שאלה: כשיש דבק על השם הקדוש בספר, האם צריך להסיר את הדבק מע''ג השם.

לכבוד הרה''ג בנימין שפיגעל שליט''א

כתב כת''ר:

אני זוכה לעבוד ולהיות אחראי על כל הספרים בישיבת לייקווד בית מדרש גבוה, וכן אחראי להכין אלפי גמרות ראשונים ואחרונים, לאחרונה התעורר נידון סוער אצלי בישיבה, שהעירו כמה וכמה אברכים, שמצאו גמרות מסוג של עוז והדר, שמודפס בכריכה הפנימית התפילה של ר' נחוניא בן הקנה (ברכות דף כח:) ושם כתוב ד' אלקי ואלקי אבותי.....והיות ואנו כורכים כל ספר עם דבק שחור חזק שיחזיק שנים רבים, לכן יצא שהכורך בטעות שם בפינה קצת יותר מדאי דבק, ועל ידי כך זה כיסה הרבה פעמים את שם השם, והגיעו מעוררים שחייבים להסיר את הדבק, היות ויש כאן חשש גדול של מחיקת השם. למעשה, כמות גמרות שיש בישיבה לבדוק איזה מהם יש כזה שאלה ואיזה מהם אין כזה שאלה, כרוך בהרבה טירחא, אבל אם ההלכה היא שיש כאן מחיקת השם, כמובן שאנחנו רוצים למנוע את זה.

אולם הסתפקתי בזה כי מאחר ואני הקטן עיינתי קצת בסוגיא, ראיתי שיש נידון בסימן ש"מ באורח חיים שהביאו האחרונים את דברי הב"ח אם שעוה נופל על גבי אותיות בשבת, אם יש חשש כותב ומוחק על ידי כיסויו.

ולכן הסתפקתי כאן שלא עושים מעשה מחיקה אלא רק כיסוי בעלמא, האם אפשר לסמוך על החולקים של הב"ח שכיסוי אינו מחיקה, וכמו כן לסמוך על האחרונים המוזכרים ביורה דעה (סימן רע"ו) שכיסוי לא נחשב מחיקה

ובודאי לענין זה, אנחנו ישתדל להזהר לא לחזור על אותו שאלה או טעות, אבל מה שכבד עבד עבד, ואינני חייב להביא פועלים לעבור על הגמרות ולתקן אותם, או שמא כיון שיש כאן שאלה חמורה של מחיקת השם, אי אפשר להקל בכלל, וצ"ע... ע''כ דברי כת''ר.

א) כתב מרן א''ח ס''לב ג, לגבי כתיבת פרשת תפילין, ''כתב אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו פסולין, אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכשר, אבל אם זרק הזהב על אות מאזכרות אין לו תקנה לפי שאסור להעביר הזהב משום דהוי כמוחק את השם.''

וזה כמ''ש הב''י שם, ''וכתוב בנמוקי יוסף כתב את האזכרות בזהב, כלומר שזרק זהב על כתב השמות שנכתבו בדיו, אפילו הכי פסול, דסבירא לן כתב העליון כתב ומבטל התחתון עכ''ל. ונראה לי דהיינו דווקא כשאינו יכול להעביר את הזהב אבל אם יכול להעבירו יעבירנו, וישאר כתב התחתון. מיהו באזכרות נראה דאסור להעבירו משום דהוי כמוחק את השם. ולפי זה משום הכי נקט אזכרות, דבהני הוא דאמרינן יגנז דאין לו תקנה, אבל בשאר תיבות אינו צריך ליגנז, דמעביר הזהב וחוזר לכשרותו.'' ע''ש.

ופירש המ''ב שם ס''ק יא, ''מעביר הזהב - ואע"ג דכל זמן שאין מעביר פסול דכתב העליון מבטל כתב התחתון לא מיקרי ע"י ההעברה כתיבה שלא כסדרן כיון שאין כותב כ"א מעביר ונשאר כתב התחתון ממילא.'' ע''ש.

ולפי זה יש לחקור באות שאינה באזכרה, דבשלמא שכתב הנמ''י שכשהזהב עליה יש ''ביטול'' האות כמ''ש ''ומבטל התחתון'', אבל עדיין יש לדון אם זה נחשב ''מחיקה'' או לא. ונראה לומר שביטול לחוד ומחיקה לחוד, שאם הזהב ע''ג האות נחשב כמחיקה ממש, אז איך אפשר להכשיר עת התפילין בהסרת הזהב, הלא האדם אינו חוזר לכתוב את האות בידו, ואין כאן מעשה כתיבה כלל אלא רק גרמא בעלמא במה שהוא מסיר את הזהב והאות חוזרת למצבה הראשונה, ובשלמא שכתב המ''ב שאין זה בכלל ''שלא כסדרן'' כיון שהאדם רק מעביר את הזהב משם, אבל אם כשהזהב על האות זה נחשב מחיקה ממש, אז פשוט דבעינן מעשה כתיבה כדי להכשיר את האות. ולכן צ''ל שבשעת כסוי האות ע''י הזהב אין כאן מחיקה כלל שהאות נשארת במצבה, אלא היא פסולה רק מטעם ''ביטול''.

