top of page
  • orlamdeni

שאלה: האם יש להסביר את המנהג שהצבור משאירין תפילין עליהם בערבית התענית.

שאלה: האם יש להסביר את המנהג שהצבור משאירין התפילין עליהם בערבית התענית. ווזה הוספה על מ''ש הרה''ג יניב שמחי שליט''א בענין זה בספרו שו''ת קול רינה ח''ב ס''ב.


תשובה:


לכבוד הרה''ג יניב שמחי שליט''א


א) כתב כת''ר:


והמנהג להניח תפילין במנחת התענית הוזכר בבית יוסף (או"ח סי' מ"ו) שביום התענית כדי להשלים מאה ברכות, יש לו להשלימן כשיניח ציצית ותפילין בתפלת המנחה ויברך עליהם, ע"כ...


ולגבי זמן חליצתן, הנה כתב בשו"ת הלכות ולגבי קטנות (ח"א, סי' רנ"ח) וז"ל, שאלת ממני למה אני מתפלל ערבית עם טלית ותפילין. תשובה: סעד גדול יש לי, ובתחילה אני טוען כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו (ברכות י"ד:) מי התיר זה בק"ש של ערבית, הלא תענה שאין מקבלין עדות בלילה, אמר בסמ"ע (סי' ה' ס"ק ז') כשיש נרות דלוקים מעידים. והא דהלכה ואין מורין כן היינו להניחם לכתחילה בלילה אבל אם הם עליו והוא מעכבם עד אחר שיתפלל מצוה קעביד. ועיין בפ' הקומץ (דף ל"ו) גבי ועד מתי מניחן, ותמצא כדברי. עוד ראה זה מצאתי כ"י לרב נטרונאי, וששאלתם תפילין לאחר שקיעת החמה רבותי הכי עבדי, כך ראינו מהם שמניחין אותם קודם שקיעת החמה ומתפללין בהם מנחה, ואם יש שעה שצריך לשמרם וכו' היו מתפללין בהם, עכ"ל.


וכ"כ הרב כנה"ג (בשכנה"ג ס''ל), מנהגי שביום צום תענית שאחר המנחה אני עומד בקהל עד ערבית שלא להסיר תפילין וטלית עד אחר תפלת ערבית. וכבר שאלוני הטעם, והשבתי דכיון דלילה זמן תפילין אלא שלכתחילה אין להניחם, מאחר שכבר הם עלי משעת המנחה טוב שלא לחלצן עד אחר תפילת ערבית. ושוב מצאתי בדברי חמודות

הלכות תפילין אות ע"ט כתב, ולפיכך בט"ב שמניחין תפילין בתפלת המנחה אין לחלוץ אותם קודם תפלת ערבית. ומה שהעם נוהגים לחלוץ אותם, היינו טעמא דלאו כ"ע דינא גמירי. וחכמי הדור אין להם להורות דהא אין מורין כן. ע"כ.'' ע''כ דברי כת''ר.


ב) ויש להעיר. מ''ש ההלכות קטנות, ''והא דהלכה ואין מורין כן היינו להניחם לכתחילה בלילה אבל אם הם עליו והוא מעכבם עד אחר שיתפלל מצוה קעביד'', אין זה ברור שכתב הרמב''ם הל' תפילין פ''ד הל''יא, ''מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר. ואין מורין דבר זה לרבים אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה.'' ע''ש.


