שאלה: האם מותר לבת ישראל ללבוש בגד אדום בפורים?

לכבוד הרה''ג מרדכי ציון שליט''א

א) כתב הרמ''א בי''ד ס''קעח א’ ''יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו, וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העכו''ם לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות.'' ע''ש. וכן הוא בלבוש שם, שכתב ''מלבושים אדומים שנהגו בו משום גאוה ומשום פריצות''. ומבואר בדרכי משה שם שמקורו ממ''ש המהרי''ק ס''פח ע''ש.

וראיתי במהרי''ק והוא הביא שתי סוגיות להוכיח שאין ללבוש בגד אדום, אחת היא מ''ש בסנהדרין עד. ''כי אתא רבין א"ר יוחנן אפי' שלא בשעת גזרת מלכות לא אמרו אלא בצינעא אבל בפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור, מאי מצוה קלה, אמר רבא בר רב יצחק אמר רב אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא.'' ופירש הרי''ף שם ''הגוים שבאותו זמן היו עושים רצועות במנעליהן אדומות, ושל ישראל עושין שלהן שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש נכרי.'' ולפי זה כתב המהרי''ק ''דדוקא בכה''ג הוא דיש להקפיד שאין דרך הצנועים להיות אדום ללבושם, וצבע שחור הוא דרך צניעות והכנעה וכדאמרינן מי שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים...''. ע''ש.

וסוגיה שניה שהביא המהרי''ק היא מ''ש בברכות כ. ''דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה.'' ופירש הערוך (כרבל) ''בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולא שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה.'' (וכן הוא במסורת הש''ס שם.) וכתב המהרי''ק על דברי הערוך, ''משמע דלבישת אדום פריצות היא, ומשום כך תלה רבינו אלפס האדום בגוים והשחור ביהודים.'' ע''ש. ולפי זה גם כתב המהרי''ק שם, ''ועוד היום מסורת בידינו להקפיד על לבישת האדום לבני עימנו.'' ע''ש.

ב) ויש לדון בכל זה. לגבי ערקתא דמסאנא יש פירוש אחר ממ''ש הרי''ף הנ''ל. כתוב בשאלתות פ' וארא שאילתא מ''ב, ''ערקתא אסור דרבנן הוא כהאי דאמרי נתפזרו לו מעותיו בפני ע''ז (ע''ז יב.) לא ישוח ויטלם שנראה כמשתחוה לע''ז, וכן התרת רצועות סנדל אם יאניסו ישראל להשתחות ואינו רוצה ויעמידוהו לפני ע''ז ויאמרו כפוף עצמך והתר רצועות סנדל שלא תשתחוה לע''ז אלא להתיר רצועות, הואיל ונראה כשוחה לע''ז...'' ע''ש. וספר האשכול (הל' ע''ז אות מד) הביא דבריו אחר דברי הרי''ף הנ''ל. וכתב בנחל אשכול שם בס''ק ג’ ''ומפרושו נראה דל''ג לשנויי ערקתא.'' ע''ש. ולפי פירוש זה של השאלתות אין להוכיח מסוגיה זו שיש חשש צניעות ללבוש אדום.

וכן נראה ממ''ש התוספות בסנהדרין שם ד''ה אפילו, וז''ל ''...ומפרש ר"ת דדוקא רצועות המנעל היו משונות משל עכו"ם דשל עכו"ם שחורות ושל ישראל לבנות, ומסאני אוכמי דבכל דוכתי היינו רצועות שחורות אבל המנעל ודאי היה שחור.'' הרי לפי זה אף הגוים לא היו רצועות אדומות. ולכן אין להוכיח מסוגיה זו שיש חשש צניעות בבגדי אדום.

ועוד י''ל שכתב הערוך (ערקא ב') לפרש סוגיה דערקתא דמסאנא הנ''ל, ''פי' ישראל קושרין שחורה משום דמאבלי אירושלים כדאמרינן (ב''ק נט:) מאי טעמא סיימת מסאני אוכמי אמר דמאבלנא אירושלים וגזרו הגוים לשויה לבנה.'' ע''ש. משמע מזה שהטעם שישראל קושרין שחורה הוא אינו משום שאדום בכלל פריצות וגאוה, ושהוא אינו בכלל צניעות, אלא רק כדי לאבל על ירושלים, אבל אם לא מפני טעם אבלות, נראה שאין קפידה ללבוש בגד אדום.