ולכן יש לפרש ה''ביטול'' כאן לפי מ''ש מרן ס''תרכו א, ''אם אין הסוכה צילתה מרובה מחמתה אלא על ידי האילן, צריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך בעניין שלא יהיו ניכרים, ויהא סכך רבה עליהם ומבטלן.'' ע''ש. ופירש הביאור הלכה שם, ''צריך שישפיל וכו'. סתם בזה שלא כדעת הרמב"ם דבעינן קציצה דוקא ובלא קציצה אפילו אם רובו הוא סכך כשר לא מהני, אלא דבהשפלה לבד סגי...''. ע''ש.

הרי כאן יש ביטול הסכך הפסול, אבל אין ''מחיקה'' לסכך, דהיינו עדיין הסכך הפסול נשאר במקומו אלא הוא רק אינו ניכר, מ''מ כיון שאין קציצה עדיין אפשר להפריד הסכך הפסול מסכך הכשר אח''כ אם האדם רוצה.

וכן הוא בנד''ד, שכשהזהב ע''ג האות היא אינה ניכרת, ויש ביטול כדמצינו בסכך הנ''ל, וזה אף שאפשר להסיר את הזהב מהאות אח''כ כמו שאפשר להסיר הסכך הפסול מהסכר הכשר. ולכן מצינו שיש ביטול אף שאין מחיקה.

ועוד י''ל, שאם יש לאדם ג' חתיכות נייר, ועל חתיכה אחת הוא כותב השם לשמה ויש בו קדושה, ועל שתי חתיכות הוא כותב השם בפירוש שלא לשמה שי''א שאין בשמות אלו קדושה כלל, ואז הוא מערב את החתיכות והוא אינו יכול להכיר איזה שם יש בו קדושה ואיזה שם אין בו קדושה, בשלמא שי''ל שיש ''ביטול'' השם הקדושה בשתי שמות שאין בהם קדושה, אבל אין כאן ''מחיקה'' כלל, שעדיין השם הקדושה הוא שלם. ולכן מצינו שביטול לחוד ומחיקה לחוד.

ב) ולפי זה יש להבין מ''ש המ''א ס''כה ס''ק כג, שכתב מרן שם סע' יז ''אם נפלה טפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות אין תקנה לגרור הדיו ועל ידי כך יהיה ניכר האות דהוי חק תוכות ופסול משום דבעינן וכתב ולא וחקק''. ע''ש. וכתב המ''א ''ונ"ל דאם נטף שעוה וסילקה מותר עמ"ש סי' ש"מ ס"ג.'' וכן פסק המ''ב שם ס''ק סא, ''דיו - וה"ה צבע אחר אם עי"ז נשתנה צורת האות, אבל נטף שעוה על האות אף שמכסה להאות ואינה ניכרת אעפ"כ מותר לסלק דשעוה אין מבטל הכתב.'' ע''ש.

וכן פירש המחצית השקל שם, ''גם קודם סילוק השעוה לא נתבטלו האותיות, אלא שתחת השעוה אלא שהיו מכוסים בשעוה.'' ועוד כתב המחצית השקל שם בשם המעיל צדקה, לגבי הסרת השעוה, ''ואינו אלא כמגלה כתב חתום''. ע''ש.

הרי לגבי שעוה הדין קיל טפי, שמלבד שאין מחיקה אף אין ביטול ודלא כדין עפר הזהב הנ''ל, וזה מפני שלא ''נשתנה צורת האות'' כלל, אלא השעוה רק מכסה את האות כמו מי שמניח איזה כלי ע''ג האות. ולכן אין כאן משום מחיקה או ביטול, אלא רק כסוי בעלמא.