הרי לדעת הרמב''ם אף כשהתפילין כבר עליו כשהוא יום עדיין מורין ''יחלצו אותן משתשקע החמה.'' וכן הוא בכסף משנה שם שכתב ''ומ"ש אלא מלמדין את הכל שלא יניחו עליהן תפיליהן בלילה. אין הכוונה שלא יניחום בקום עשה שזה מן הדין הוא שאסור ולא מטעם אין מורים כן לבד, אלא הכוונה שלא יניחום עליהם בשב ואל תעשה.'' הרי שאף אם התפילין כבר עליו בשב ואל תעשה אין מורין להניחם בלילה. וכן נראה ממ''ש מרן בש''ע ס''ל ב, ''אם הניחם קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הם עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן''. הרי ש''אין מורין'' כולל אף אם התפילין כבר עליו. ולכן איך כתב ההלכות קטנות ''והא דהלכה ואין מורין כן היינו להניחם לכתחילה בלילה אבל אם הם עליו והוא מעכבם עד אחר שיתפלל מצוה קעביד.''


וכן יש להעיר על שהכנה''ג שכתב ''מאחר שכבר הם עלי משעת המנחה טוב שלא לחלצן עד אחר תפילת ערבית'', שאף זה כנגד מ''ש הרמב''ם ומרן הנ''ל.


ג) אלא נראה שיש להסביר את המנהג מטעם אחר. כתב מרן א''ח ס''תקט ב, ''אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ או חרס או אבן ואין מורים דבר זה לרבים כדי שלא יבאו לחדדם במשחזת...''. ע''ש.


וכתב המ''א שם ס''ק ו, ''וה"ה שאין עושין כן בפני רבים אלא א"כ מצי לאשתמוטי ולומר דלהעביר שמנונית' קמכוין, וע"ג משחזת אפי' להעביר שמנוניתא אין מורין (יש"ש ב"ח).'' ונראה שזה כמ''ש בביצה סוף כח. ''אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא מעבר לסכינא אפומא דדקולא, ואמרי ליה לחדדה קא עביד מר או להעביר שמנוניתה, ואמר לי להעביר שמנוניתה...''. ע''ש.


וכן הוא בב''ח שם שכתב ''אע"פ שר"י מתיר גבי השחזת הסכין אפילו בשל אבן, מ"מ אנן לא שרינן ליה אלא ע"י שינוי בשל עץ או ריחייא ודיקולא וכיוצא בזה, שכל אלה הן שינוי ואף באלו הלכה ואין מורין כן כדי שלא יבא לחדדה במשחזת... אבל להעביר השמנונית משמע דמורים אף לרבים בשל עץ.'' ע''ש.


וכן הוא במ''ב שם ס''ק יג, ''ואין מורים דבר זה לרבים - אבל להעביר שמנונית של סכין ע"ג משחזת של עץ, או חרס או אבן או ע"ג חברתה מורין ברבים להתיר.'' (נראה שמ''ש ''משחזת'' שייך רק לגבי של עץ, ולא למ''ש אח''כ ''או אבן'', שמשחזת של אבן אסור כמ''ש רש''י שם ''דמתקנת ליה שפיר דמחזי כמתקן בחול''., ולכן יש להתיר רק סתם אבן, וכמ''ש הב''ח הנ''ל ''ריחייא''. וכן הוא במ''ב שם ס''ק יב, וז''ל ''או אבן - ר"ל אבן דעלמא שאיננה משחזת.'')


מצינו שהיתר זה שהוא נראה כמכוין לדבר אחר, דהיינו להעביר שמנוניתה, הוא אינו שייך במשחזת של אבן, אלא רק בשל עץ.


ד) ולפי זה יש לדון בנד''ד, וי''ל שכשהאדם מניח תפילין בשעת ערבית הוא לא כיון להניחם בלילה, אלא רק כדי שלא להעיד עדות שקר בשעת ק''ש, וכמ''ש ההלכות קטנות הנ''ל שכתב ''אני טוען כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו''. ולכן זה דומה לדין ''להעביר שמנוניתה'', ולכן מותר אף למורין כן.


ואף דמצינו לגבי הסכין שבמשחזת של אבן אין להתיר, משא''כ בשל עץ, ולכן לכאורה י''ל לגבי תפילין שיש להחמיר כיון שזה דומה למשחזת של אבן. מ''מ נראה שזה אינו, שאם האדם מעביר השמנונית במשחזת של אבן, עדיין יש להסתפק שמא הוא באמת כיון רק להשחיז את הסכין כיון שהמשחזת של אבן היא יותר טוב להשחיז את הסכין כמ''ש רש''י הנ''ל, משא''כ במשחזת של עץ, אבל לגבי המנהג הנ''ל להניח תפילין בשעת ערבית י''ל שכיון שמיד אחר תפילת ערבית או מיד אחר ק''ש האדם חולץ את התפילין, ממילא שזה סימן מובהק שהיא כיון רק להעיד עדות אמת בשעת ק''ש, ולכן זה דומה לדין משחזת של עץ, משא''כ אם הוא ממשיך להניח תפילין בלילה אחר תפילת ערבית, אז בזה יש להסתפק שמא הוא לא כיון רק לעדות אמת בשעת ק''ש, ולכן אין מורין כן לכתחילה כיון שזה דומה לדין משחזת של אבן. ולפי זה שפיר הוא מה שנהגו השכנה''ג וההלכות קטנות.


ה) ולפי זה שפיר הוא מ''ש כת''ר:


וע"ע בשו"ת אשמח בהשם להגאון רבי שמעון חירארי ע"ה בסי' ה' מש"כ בתו"ד. ובאמת דמצאתי באוצר הגאונים (עירובין דף צב. חלק התשובות) מרב משה גאון שכתב: כך ראינו גאונים ואב"ד ואלופים הראשונים, וכל חכמי הישיבה כך מנהגן שחולצין עד כימי השמים על הארץ של ערבית. ע"כ. וכ"ה בהלכות קצובות (המיוחס לרב יהודאי גאון בסוף הל' תפילין) ולבה"ג (ריש הלכות תפילין), ובשבה"ל בשם רב עמרם. ע"כ. ובספר ויצבור יוסף בר (צובירי, שם) הביא שכ"כ בתשובות הגאונים (שע"ת סי' קנ"ג).


...ועוד הביא מהרמ"ע (בסי' ק"ח) שמה שחולצין התפילין בכימי השמים על הארץ, ולא אחר ערבית דמשום דאין מורין כן להניחם בההיא שעתא, החמירו על עצמם למהר לחלצן אף קודם פרשת ציצית, ועוד, כדי להרחיק חליצתן כל כמה דאפשר משעת התפילה דהוא כעומד לפני מלך דלא ליהוי כחולץ בפני רבו. עכ"ד דברי הרמ"ע. ע''כ דברי כת''ר.


ויש לפרש שהם הקפידו לחלוץ תפילין בסוף פרשת שניה של ק''ש, משום שבזה יש סימן מובק שהאדם כיון רק להעיד עדות אמת בק''ש, ולא כדי להניח תפילין בלילה, ולכן אין לחוש לאין מורין כן, שזה דומה לדין של משחזת של עץ ולא לדין משחזת של אבן.


ו) גם כתב כת''ר שם:


נשובה עתה לדברי המג"א (הנ"ל ס''ל ס''ק ג) שכתב דמשום שאין מורין כן אם מניח ברבים צריך לחלצן. דהנה הרב מאמ"ר הביא דברי מרן החבי"ב ובעל הלק"ט וכתב ע"ז "שהוא דבר מתמיה, ואני נשארתי משתומם על המראה דמאחר שעושה כן ברבים אין לך הוראה גדולה מזו" וכתב שגם האליה רבה תמה על דבריהם. ע''כ דברי כת''ר.


ויש להשיב על השגה זו של המאמ''ר, דשאני דין הנחת תפילין בשעת ערבית כיון שכל הכוונה היא לעדות אמת בשעת ק''ש ולכן זה דומה לדין משחזת של עץ הנ''ל, שמורין כן לכתחילה, ואף ברבים.