ואף לפי שיטת הרי''ף הנ''ל יש לדון, שכתב האשכול הנ''ל לדעת הרי''ף ''...וישראל שחורות להכירם שהם ישראל''. משמע שזה אפשר רק אם כל הגוים בכל יום עושין רצועות אדומות, שאם לא כן אלא גוי זה עושה רצועות אדומות וגוי אחר שחורות, ואין הגוים מקפידים דוקא לעשות רצועות אדומות בכל פעם, אז ממילא שאם הישראל עושה רצועות שחורות, שאין היכר ע''י זה שהוא ישראל כיון שלפעמים אף הגוים עושים רצועות שחורות. ולפי זה י''ל בזה''ז שאם לפעמים הגוי לובש חולצה אדומה ובפעם אחרת כמו חולצה לבנה או צבע אחר, אז אם הישראל לובש חולצה אדומה, אין קפידה כיון שאין זה סימן שהוא גוי כיון שלפעמים אף הגוים אינם לובשים חולצה אדומה. וגם י''ל שהטעם שיש ללבוש בגד בצבע צנוע כגון שחור, הוא רק אם הגוים לובשים דוקא אותו מין בגד בכל פעם בצבע שאינו צנוע כמו אדום, אבל בלאו הכי אין להקפיד ללבוש בגד דוקא בצבע צנוע, שא''כ אנו צריכים ללבוש חלוצה שחורה בכל יום, ודבר זה לא מצינו.

ולפי זה יש לדון במ''ש רש''י בגמ' סנהדרין הנ''ל, וז''ל ''ערקתא דמסאנא. שרוך הנעל שאם דרך הנכרים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר, כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים, אפילו שנוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל, והאי פרהסיא מדבר בישראל.'' הרי כל זה שייך שאם דרך הגוים ללבוש דוקא ''כך'' ולא בדרך אחרת, וכן לגבי הישראלים שהם מקפידים ללבוש דוקא ''בענין אחר'' בכל פעם מטעם צניעות, אז צריך הישראל להקפיד שלא לשנות ממנהגו, ולכן י''ל שאם הגוים לובשים דוקא חולצות אדומות והישראלים לובשים דוקא חולצות שחורות מטעם צניעות, אז אין לישראלים ללבוש חולצות אדומות, אבל אם הגוים לובשים חולצות בכל צבעים, אז אם הישראלים רוצים ללבוש מפעם לפעם חולצות אדומות, נראה שאין הקפדה כלל. ואה''נ שמלבוש שחור הוא בכלל צניעות, אבל אין חיוב על האדם ללבוש דוקא מלבוש שחור בכל יום, ועיין בגמ' שבת קיט. שכתוב שם לגבי ערב שבת ש''רב ענן לביש גונדא'', ופירש''י שם ''כלי שחור להודיע שהיום אינו כדי להתנהג בחשיבות מלהתעסק בתבשילי שבת ולא יטנף בגדיו בבישול קדירות.'' משמע שבשבת רב ענן לא לבש בגד שחור, וכן בשאר ימי השבוע מלבד ערב שבת, ולכן נראה שאין חיוב כלל ללבוש בכל פעם בגד בצבע צנוע כגון שחור, אלא רק אם דרך הגוים ללבוש אותו מין בגד דוקא כשהוא אדום, והישראלים רוצים להראות צניעותם ולכן נהגו ללבוש אותו מין בגד כשהוא דוקא שחור, אז י''ל שיש לחוש לצניעות, אבל אם לא כיונו הגוים לזה, אז נראה שהוא אינו בכלל פריצות וגאוה לישראל ללבוש בגד אדום.

ג) ועכשיו יש לחקור בסוגיה דכרבלתא בגמ' ברכות הנ''ל. ובתחילה י''ל שאין פירוש המהרי''ק מוכרח בדברי הערוך הנ''ל. מצינו שהפירוש של ''כרבלתא'' הוא כמ''ש בספר דניאל פ''ג כא, שכתוב שם ''וכרבלתהון''. ופירש רבינו סעדיה גאון שם ''אלו הקסידין שבראשן כמין כובעים. וי''א כרבלתהון הן הטליתות המעוטפים בהן.'' ויש לפרש שהפירוש של כרבלתא הוא כדמצינו בכרבלתא דתרנגול, דהיינו כעין כתר על ראש התרנגול. ולכן בפירוש ראשון כתב רבינו סעדיה שהוא כמין ''כובע'' על הראש, וגם לפי פירוש שני י''ל שהפירוש של ''מעוטפים'' הוא גם על הראש כמ''ש הטור בא''ח ס''ח, ''עטיפתו, פירוש הגאונים כעטיפת ישמעאלים שהיא עטיפה גמורה'', דהיינו על ראשו כדרך הישמעאלים, ולכן אף בזה הוא כמו כרבלתא על ראש התרנגול.

ולפי זה כשפירש הערוך הנ''ל ''בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולא'', נראה שכוונתו כמו שפירש רבינו סעדיה הנ''ל, דהיינו שכמו התרנגול יש לו כרבלתא על גב ראשו, כמו כן כרבלתא הוא ''כמין כובעים'' על ראשם. וכן נראה מרש''י בדברי הימים א' פ''טו כז, שכתוב שם ''ודוד מכורבל במעיל בוץ''. ופירש''י ''כמו בדניאל בכרבלתהון דוגמא כרבלתא דתרנגולא.'' ויש לפרש שדוד הגביה המעיל של בוץ אף על ראשו כעין כסוי וכובע, וזה כמו שעושים כמה אנשים היום בטליתות שלהם, שהן על גופם וגם כמו כסוי על ראשם. ובזה מדקדק רש''י לכתוב ''כרבלתא דתרנגולא'', דהיינו שהכרבלתא היא כעין כתר על ראש התרנגול.

ולפי זה יש לפרש בערוך הנ''ל, שהטעם שהכרבלתא בכלל ''פריצות'' הוא מפני שני טעמים, דהיינו שהיא כובע על ראש האשה, וגם מפני שהיא אדומה, שלגבי כובע שייך לומר פירצות וגאוה שהוא במקום רם ונשגב היינו על ראש האשה, ויש פרסום גדול בזה, ואם אף הכובע אדום אז ממילא שזה נראה כפריצות, שכל כוונת האשה להתפאר בפני אחרים, וזה מדת גאוה. וזה כעין דמצינו בבת רבי חנינא תרדיון בע''ז יח. ''דאמר ר' יוחנן פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דקדקה בפסיעותיה''. ופירש''י שם ''דקדקה. לפסוע פסיעות נאות וכתיב (תהלים מה) כל כבודה בת מלך פנימה.'' כמו כן אשה זו כוונתה לדקדק בכרבלתא שלה להתפאר בפני אחרים, וכדי למשוך את תשומת לבם של הגברים, ושפיר כתב הערוך ''ומביא לדבר עבירה.'' וזה שלא כנראה מהמהרי''ק שכתב ''משמע דלבישת אדום פריצות היא'', שזה אינו, שרק כשבגד עצמו הוא בגד של גאוה ופריצות יש לאסור אם אותו בגד אדום, משא''כ בסתם בגד שאינו בכלל גאוה.

וכן יש לפרש בדעת רש''י בגמ' ברכות שם, וז''ל ''כרבלתא. שם לבוש חשוב כמו פטשיהון וכרבלתהון (דניאל ג)''. הרי הוא אינו סובר כהערוך שהיא מלבוש אדום, אבל נראה שהוא הסכים שהוא מלבוש ''חשוב'', וכבר כתבתי לעיל שנראה מרש''י בדברי הימים שכרבלתא היא מלבוש על הראש כמו כובע או עטיפת הראש. ולכן י''ל שכוונת האשה להתפאר בכרבלתא ולמשוך תשומת לבם של הגברים, ולכן שפיר הוא מ''ש שרב אדא בר אהבה קרע את הכרבלתא. אולם בבגד שאינו חשוב כל כך, אף כשהוא אדום, נראה שאין איסור ללבושו כמבואר לעיל, שרש''י לא הזכיר ''אדום'' כלל, לא לגבי כרבלתא ולא לגבי ערקתא דמסאנא.

וזה שלא כמ''ש הבנימין זאב ס''רפב לדעת רש''י, שהוא כתב על דברי הרי''ף הנ''ל ''דאין דרך בני ישראל ללבוש אדום שהוא לבוש חשוב כדפירש''י פ' מי שמתו, גבי ההיא גויה דהות לבישא כרבלתא שהוא לבוש חשוב'' ע''ש. וי''ל שרש''י לא הזכיר ''אדום'' כלל, ודחוק לומר לדעת רש''י שרק ''אדום'' חשוב ולא צבע אחר, וצ''ל שהטעם שהבגד הוא חשוב הוא אינו מפני הצבע אלא הוא מפני הבגד עצמו, וכוונת אלו שלובשים בגד זה.

ולכן מצינו שאין צבע אדום בעצמו אסור משום פריצות או גאוה, אלא רק כשגם הבגד הוא נעשה כדי להתפאר בו, ולכן כולם יכולים לראות כמה חשוב בגד זה. ולפי זה י''ל שאם יש לאדם בגד אדום על שאר גופו כגון חולצה וכו', שאין זה בכלל פריצות וגאוה. ולכן מצינו שדין כרבלתא בגמ' ברכות הנ''ל הוא דבר מיוחד, שרק בצירוף שהיא על הראש וגם שהיא אדומה, אז י''ל שזה בכלל פריצות וגאוה. ולכן כשכתב הערוך ''בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולא שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות'', כוונתו שכיון שבגד אדום זה על ראש האשה, והיא מפרסמת אותה לכל הרואים, וכוונתה להתפאר וגם למשוך את תשומת לבם של הגברים, שזה בכלל פריצות. אולם אם יש לה בגד אחר על גופה שאינו לשם גאוה, אז אף כשהוא אדום, אין זה בכלל פריצות וגאוה כלל.