ולפי מה שפירש המ''ב מצינו שאף כשהשעוה עדיין על הס''ת, הס''ת כשר, שהרי אין ביטול לאות כדי לומר שהס''ת פסול. וכן הוא במ''ב ס''שמ ס''ק י, שכתב לגבי שעוה על הכתב ''ואם נמצא כן באמצע הקריאה אף דאסור לסלק השעוה והחלב מ"מ אין להוציא אחרת עבור זה ויקרא אותו התיבה בע"פ [פמ"ג וכ"כ בח"א בהלכות קה"ת ובדה"ח כתב דאם נמצא כן בין גברא לגברא יש להוציא אחרת אם אין האותיות נכרין והעתקתיו לעיל בסימן ל"ב בבה"ל ע"ש].'' הרי אם הוא יכול לקרות בס''ת כשעדיין השעוה על האות, צ''ל שזה משום שעדיין הס''ת כשר. ולכן דין שעוה על האות קיל טפי מדין ביטול וק''ו שהוא קיל טפי מדין מחיקה.

שוב ראיתי במור וקציעה ס''לב, שג''כ כתב סברה זו לגבי שעוה על האות של ס''ת וז''ל ''ול''נ שאפילו קודם שסילקה לא נפסלה בכך, ולכן אם נמצאת טפת שעוה על ס''ת בשבת אין למנוע מלקרות בו בשביל כך.'' ע''ש.

מ''מ מצינו שיש חולקים על מ''ש המ''ב הנ''ל שהס''ת עדיין כשר כשהשעוה על האות. ולכן כתב השבות יעקב ח''ב ס''ד, לגבי שעוה על האות של ס''ת, ''שפסול גמור האי זה קודם שהסיר השעוה''. ע''ש. וכן נראה ממ''ש ההלכות קטנות ח''א ס''צט, שהתיר ס''ת כשהאות נראה בתוך השעוה שאין ביטול האות, משא''כ כשהאות אינה נראה שאז יש ביטול האות וכדמצינו בדין עפרות זהב על האותיות ע''ש. וכן פירש הפרח שושן א''ח כלל ב ס''ב, בדעת ההלכות קטנות, וכתב ''משמע דהיכא דאין האותיות נראים מודה הרב דפסול, כאשר כתבתי.'' ע''ש. וכן נראה ממ''ש בשו''ת רעק''א מה''ת ס''יא, וז''ל ''המ''א ס''לב ס''ק כג כתב ואם נטף שעוה וסלקה מותר עי' ס''שמ עכ''ל. משמע פשיטא ליה דבעוד השעוה עליו מבטל להכתב...''. ע''ש. ולכן אם יש ביטול הכתב ממילא שהס''ת פסול ואסור לקרות בו. וכן הוא לר''ח פלאג'י ז''ל בספר חיים ס''יח אות ו, וז''ל ''שעוה שנפל ע''ג האות והוא מכוסה לגמרי, לא מהני לקרוא בצבור והוא פסול...''. ע''ש. ועיין עוד בעקרי הד''ט א''ח ס''ז אות ג. ע''ש. וגדולה מזו מצינו לדעת הגט פשוט סוף ס''קכד ס''ק מט, שכתב ''וכן אם נפל טיפת שעוה על גבי האות והאות ניכר מעל גבי השעוה וכיוצא בזה בס''ת מסתברא דפסול.'' ע''ש. וגם כתב הכה''ח ס''קמג אות מ, ''אבל כל זמן שהשעוה על האות והיא מכוסה הס"ת פסול עד שיסלקנה, לד"א שם, וכ"כ השע"א ש"ה או' ז' קיצור ש"ע סי' כ"ד או' י"ב.'' ע''ש. ועיין עוד בלוית חן אות קיח. ע''ש.

אלא אף לדעה זו שהס''ת פסול כשהשעוה עדיין על האות, מ''מ זה רק מטעם ביטול, אבל אף הם מודים שאין כאן מחיקה.

ויש להעיר על מה שפירשתי לעיל ממ''ש השבות יעקב הנ''ל, שכתב ''מצינו בש''ס דגיטין פ''ב דף י''ט דכתב על גבי כתב העליון מבטל התחתון להחמיר, ומה''ט כתב הנ''י פ' הבונה, על הא דתניא כתב האזכרות בזהב כלומר שזרק זהב על כתב השמות שנכתבו בדיו אפ''ה פסול דס''ל כתב העליון כתב ומבטל התחתון עכ''ל.'' הרי שהמקור לנ''י הנ''ל הוא ממ''ש בגיטין יט. ''איתמר המעביר דיו על גבי סיקרא בשבת רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו חייב שתים, אחת משום כותב ואחת משום מוחק.'' ופירש''י שם ''וזה מוחק התחתונות.'' הרי משמע שלאו דוקא ביטול כמ''ש הנ''י אלא אף יש כאן מחיקה בשעת כתיבת כתב העליון.

אלא יש לחלק שדוקא דיו ע''ג דיו כמו סיקרא י''ל שיש מחיקת הכתב התחתון, שכאן הדיו העליון נבלע בתוך הסיקרא התחתון, ויש שינוי בגוף האות, ובזה י''ל שיש מחיקה, משא''כ בזריקת עפר זהב על האות, שהזהב אינו נבלע בתוך האות והוא נשאר למעלה ע''ג האות ולכן הוא רק מבטל האות כדמצינו בדין סכך סוכה הנ''ל. ולכן משום זה הנ''י לא כתב שיש מחיקת האות כלשון גמ' גיטין הנ''ל, אלא הוא כיון לכתוב ''ומבטל'' התחתון, כיון שאין בזה מחיקה באות התחתון. ולכן עדיין י''ל לגבי דין שעוה הנ''ל שאין כאן מחיקה כלל, אלא יש רק ביטול האות או רק כסוי האות, לפי שתי הדעות הנ''ל. ולכן ה''ה בנד''ד דאה''נ שיש דבק שחור על האזכרות, אבל זה רק בגדר כסוי או ביטול, אבל אין כאן מחיקה.

ג) מ''מ יש להקשות על הנ''ל לפי מה שהמ''א וגם המ''ב בס''שמ פסקו כהב''ח שם שכתב לגבי דיני שבת ''צריך ליזהר כשנוטף שעוה על הספר שאין לסלקו ואפי' לא נטף אלא על אות אחת ואם נטף על שתים חייב חטאת.'' משמע מזה שבדיני שבת יש איסור תורה להסיר את השעוה מע''ג האות אף שלפי מה דמצינו בדיני כתיבת סת''מ שהשעוה היא רק כסוי בעלמא. ולכן יש לחקור איך פסקו המ''א ס''שמ ס''ק ד והמ''ב שם ס''ק י, ובביאור הלכה ד''ה שעל הקלף, כהב''ח ודלא כנראה ממה שהם פסקו בדיני כתיבת פרשיות התפילין.

וכן הקשה המחצית השקל ס''כה ס''ק כג, וז''ל ''לפי מה שהביא המ''א בס''שמ דברי הב''ח הנ''ל ולא חלק עליו, דבריו שבכאן צ''ב, וצריך לחלק ביניהם.'' ע''ש.

וכן הקשה הנשמת אדם הל' שבת ס''לח ס''ק ב, ''...אבל בנטף על הספר אין זה דומה אלא כמונח איזה דבר על האותיות, וכי נאסר ליטלו משם, והמ''א בס''כה סוף ס''ק כ''ג כתב דאם נטף שעוה על אותיות של תפילין וסלקה מותר ואין כאן משום שלא כסדרן, וכתב שם ועיין ס''שמ, וכאן כתב כב''ח, ולפי זה צ''ע דא''כ יהיה בתפילין שלא כסדרן, וכדבריו שם נראה דמ''ש עפרות זהב על אותיות השם בסע' ג' דמעביר הזהב וכשר וצ''ע.'' ע''ש.

ומשום קושיא זו תירץ הביאור הלכה ס''שמ ד''ה שעל הקלף, ''ואף דגבי תפילין ס"ל דע"י נטיפת שעוה שלמעלה לא נתבטל האותיות שתחת השעוה שיפסל אח"כ משום שלא כסדרן, מ"מ לענין שבת כיון דמתחלה לא היו יכולים לקרותו ועכשיו כשמסיר השעוה מתקן האותיות שיהיו יכולים לקראו הוא בכלל מוחק ע"מ לתקן וכמ"ש למעלה.'' ע''ש. הרי שיש לחלק בין דיני כתיבת פרשיות התפילין, ובין דיני שבת.

וכבר מצינו תירוץ כעין זה בשו''ת רעק''א תניינא ס''יא, שכתב ''כיון שע''י השעוה לא היה ראוי הס''ת לצאת בקריאה מתוכו, ומכשירו ע''י הסילוק, הוי מתקן מנא, וכמ''ש הר''ן פ''ג דסוכה דלמ''ד לולב צריך אגד אסור לאגדו ביו''ט דהוי מתקן מנא.'' ע''ש.

הרי שמ''ש הב''ח והמ''א והמ''ב שאסור להסיר את השעוה מעל ס''ת, זה רק לגבי דיני שבת, אבל בימי החול אם נפל שעוה על הכתב אין בזה לא מחיקה ולא ביטול לדעת המ''ב, אלא הוא רק כסוי בעלמא.