ז) ועוד י''ל בדין ''אין מורין כן''. כתב מהרמב''ם הל' תפילין פ''ד הל''יא, ''מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר. ואין מורין דבר זה לרבים אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה. וכל המניח תפילין לכתחלה אחר שתשקע החמה עובר בלאו שנאמר ושמרת את החקה הזאת וגו' מימים ימימה.'' ע''ש.


בתחילה י''ל שסבר הרמב''ם שדין אין מורין כן בנדון זה הוא אינו חמור כל כך, וזה לפי מ''ש המשנה למלך הל' שאר אבות הטומאות פ''יט הל''א ד''ה וכן השרץ, וז''ל ''...ומיהו אני מסתפק בעדות זה דיוסי בן יועזר דאמרינן בפ"ב דע"ז דספק טומאה בר"ה התיר להם ואמרינן דקודם זה היה הלכה ואין מורין כן ואתא איהו ואורי להו אורויי, ופירש רש"י דקודם זה היה הלכה ואין מורין כן ברבים דלא ליזלזלו בה טפי, משמע מדבריו דאף קודם יוסי בן יועזר דוקא ברבים הוא דלא היו מורים כן אבל אדם הבא לישאל היו מורים לו היתר. הן אמת דמצינו במקום אחר הלכה ואין מורין כן כגון בבועל ארמית דקנאים פוגעין בו והתם לאו דוקא ברבים אלא אם היה בא פנחס לישאל אם יהרוג לזמרי לא היו מורין לו, ולא ידעתי למה לא פירש רש"י הכא נמי כי ההיא דבועל ארמית, ואולי טעמו של רש"י הוא דאפילו אחר עדותו של יוסי בן יועזר מי שבא לישאל אין מורים לו היתר וכדקאמר להו ר' ינאי זילו טבולו מש"ה הוצרך לומר דקודם יוסי בן יועזר לא היו מורים ברבים ובא יוסי בן יועזר והורה ברבים ומיהו הבא לישאל אומרים לו זיל טבול...''. ע''ש.


הרי לפעמים אמרינן אין מורין כן רק לרבים אבל היחיד הבא לשאול מותר לומר לו אותו דין, ופעמים מצינו שאף ליחיד אין מורין כן, וזה כמ''ש הרמב''ם הל' איסורי ביאה פ''יב הל'ה, ''ואם בא הקנאי ליטול רשות מב"ד להרגו אין מורין לו ואע"פ שהוא בשעת מעשה.'' הרי כאן הרמב''ם לא כתב ''לרבים'', אלא ''לו'' לשון יחיד.


ולפי זה נראה שדקדק הרמב''ם בהל' תפילין לכתוב ''ואין מורין דבר זה לרבים'', כדי לומר שזה רק לרבים אבל אם בא אחד לשאול אה''נ דמורין לו. ואף שלא מצינו זה בגמ' מנחות לו. שרק כתוב שם ''ואמר רבי אלעזר ואם לשמרן מותר, ואמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דרב אשי וחשך והניח תפילין, ואמרי ליה לשמרן קא בעי להו מר ואמר לי אין, וחזיתיה לדעתיה דלאו לשמרן הוא בעי, קסבר הלכה ואין מורין כן.'' מ''מ נראה שהרמב''ם סבר שיש להשות דין זה למה דמצינו במקומות אחרים דהא דאין מורין כן, זה רק לרבים.


ולכן כתב הרמב''ם הל' שביתת יו''ט פ''ד הל''ט, ''אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ או על גבי חרש או אבן, ואין מורים דבר זה לרבים כדי שלא יבאו לחדדה במשחזת.'' ע''ש.