ולפי זה יש לפרש מ''ש הרמ''א הנ''ל, וז''ל ''שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות.'' וי''ל שהוא כיון למלבושים ככרבלתא הנ''ל בגמ' ברכות, שכוונת הלובש היא להתפאר בהם, ושמלבוש זה הוא סימן לחשיבתו כמ''ש רש''י הנ''ל, ודומה למלבוש ''שרים'' שרוצים להראות חשיבותם במלבושים חשובים ומיוחדים כאלו. ובזה יש לאסור בגד אדום כדלעיל, משא''כ בסתם בגד שהוא אדום ואינו בכלל מלבושי שרים, שאין הקפדה כלל ללבושם. וכן יש לפרש בלבוש שם שכתב, ''מלבושים אדומים שנהגו בו משום גאוה ומשום פריצות'', משמע שאם אין כוונתם לגאוה וכדי להתפאר, אלא רק שיהיה לו בגד במראה טוב, שאין בזה הקפדה אם אותו בגד הוא אדום.

ד) ולפי זה יש לדון במ''ש המהרי''ק שם ''וניחא השתא שלא יחלוק רבינו אלפס על רש''י שפירש דוקא שיש בו צד יהדות וצניעות, והן דברי רש''י הן הן דברי רבינו אלפס, וכן כתב הערוך בערך כבל וז''ל בפ' מי שמתו וכו' הך איתתא דלבשה כרבלתא... עכ''ל. משמע דלבישת אדום פריצות היא, ומשום הך תלה רבינו אלפס האדום בגוים והשחור ביהודים.'' וי''ל שלדעת רש''י יש מנהג צניעות, דוקא כשהגוים כולם אינם עושים כאותו מנהג צניעות, כגון שהם אינם לובשים אותו בגד כשהוא שחור כלל אלא רק כשהוא אדום. וזה לא שייך בימינו. וכן י''ל לדעת הרי''ף כמבואר לעיל. ולדעת הערוך נראה שדוקא בכובע על הראש שהוא אדום יש חשש פריצות, משא''כ בשאר בגדים. וכן נראה ממ''ש הערוך לגבי ערקתא דמסאנא כפי שביארתי לעיל. ומ''ש המהרי''ק ''ועוד היום מסורת בידינו להקפיד על לבישת האדום לבני עימנו'', י''ל שזה דוקא כשהבגד עצמו הוא בגד של גאוה ופריצות כגון כרבלתא, אבל בסתם בגד אין הקפדה אם הוא אדום.

ויש להביא ראיה למה שכתבתי ממ''ש במשלי פ''לא כא, ''לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים.'' ופירש במצודת דוד שם, ''לא תפחד בעבור אנשי ביתה מקרירות השלג, כי כל אחד מאנשי ביתה מלובש צבוע תולעת שני, כי צבע השני שהוא אדום טבעו לחמם מאד.'' משמע שאין הקפדה ללבוש בגד אדום, כשאין הכוונה לגאוה ופריצות כלל, אלא רק כדי לחמם את הגוף. וכן י''ל בסתם בגד שאין להקפיד אם הוא אדום, כיון שאין כוונתו לגאוה, אלא רק ללבוש בגד נאה ויפה.

וראיתי לר'בייהושע משה אהרנסון ז''ל בשו''ת ישועת משה שאסר לאשה ללבוש בגד אדום. וכן ראיתי לרה''ג חנן אפללו שליט''א בשו''ת אשר חנן ח''ג-ד ס''סח ד''ה ותמיד, שאסר, וכן הוא בעוד מחברי זמנינו, וכן נהגו כמה נשים שלא ללבוש בגד אדום. מ''מ נראה לענ''ד שלפי הראשונים הנ''ל אין ראיות לאסור משתי סוגיות הנ''ל, וכן נראה לדעת הרמ''א שכתב ''מלבוש שרים'', שמעיקר הדין אין איסור ללבוש סתם בגד שאינו נעשה לשם גאוה כשהוא אדום, בין לאיש ובין לאשה. (כתבתי כל הנ''ל בארחותיך למדני ח''ט ס''קלא – עדיין כ''י.)

ה) ולפי זה יש לדון בנד''ד, ונראה שיש להתיר ללבוש תחפושת אדום כיון שאין האשה מתכוונת לגאוה ופיצות, אלא רק לשמחת פורים, ותו לא. ויש לדמות זה למ''ש הרמ''א הרמ''א א''ח ס''תרצו ח, ''ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא, וכן בלבישת כלאים דרבנן.'' וא''כ ה''ה בנד''ד די''ל שהאשה מתכוונת רק לשמחה ולא לשם פריצות.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני