שמא הוא והאשה באים לידי ביאה, אבל כשכל כוונת האדם לשמור את האשה מביאה ע''י אחר כבמעשה הנ''ל, אז שוב אין לחוש שמא השומר עצמו יבוא אליה. ונראה שלאו דוקא שמירה מביאה ע''י אחר, אלא אף בשמירה מכל דבר רע כגון מלסטים ומחבלים וכו', י''ל שכיון שכל כוונת האדם לשמור את האשה מדבר רע, שוב אין לחוש שהוא עצמו יעשה דבר רע אליה כגון איסור ביאה.
ב) אלא אין היתר זה ברור, שכתב הדרכי משה שם ס''ק א, ''כתוב בתא"ו נתיב כ"ג ח"א וטעמא דבעינן בשדה ג' שמא יצטרך אחד מהם להשתין וישארו ב' עם האשה, וכתב הרמ"ה ודוקא שהולכים עמה לשומרה אז צריכין שנים שישארו עמה, דאל"ה למאי ניחוש לה כשיצטרך אחד מהן להשתין ילך חבירו עמו ויניחנה לבדה עכ"ל.'' ע''ש. הרי שפשוט לרמ''ה ורי''ו שיש איסור יחוד כשאדם אחד שומר אשה אחת, ודלא כנראה ממעשה בגמ' שבת הנ''ל ודלא כמ''ש כראב''ד. אא''כ יש להקשות על הרמ''ה והרי''ו, איך הם פירשו המעשה הנ''ל בגמ' שבת?
ולכן נראה שצריך לחלק בין שמירה לשמירה, שמ''ש הרמ''ה והרי''ו הוא רק לגבי שמירה שאינה חשובה כל כך, שבזו אין הלסטים שבדרך לפנינו אלא רק יש חשש שמא הם יבאו, ולכן הוא מילתא דלא שכיח כשאחד מהשומרים הולך למקום אחר כשהוא נצטרך לנקביו שדוקא באותם קצת דקות יבואו הלסטים לאנוס האשה. ולכן כיון שאין בזה שמירה חשובה כל כך, עדיין יש לחוש ליחוד, משא''כ במעשה אותו חסיד הנ''ל שאותו תלמיד שאינו בדוק הוא לפניו, וגם אם הנערה ישנה עם התלמידים יש חשש ביאה לא רק לקצת דקות אלא כל הלילה. ולכן בזה השמירה של אותו חסיד היתה שמירה חשובה מאד, ולכן רק בזה אין לחוש ליחוד, משא''כ בשמירה שאינה חשובה. ולפי זה י''ל שאין מחלוקת בין הראב''ד והרמ''ה והרי''ו, שהראב''ד דיבר בשמירה חשובה והרמ''ה ורי''ו דברו לגבי שמירה שאינה חשובה, ואפושי מחלוקת לא מפשינן. ולכן י''ל שלכ''ע כשיש שמירה חשובה שוב אין לחוש לאיסור יחוד, אף כשהאדם לבדו עם האשה ואין שם אדם אחר, ואף לזמן רב כגון כל הלילה כבמעשה הנ''ל.
ג) ולפי זה יש לדון בנד''ד אם זה בכלל ''שמירה חשובה'' או לא. כבר יש כלל בידינו שאומן לא מרע נפשיה. ויש לסמוך על כלל זה לגבי מ''ע כגון ציצית כמ''ש מרן א''ח ס''כ א. ע''ש. וגם לגבי איסורים כמ''ש בש''ע י''ד ס''קיד ה, ''יין רמונים שמוכרים לרפואה מותר ללקחו מהתגר אפילו שלא מהחבית אע"פ שדמיו יקרים מהיין משום דכיון דאית ביה קפידא לא מרע נפשיה. (וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשיה).'' ע''ש, שזה אף באיסורי דאורייתא ע''ש.
ולפי זה י''ל בנד''ד שמדריך זה אינו רוצה להפסיד פרנסתו, ואם הממונה עליו והמנהל של המוסד שומעים מהאשה או אחר שהוא הפר את ההנחיות המקצועיות שלו והוא בא אליה דרך זנות, אז ודאי שהוא יאבד פרנסתו. וגם הוא כמעט א''א לעבוד במקום אחר כיון שהוא לא יוכל לקבל אסמכתא ממעסיקו כדי שיגיש מועמדות לעבודה אחרת. ולכן מצינו שהמדריך צריך לשמור שמירה גדולה משני צדדים, צד אחד הוא שהמדריך צריך לשמור את האשה מעצמו ותאותו שהוא לא יבוא לידי זנות, והצד השני הוא שהמדריך גם צריך לשמור את עצמו מתאות האשה עצמה. ומה לי אם השומר צריך לשמור את האשה מאדם אחר ומה לי אם הוא צריך לשמור את האשה מעצמו, הלא סוף כל סוף יש כאן שמירה גדולה מטעם אומן לא מרע נפשיה וזה מועיל בין במ''ע ובין בל''ת.
וגם זה בכלל שמירה חשובה הנ''ל, דהיינו שאין זה דומה לנדון הרמ''ה והרי''ו כשאין הלסטים שבדרך לפנינו אלא שיש רק חשש שמא הם יבאו, שלגבי המדריך הוא שם כל הזמן שהוא מטפל באשה, ולכן החשש ''לפנינו'', ולכן בעינן שמירה חשובה, כבמעשה באותו חסיד אחד בגמ' שבת הנ''ל. ולפי זה יש סברה לומר בנד''ד שאין איסור יחוד. ויש לצרף סברה זו למ''ש כת''ר.
ואסיים בכבוד רב
מחבר הספר אורחותיך למדני
ולכו' יש לומר עוד סניפים להקל כמו מה שהביא האגרות משה בתשובה סה אות א' לגבי רופא, שיש מירתת שאם "תתאחר יותר זמן מכפי הרגיל ייראו שלא תחשוד עכ"ל.
ולכו' אפשר לומר דבר חידוש נוסף שלפי הרבה ראשונים עי' רש"י קידושין פ: ד"ה דעתן קלות שטעם האיסור של איש עם שתי נשים (לכו' הוא איסור דרבנן כמו אשה פנויה בלא דין נדה) שהאוסור משום פיתוי נשים ולא משום אונס של האיש. אם כן הכא שהיא שוטה אין כאן חשש כל כך.