וזה כמ''ש בביצה סוף כח. ''אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא מעבר לסכינא אפומא דדקולא, ואמרי ליה לחדדה קא עביד מר או להעביר שמנוניתה, ואמר לי להעביר שמנוניתה, וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד, וקסבר הלכה ואין מורין.'' ומעשה זה כעין המעשה בגמ' מנחות הנ''ל בין רבינא ורב אשי. ופירש''י בביצה שם, ''הלכה - כרבי יהודה ומותר כל איש לעשות אבל אין מורין לרבים כן שלא יזלזלו...''. ע''ש. הרי רש''י הבין שהאיסור בדין זה הוא רק שאין להורות כן לרבים, אבל לפי מה שדקדק המל''מ הנ''ל נראה שאם אחד בא לשאול מותר לומר לו עיקר הדין. וזה אף שלא כתוב בפירוש בגמ' ''לרבים.''


וכן ראיתי בבינה לעתים על הרמב''ם בהל' שביתת יו''ט הנ''ל, שכתב ''ונראה דס"ל דהפירוש מהלכה ואין מורין כן הוא כך דלדינא הלכה כר"י אבל החכמים החמירו בדין זה, ונוהגין לאסור כחכמים וזהו ואין מורין כן, וחילקו בין הוראת יחיד לרבים, ולא חששו ביחיד אף אם יטעה לחודדה במשחזת כי ס"ל כר"י, והחמירו רק בדין זה לחוש לחכמים אף דלדינא הלכה כר"י, ולכך סתמו רבי כחכמים וזהו שאמרו חזיתיה לדעתך דהלכה ואין מורין כן לרבים כמ"ש רבינו דהטעם דליחיד לא הפליגו להחמיר ואף אם יטעה לחודדה במשחזת הא לר"י הוא מותר והלכה כר"י מדינא רק דחכמים אסרוהו והוי גזירה לגזירה רק ברבים חששו מ"מ משום חומרא דיו"ט.'' ע''ש.


הרי כשכתב הרמב''ם ''אין מורין כן לרבים'', משמע שלרבים דוקא, אבל אם בא יחיד לשאול אז אה''נ דמורין לו.


אלא ראיתי שכתב הב''י ס''תקיד, ''וכך הם דברי ר"י שכתב בנ"ד ח"ב וז"ל ולפי מ"ש המפרשים יש בזה ג' חילוקים, האחד דבר שאין בו מכשירי אוכל נפש ממש החמירו בו ואסור כגון כבוי הנר מפני תשמיש המטה או כדי שלא יתעשן הבית או לכחול העין וכיוצא בזה, הב' דבר דאי לא שרי ליה אתי לאימנועי משמחת י"ט כגון גריפת תנור וכיריים וכיוצא התירו אותן לכתחלה, הג' מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן עם אחרים כגון השחזת סכין ושפוד שנרצם וכיוצא באלו הלכה ואין מורין כן לרבים עכ"ל. ומ"ש ואין מורין כן לרבים אינו מדוקדק דאפי' יחיד הבא לשאול אין מורין לו כן.'' ע''ש.


וזה קשה, שהלא המקור לרבינו ירוחם הוא מ''ש רש''י הנ''ל בגמ' ביצה ''אין מורין לרבים''. וכן הוא ברמב''ם הנ''ל שכתב ''ואין מורים דבר זה לרבים'', וקשה לומר על הרמב''ם שהוא לא דקדק בלשונו. וכבר כתב היד מלאכי, כללי הרמב''ם אות ג, ''כל דברי הרמב''ם הם בתכלית הדיוק, ויש לדקדק ולפלפל בדבריו כאשר תוכל לדקדק בגמ' עצמה – משפטי שמואל ס''קך, ושכ''כ המגדל עוז בדוכתי טובא.'' ולכן ודאי שכוונת הרמב''ם לומר ''דוקא'' לרבים, שאם כוונתו לומר ''לאו דוקא'', אז הו''ל לכתוב כמ''ש בהל' איסורי ביאה הנ''ל ''אין מורין לו''. וכן נראה ממ''ש הבינה לעתים הנ''ל שיש לחלק בין לרבים ליחיד בדין זה.


וכן מצינו בעוד ראשונים שדקדקו לכתוב ''לרבים'' בדין זה, אף שזה לא נזכר בגמ'. וכן הוא באור זרוע הל' יו''ט ס''שנז, וכן הוא בסמ''ג ל''ת ס''ע – עה, וכן הוא בסמ''ק ס''קצד, וכן הוא בעבודת הקדש להרשב''א בית מועד שער שני, וכן הוא באהל מועד שער יו''ט דרך ב', וכן הוא בצרור החיים דרך י' ס''ד, וכן הוא בארחות חיים הל' יו''ט ס''סא, וכן הוא בכלבו הל' יו'ט ס''נח. ועוד.


עכ''פ מצינו שבש''ע כתב מרן ס''תקט הנ''ל ''אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ או חרס או אבן ואין מורים דבר זה לרבים.'' ע''ש. הרי בש''ע הוא דקדק להביא לשון רש''י והרמב''ם ודע', ואולי בש''ע הוא חזר ממ''ש בב''י הנ''ל.


ואף שכתב מרן בש''ע ס''ל ב, ''אם הניחם קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הם עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן'', והוא לא כתב ''לרבים'' כמ''ש הרמב''ם, מ''מ אף בב''י כשהוא הביא דעת הרמב''ם הוא לא הזכיר זה, וז''ל ''והרמב"ם אף על פי שפסק כמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא והמניחן בלילה עובר בלאו, כתב שאם הניחן קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה מותר, ואין מורין כן.'' ולכן אף בש''ע נראה שמרן לא דקדק לכתוב ''לרבים'', אף שבאמת הוא מסכים לזה וכמ''ש הרמב''ם.


ולפי זה י''ל בנד''ד שאין חשש לאב לומר לבנו שבתענית מותר להמשיך בהנחת תפילין עד אחר תפילת ערבית, וכן אין חשש אם הרב אומר כן לאיזה שואל שבא לפניו, שהחשש כאן של אין מורין כן הוא רק כשהרב דורש כן לרבים. ואם כל הצבור ממשיכים בתפילין עד ערבית, אז אף אין חשש של המ''א הנ''ל שכתב ''ואין מורין כן - ואם כן ברבים צריך לחלצן כמ"ש סי' י"ח,'' שחשש זה שייך רק אם אדם אחד מניח תפילין ושאר הצבור אינם מניחים תפילין, שאז אדם זה מורה לרבים שמותר להניח תפילין בערבית, אבל אם כולם מניחים תפילין, אז אדם זה אינו מורה כלום שהצבור כבר נהגו כן שכל אחד כבר קיבל כן מאביו ואין חשש בזה כמו שפירשתי לעיל, ואין מעשה של אדם זה שמניח תפילין מוסיף כלום. ולפי זה י''ל שאף מותר לרב לדרוש כן ברבים, שכיון שכבר יש מנהג קבוע, וכל הצבור כבר יודעים מזה, אז אף אם הרב דורש כן לרבים הוא אינו מוסיף כלום, ואף אם יש שם איזה יחיד שאינו יודע מנהג זה, מ''מ עדיין זה מותר כיון שלפי מה שפירשתי לעיל אין חשש להורות כן ליחיד, כיון שהרמב''ם כתב ''אין מורין לרבים.''


וכן כתב כת''ר, ''דנלע"ד דודאי דקו' זו לא אמורה במקום שנהגו כל הקהל להניח תפילין (ובנ"ד ביום התענית) הא כל אחד ואחד עושה זאת לעצמו, ואינו מורה להם עי"ז שום דבר. וכל דבריהם יכונו כאשר הוא היחיד שמניח תפילין, וישנם קהל שלא מניחים, וילמדו ממעשהו הלכה זו אזי צריך לחלצן כי היכי דלא ילמדו ממעשיו.'' ודברי נכונים הם.


ז) ועוד י''ל בדברי המ''א הנ''ל. כתב מרן ס''ל ב, ''אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם ויישן בהם.'' ופירש המ''ב שם ס''ק ד, ''ויישן בהם - וחיישינן שמא יפיח בשינתו, אבל מדאורייתא מותר להניחם בלילה דקי"ל לילה זמן תפילין.'' ע''ש.


ונראה שלא שייך חשש שמא יישן בהם כשהצבור מתפללים ערבית כשהם מניחים תפילין, שהרי כתוב במשנה שבת קמז. ''אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת'', ופירש''י שם ''הואיל ומרובין הן מדכרי אהדדי.'' ע''ש. וכן מצינו סברה זו בעירובין ג. ''דאמר רבא מפרזקיא סוכה דליחיד היא לא מידכר, מבוי דלרבים מדכרי אהדדי.'' ע''ש. וכן הוא בשבת יב: ''חד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי'', ופירש''י שם ''שאם יבא להטות יזכירנו חברו.'' ע''ש.


ולכן אף בצבור י''ל שאין חשש שמא האדם יישן בתפילין בשעת ערבית כיון מלבד שהוא עוסק בתפילתו באותה שעה והוא אינו מצוי שמא יישן, אף אין לחוש לזה מפני ש''מדכרי אהדדי.''


ולפי זה נראה שלא שייך גזירה שלא להניח תפילין בלילה בנד''ד. ולכאורה י''ל שעדיין יש לאסור מטעם לא פלוג, אבל נראה שזה אינו, שכתוב בשבת קמט. ''תניא אין רואין במראה בשבת, רבי מאיר מתיר במראה הקבוע בכותל, מ''ש הקבוע בכותל דאדהכי והכי מדכר שאינו קבוע נמי אדהכי והכי מדכר, הכא במראה של מתכת עסקינן וכדרב נחמן... אמר רבה בר אבוה מפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלין.'' וכתב על זה הרי''ף ''ש''מ דמראה שאינה של מתכת בין קבועה בכותל בין שאינה קבועה שריא, ושל מתכת אסור כתנא קמא ואפילו קבועה בכותל.'' וכן פסקו הרמב''ם ומרן בש''ע בס''שב יג ע''ש. (ודלא כדעת הבעל המאור).

וכתב על זה הר''ן שם, ''במראה של מתכת שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלים, וקסבר ת''ק דאפילו קבועה בכותל דליכא למיחש בה להשרת נימין אסור לראות בה דסבירא ליה כרבה דאמר גבי נר דאפילו גבוה שתי קומות דכיון דגזור רבנן לא פליג במילתיה הכא נמי לא פליג בין קבועה לשאינה קבועה, ורבי דמתיר הקבועה לית ליה דרבה. וקי''ל כתנא קמא ומיהו שאר המראות אפילו לת''ק שרו דאע''ג דתנא קמא ס''ל כרבה היינו לומר שהשוו מדותיהן במין אחד אבל להחמיר במין אחר אטו אותו המין שראוי לחוש בו אפילו רבה מודה דלא מחמירין, תדע דהא אמרינן בפ''ק יב: דאם אדם חשוב הוא מותר, ולא גזרינן אטו שאינו חשוב, ובשמן נמי חלקו בין משחא לדנפטא ולא גזרו זה מפני זה.'' וכן הוא ברמב''ן שם, והוא פירש הטעם שאין מחמירין ממין אחד למין אחר הוא מפני ''שא''כ היתה גזירה לגזירה, אלא באותו המין שגזרו בה גזירה ראשונה הוא.'' וכן הוא ברשב''א ובריטב''א שם. וכן הוא בב''ח בריש ס''ערה בד''ה אין פולין. ע''ש. מבואר מזה שכשיש שינוי בגוף החפצא דלא אמרינן לא פלוג או בין אדם חשוב לאדם שאינו חשוב, דלא גזרו מין זה אטו מין אחר.