ולפי זה בנד''ד י''ל שאף לדעת הב''ח ודע' הדבק השחור הוא כמו שעוה והוא כסוי בעלמא ואין ביטול צורת האות בזה, וק''ו שאין מחיקת האות. ולדעת אלו שאומרים שיש ביטול הכתב בשעוה, מ''מ עדיין אין ביטול בכלל מחיקה. וכ''ש לאלו אחרונים שחלקו על הב''ח וסברו שאין לחוש למחיקת השם. ולכן אין צריך לחוש ל''מעוררים שחייבים להסיר את הדבק, היות ויש כאן חשש גדול של מחיקת השם'' כמו שהביא כת''ר.

ד) ואדרבה נראה שיש איסור גמור להסיר את הדבק השחור, שכתב מרן ס''לב ג הנ''ל ''אבל אם זרק הזהב על אות מאזכרות אין לו תקנה לפי שאסור להעביר הזהב משום דהוי כמוחק את השם.'' ופירש הביאור הלכה שם, ''כמוחק את השם - אבל מוחק ממש לא הוי דנשאר כתב התחתון...''. ע''ש.

וגם כתב הביאור הלכה שם סע' יז, ד''ה טפת דיו, ''עיין במ"ב בסק"א וז"ל סד"ח בדיני קריאת התורה דין ל"ה נטף שעוה על אות בחול יסירנה [ואם הנטיפה היא על אותיות משמות שאין נמחקין אף בחול אסור, שהרי יש לחוש שיתקלף קצת מהאות עמו, כיצד יעשה יראה לחמם היטיב הגויל מבחוץ נגד מקום הנטיפה ועי"ז יוסר השעוה בנקל ולא יודבק בו מהכתב כלל ש"א בשער ה' דין ז']''. ע''ש.

הרי אף אם האדם מסיר ''קצת'' מן האות, אף שהיא עדיין נראה שלימה, יש מחיקת השם. וכן נראה לדקדק ממ''ש בסוטה יט: ''אלא מאי משקה לה, אמר רב אשי לא נצרכה לשרישומו ניכר.'' ופירש''י שם ''שאם היה רישומו ניכר צריך לחזור ולמחוק עד שלא יהא רישומו ניכר.'' משמע מ''לחזור'', שיש דין מחיקה בתחילה אף כשעדיין רישומו ניכר, ולכן עדיין צריך ''לחזור'' כדי למחוק עוד עד שאין רישומו ניכר. הרי אף בקצת מחיקה יש דין ''מחיקה''.

ולכן אף בנד''ד י''ל הכי שאם האדם מסיר הדבק השחור יש חשש גדול שהוא גם יסיר ''קצת'' מאותיות השם, ולכן הוא איסור גמור. וגם נראה שהתיקון הנ''ל לחמם את השעוה אינו מועיל לגבי הדבק בנד''ד, ולכן אין להסיר את הדבק בנד''ד.

וכן נראה ממ''ש המעיל צדקה סוף ס''כה לגבי שעוה על האות בס''ת בשבת, ''ואפשר שרשאי לפשפשו בקלף עד שיסתלק מע''ג הכתב, ובנייר יש להחמיר שמן הנייר מסתלק הכתב עם השעוה וה''ל מוחק ממש שאסור.'' ע''ש. וכן הוא בנד''ד שאין קלף אלא נייר בתוך הספר, ולכן יש לחוש למחיקת השם אם האדם מסלק את הדבק השחור.

וגם כתוב בביאור הלכה שם, ''וכתב עוד שם הגרע"א דאומן ישראל המתקן סידור הבלוי ומוכרח לו להניח נייר ולדבקו עם (פא"פ) על מקום היפה ופוגע בשמות הקדושים שאינם נמחקים דיש בזה חשש איסור מחיקה כיון דא"א לקלפו שיהיה כל האותיות קיימים וגרע יותר משעוה, עי"ש שהאריך בזה ומסיק דיעשה האומן כך יניח נייר על כל שם ושם נייר בלי דבק או ידבק מעט בשעוה דלא הוי מחיקה וכנ"ל [ומה דאסור בשבת גרירת השעוה מעל הס"ת הוא מטעם אחר עי"ש] ואח"כ ידבק הנייר (בפא"פ) דיהיה הנייר הב' מדובק על הנייר ראשון שמונח על השם וזה לא הוי מחיקה דאם יקלפו הנייר השני יהיה השם שלם.'' ע''ש.

וכן י''ל בנד''ד לגבי הדבק השחור, ''דא"א לקלפו שיהיה כל האותיות קיימים וגרע יותר משעוה''. ולכן הוא אסור להסיר את הדבק השחור בנד''ד. כן נראה לענ''ד.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני