top of page
  • orlamdeni

שאלה: האם מישהו לוה מחבירו חפץ אחרי שהתייקר וכעת מחזיר כשזה זול, האם אין כאין חשש רבית.

שאלה: הנה היה תקופה ארוכה שהכלים חד פעמי וכן השתיה מתוקה התייקר מאד וכעת מקויים שירד חזרה המחירים. השאלה אם מישהו לוה מחבירו הנ"ל לפני שהתייקר, או אחרי שהתייקר וכעת מחזיר כשזה זול, האם אין כאין בעיות של ריבית או גזל?


תשובה:


לכבוד הרה''ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א


א) נראה לומר שאם השינוי בעליית מחיר המשקה בשעת חזרה היא קטן אז אין חשש רבית כיון שאין דרך אדם להקפיד על שיעור קטן כזה. ויש לדמות זה למ''ש הרמ''א י''ד ס''קסב א, ''יש מי שאומר דמותר ללות ככר לחם בככר לחם כמטבע של כסף, דמאחר דדבר מועט הוא לא קפדי בני אדם להדדי בזה (הטור והרבה פוסקים ועב"י), וכן נוהגין להקל.'' ע''ש.


ולכן י''ל שאם אדם שואל מחבירו בקבוק אחד של משקה כגון ''קוקה קולה'' וכדומה, אז חבירו אינו מקפיד בשעת חזרה אם מחיר הבקבוק שוה או אם יש קצת עליית המחיר, שזה דבר מועט ואין דרך העולם להקפיד על זה.


ב) מ''מ מצינו שכתב הב''י שם בדין זה, ''אבל הרי"ף... אפילו ככר בככר אסור וכ"נ דעת הרמב"ם שלא חילק ביניהם... דס"ל להרי"ף ולהרמב"ם דסתם בני אדם מקפידים הם, וכמ"ש התוספות.'' דהיינו כמו שפירשו התוספות ב''מ עה. ד''ה וכדברי, לדעת בית הלל, ''ודוקא במקפידים (אסרי ב"ה) [אסר הלל] כדאמרינן בני חבורה המקפידים, אבל שאין מקפידים שרי.'' ולפי זה י''ל שהטעם שמרן השמיט דין ככר מהש''ע הוא מפני שהוא היה חושש לדעת הרי''ף והרמב''ם הנ''ל. וכן כתב הגר''א שפ ס''ק ה, ''דלרי''ף אסור וכן משמע מדברי הרמב''ם וש''ע שהשמיטו, וכ''כ ב''י.'' ע''ש. ולכן אולי י''ל שלדעת מרן יש לחוש לרבית בנד''ד אף כשעליית המחיר היא קטן, שעדיין י''ל שבני אדם מקפידים על זה.


אלא יש סברה לומר שאף הרי''ף והרמב''ם ומרן מודו שאין חשש בזה''ז. וזה לפי מ''ש הריב''ש ס''קנג, ''אתה שערת באנשי מיורקא שעשירה, היו להם בתים מלאים כל טוב, אוצרות כסף וסחורה... אבל תשער בתושבי הארץ הזאת שאינם מספיקים ללחם צר, ומים במשורה ועל הארץ ישנים או על שטיח עור, ובכסות יום מתכסים בלילה, ומלבושיהם טלאי על גב טלאי, ורובם הולכים יחפים, ובימי חז''ל כך היו כמו ששערו במזונות האשה למשרה אשתו על ידי שליש (כתובות סד:), וגם מגדולי חכמים היו בעלי אומנות כמו שאמרו על רבי יהושע שהיה פחמי, והלל שהיה מזרע דוד היה משתכר בזוז אחד להביא מן היער חבילת עצים וכו'.'' ע''ש כל דבריו.


וגם כתב הרמ''א י''ד ס''רכח יב, ''וכן מיתה לא שכיחא, אבל עניות שכיחא. (ב"י בשם הגמרא פרק ר"א, והגהות מיימוני פ"ו')". ע''ש.

ולכן י''ל שמה שכתבו הרי''ף והרמב''ם הוא לפי העניות בימי התלמוד וגם בזמנם כמו שהעיד הריב''ש הנ''ל לגבי ''תושבי הארץ הזאת'', ולכן שפיר י''ל שלדעתם אף בככר י''ל שבני אדם מקפידים, אבל בזה''ז דלא שכיח עניות חמורה כל כך, י''ל שאף לדעת הרי''ף והרמב'ם ומרן אין דרך בני אדם להקפיד בזה.