ולכן י''ל שהצבור נחשבים כ''אדם חשוב'' כנגד היחיד שנחשב כ''אדם שאינו חשוב'', ולכן אין לומר לגבי הצבור לא פלוג. ולכן ממילא שאין לחוש בצבור לשמא יישן בתפילין בשעת ערבית.


ולפי זה יש להעיר על מ''ש המ''א הנ''ל ''ואין מורין כן - ואם כן ברבים צריך לחלצן כמ"ש סי' י"ח,'' וזה קשה, שהלא אם האדם עושה כן בבית הכנסת והוא מורה לרבים שזה מותר, מ''מ אין חשש בזה בבית הכנסת כיון דמדכרי אהדדי. ובשלמא י''ל באדם שהולך בלילה ברה''ר בתפילין, שכיון שכל אדם שם הולך אנה ואנה אין שם אדם בקביעות כדי להזכיר לו שלא יישן בהם ולכן יש לאסור, משא''כ בבית הכנסת שיש קביעות שם וכל אדם מדכרי אהדדי, שלא שייך האיסור שלא להניח תפילין בלילה. ואת''ל שעדיין יש לחוש בבית הכנסת פן אדם אחד ילמוד להניח תפילין אף בביתו כשאין אחר שם לשמור אותו שהוא לא יישן בהם, זה אינו, שכבר כתבתי לעיל שאין לומר לא פלוג לגבי בית הכנסת אטו מי שאינו בבית הכנסת, כמו שאין לאסור באדם חשוב אטו אדם שאינו חשוב.


ואף שכתב המ''א ''כמ''ש סי' י''ח'', והוא כיון למ''ש שם ס''ק א, ''כתב הב"ח אפילו היה טלית עליו, יסירנו כשמתחילין ברכו, מאחר דעכשיו אין לובשין הטלית אלא למצות ציצית, אם יהיה עליו יראה כאלו סובר לילה זמן ציצית הוא.'' משמע ממ''ש ''ברכו'' שזה מיירי בבית הכנסת, מ''מ שאני דין טלית שהחשש הוא רק הלבישה כיון שהלבישה עצמה בלילה מוכח שליל זמן ציצית ולכן לא שייך מדכרי אהדיי בזה כשהטלית כבר עליו כיון שהוא כבר עבר על איסור, משא''כ בהנחת תפילין, שהחשש אינו הנחת התפילין עצמה אלא רק שמא אח''כ האדם יישן בהם, ולכן שפיר הוא לסמוך על מדכרי אהדדי בבית הכנסת. ולפי זה י''ל שאין שייך בנד''ד מ''ש המ''א ''ואם כן ברבים צריך לחלצן כמ"ש סי' י"ח.'' ועדיין יש לפלפל בזה.


עכ''פ נראה שלפי כל הנ''ל שפיר הוא לקיים מ''ש השכנה''ג וההלכות קטנות, ולכן לאלו שנוהגים להניח תפילין ביום תענית בשעת מנחה, אף מותר להם להמשיך להניחם בתפילת ערבית כדי להעיד עדות אמת בשעת ק''ש, וכמ''ש כת''ר.


ואסיים בכבוד רב


מחבר הספר אורחותיך למדני

5 views

Recent Posts

See All

לכבוד הרה''ג אליה דוד שוקרון שליט''א כתב כת''ר, ''אדם שעשה תאונה ברכב (קשה, בתוך שכונה בעיר) וניצל, התאונה נוצרה מזה שהסיח דעתו מן הנסיעה כאשר דיבר בפלאפון האם צריך לברך הגומל, יסוד הספק מש"כ מרן רבנו

לכבוד הרה''ג משה בוטון שליט''א כתב כת''ר: אני מתגורר בפלורידה ארה"ב, לפני כמה חודשים התדפקה גברת גויה על דלת בית מדרשי, ובידיה יריעות מגילת אסתר, היא אמרה שהגיעה מקנדה לביקור, וחברה היהודי ביקש ממנה ל

bottom of page