ג) וכן נראה לומר, שהרי כתב מרן א''ח ס''תנ א, ''ישראל שלוה ככר מחבירו קודם הפסח צריך לפורעו אחר הפסח ויש בו משום גזל אם אינו פורעו.'' וכתב הכנה''ג שם בהג' הטור, ''ויש מקומות שנהגו שלא ללות אשה מחברתה ככר לפני הפסח שתשלים לה לאחר הפסח, וכמדומה אני משום חשש רבית נגעו בה, שהמלוה לחבירו סאה בסאה או ככר בככר וקבע לו זמן עד יום פלוני. ריא''ז הובאו דבריו בשה''ג פ' כל שעה. אמר המאסף ופה תירי''א מקום שנהגו הוא שלא ללות ככר אפילו על מנת לפרעו קודם הפסח ולשלמו אחר הפסח.'' ע''ש. ונראה לומר שמקומות אלו שאוסרים ללוות ככר קודם פסח הם סברו כדעת הרי''ף והרמב''ם הנ''ל.


ולפי זה י''ל שכיון שמרן התיר ללוות ככר קודם פסח אף דמסתמא המחיר של חמץ קודם פסח הוא נמוך ואחר פסח הוא גבוה, אז משמע שכאן מרן לא פסק כהרי''ף והרמב''ם, ודלא כדמצינו בי''ד שהוא השמיט ההיתר ללוות ככר וכמ''ש הגר''א הנ''ל. אלא לפי מה שפירשתי לעיל י''ל שמרן סבר שהכל לפי העניות באותו מקום ואם רוב בני אדם באותו מקום מקפידים על זה או לא. ולכן אין לומר שיש סתירה בדברי מרן.


וראיתי בפר''ח ס''תנ שם שכתב על דברי מרן הנ''ל ''ואיסור רבית ליכא כיון דהוי דבר מועט דלא קפדי אינשי כדאיתא בי''ד בס''קסב ס''א בהגה.'' וכן הוא בח''י שם. ויש להעיר, איך הם הביאו דברי הרמ''א בי''ד לגבי ככר להפרש דעת מרן, שמבואר בי''ד שמרן לא סבר כהרמ''א, שמרן שם חשש לדעת הרי''ף והרמב''ם. אלא לפי מה שפירשתי אין קושיא, שהכל לפי העניות באותו מקום.


וראיתי שכתב רבי בכור יצחק נאבארו ז''ל בלב מבין הל' מלוה ולוה פ''י הל'ב להעיר על מ''ש הפר''ח והח''י הנ''ל, וז''ל ''ועיין להרב חמד משה שכתב ע"ד כנ"הג וז"ל ורבים השיגו דביו"ד סי' קס"ב כתב מור"ם דבככר בככר ליכא משום סאה בסאה דהוי דבר מועט ולא קפדי אינשי ושרי ואיך כתב דמשום רבית נגעו בה מאחר דככר בככר ליכא חשש רבית, ומכח זה כתב דהכנה"ג לא כתב אלא בערב פסח דיש חילוק רב בין ערב פסח לאחר הפסח אבל בשאר זמני אפי' הכנה"ג מודה דשרי יעו"ש.


ולענ"ד דברי ריא"ז שרירין וקיימין והוא דהגהת מור"ם הלזו אינה אליבא דכו"ע ראיה לדבר שכתב יש מי שאומר וכמו שכתב הכנה"ג גופיה שם דלדעת הרמב"ם והרי"ף ז"ל ודעימיהו לא יש חילוק בין ככר לסאה בסאה ולכור חטין אלא הכל אחד ולא אמרינן דבר מועט הוא ולא קפדי אינשי, אלא דברי מור"ם הללו הן הם לדעת התוס' והראב"ד ודעימייהו יעו"ש בהגה"ט אות ל"ד, וכבר ידעת דלדעת רבינו אפי' יש לו אם קצב זמן אסיר א"כ דברי ריא"ז ברור מללו והוא דריא"ז ראה מקומות שנהגו שלא ללות ככר אשה מחברתה לפני הפסח שתשלם לה לאחר הפסח ונשאר מתמיה מה איסור יש בדבר, עד שהוקבע המנהג הזה אי משום איסור חמץ ליכא אי משום רבית סאה בסאה וככר בככר דבעינן יש לו כדעת הרמב"ם והרי"ף מאי שנא לפני הפסח אפי' בשאר ימות השנה ג"כ בעינן יש לו, וא"כ אי לווין לפני הפסח ג"כ יש לו בעינן, לכן כתב וכמדומה לי משום חשש רבית נגעו בה שהמלוה לחבירו סאה בסאה או ככר בככר וקבע לו זמן עד יום פלוני אסור ה"נ היכא שלוה לפני הפסח סתמו כפי' הוא שקבע לו זמן עד אחר הפסח וא"כ נמצא דקבע לו זמן ובקבע לו זמן אפי' ככר בככר אפי' יש לו כתב הרמב"ם דאסיר, וא"כ אפשר דמשו"ה הוקבע מנהגם שלא ללות לפני הפסח ומצאו אילן גדול לסמוך עליו רבינו הרמב"ם, וא"כ מה זו תמיהא שמור"ם במפה כתב שמותר ככר בככר כיון דלא קפדי אינשי וכו', דאה"נ דלדעת מור"ם ודאי דשרי אפי' בערב פסח ודלא כחמד משה דכתב דהכנה"ג לא אסר אלא בערב פסח דיש חילוק רב בין ער"פ לאחר הפסח וכו', אלא הכנה"ג ג"כ מודה לדעת מור"ם דשרי אף בערב פסח, אלא טעם מנהגם של המקומות הללו הוא משום קביעות זמן דבקביעות זמן אסיר אפי' יש לו ואפי' ככר בככר, והאחרונים הללו דהשיגו להכנה"ג לא הבינו הטעם איסור רבית דכתב הרב כנה"ג הוא משום קביעות זמן אלא משום סאה בסאה ולזה קא מקשו ממ"ש מור"ם, וגם נעלם מינייהו אמלכי סברת רבינו הלזו דבקבע זמן אסיר אפילו יש לו, ולדעתי זה כונת השלטי גבורים בלי ספק מנהגם של המקומות הללו שלא נהגו ללות ככר מחברתה קודם פסח ודוק. ועיין להרב שולחן גבוה שכתב דשאלוניקי מקום שנהגו ללוות ככר קודם פסח הוא יעו"ש.'' ע''כ דברי הלב מבין.


וי''ל דאה''נ שיש להסביר המנהג שהביא הריא''ז לפי פירוש הנ''ל, אבל משמע שמרן בס''תנ לא סבר כמנהג זה, אלא שמותר להלוות ככר קודם פסח ע''מ להחזיר ככר אחר פסח, אף שהככר בערב פסח בזול מאד ואחר פסח יש עליית המחיר כמ''ש החמד משה. ולכן נראה לפרש שאין סתירה בדעת מרן, אלא הכל תלוי לפי העניות באותו מקום ואם הם מקפידים על דבר מועט כזה או לא.


ולפי זה י''ל שבזה''ז שאין העניות כל כך חמורה כבזמן חז''ל וכבזמן הריב''ש הנ''ל ''בתושבי הארץ הזאת'', אף לדעת הרי''ף והרמב''ם ומרן אין הקפדה להחזיר בקבוק אחד של משקה אף כשיש עליית המחיר, שעדיין אין מקפידים על זה.


וכ''ש לפי מ''ש הגר''א י''ד ס''קסב ס''ק ה, ''אבל במלחמות כתב דאף הרי''ף מודה בזה...''. ע''ש.


ולכן נראה שבין לדעת מרן ובין לדעת הרמ''א אין להקפיד משום רבית על עליית המחיר בבקבוק משקה וכדומה, כשרוב בני אדם אינם מקפידים על זה, ובפרט שכל דין סאה בסאה הוא רק מדרבנן.


ד) ובאופן שיש ירידת המחיר נראה שאין לחוש לגזל, וזה כמ''ש מרן י''ד ס''קסב א, ''ואם הוזלו נותן לו הסאה שהלוהו.'' וכתב הפתחי תשובה שם, ''עיין בתשובת בית אפרים שם (י''ד ס''מג) שהאריך להוכיח דדוקא חטים הוא דנוטל אבל אסור ליתן לו דמים שהיה שוה בשעת הלואה רק בהוקרו, אבל בהוזלו לא...''. ע''ש. משמע שאין חשש גזל בחזרת סאה חטים.


ולכן ה''ה בנד''ד שאם אדם שואל בקבוק משקה מחבירו ושוב יש ירידת המחיר בשעת חזרה, אז אם הוא מחזיר בקבוק משקה, ולא הדמים, אז אין חשש גזל.


ואסיים בכבוד רב


מחבר הספר אורחותיך למדני

5 views

Recent Posts

See All

עד כמה זמן צריך לטרוח כדי לקיים מ''ע כמו תפילין

לכבוד הרה''ג שלמה יוסף אליצור שליט''א כתב כת''ר: רציתי לשאול את הרב מהו גדר חובת הטרחה במצוות עשה. הנה בהוצאת ממון על המצוות מצאנו גדרים מפורשים בגמ' ובפוסקים, אך בנוגע לטרחה אין כל כך מקורות. ואתן דו

האם יש חשש רבית בקנין דירה על הנייר.

לכבוד הרה''ג נחום רוזנטל שליט''א כתב כת''ר: אשאל קמי כת"ר, איך הדין בדירה שקונים על הנייר אם יש לחוש שאין כאן יצא השער, ואין כאן יש לו שהרי אין הדירה בנויה, ואם אח"כ מתייקרת הדירה הרי יש כאן איסור פסי

Yorumlar


bottom of page