אדם שאינו דתי, היושב שבעה על אביו. לאדם זה יש שערות ארוכות במבנה של "קוקו", וכעת, בעקבות פטירת אביו, יש לו התעוררות רוחנית והוא מעוניין לגזור את ה"קוקו" שלו, והשאלה היא האם מותר לו לעשות כן בשבעה

לכבוד הרה''ג יניב שמחי שליט''א

כתב כת''ר:

כתבתי לאחורנה אודות אדם שאינו שומר תורה ומצוות, היושב שבעה על אביו. לאדם זה יש שערות ארוכות במבנה של "קוקו", וכעת, בעקבות פטירת אביו, יש לו התעוררות רוחנית והוא מעוניין לגזור את ה"קוקו" שלו, והשאלה היא האם מותר לו לעשות זאת תוך השבעה או שמא עליו להמתין לפחות עד סוף השלושים.

וכתבתי בזה בס"ד באורך והעלתי דאין הדבר פשוט להקל כ"כ. דהנה משום איסור "חוקות הגויים" (שו"ע יו"ד סי' קעח), הוכחתי דדעת מרן השולחן ערוך והבית יוסף היא שאין איסור בגידול שיער ארוך באופן טבעי כל עוד אינו עושה בלורית או מספר קומי (ויש מחמירים בזה כדעת הב"ח והט"ז.)

לעניין איסור "לא ילבש" (סי' קפב), אמנם רבים מהפוסקים סבורים שכיום שהתפשט הדבר בקרב ציבור מסוים אין בזה משום 'לא ילבש', הגם שאין זה ראוי  ליראי ה'. מאידך בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל מובא שאיסור לא ילבש תלוי בבני אדם רגילים ויראי שמים ולא ב"פראי אדם והיפיס."

והנה איסור תספורת לאבל הוא מדרבנן (לאחר היום הראשון שהוא מן התורה לדעת מרן הש"ע), ועל אביו ואמו אסור להסתפר עד שיגערו בו חביריו. והנה מצינו בפוסקים היתרים שונים לשעת הדחק ולצורך גדול, כגון מי שעלול לבוא לידי חולי עיניים או צער גדול, וכן בהולך אצל שרים וכדומה שיש מקומות שהקילו בכך.

וממילא בנ"ד, מצד אחד, יש חשש שמא עיכוב התספורת יגרום לצינון ההתעוררות הרוחנית של האבל, ויאבד פתח חשוב לחזרה בתשובה. ומצד שני עדיין יש כאן איסור דרבנן לספר ולגלח שער ראשו. אציין כי שאלתי את מו"ר הראש"ל הגר"י יוסף (בע"פ) וענה לי בנחרצות שילח את הקוקו. ע''כ דברי כת''ר.

בלורית

א) כתב הרמב''ם הל' ע''ז פ''יא הל''א, ''אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים. ונאמר ובחקותיהם לא תלכו. ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם. הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן... לא ילבש במלבוש המיוחד להן. ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם. ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית. ולא יגלח השער מכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחריו כדרך שעושין הן...''. ע''ש.

ופירש הכסף משנה שם, ''ותני והדר מפרש לא יגדל ציצית ראשו וכו' והא כיצד באחד משני ענינים שהם עושים לא יגלח מן הצדדים וכו' ולא יגלח השער וכו'.'' ע''ש. נראה מזה שהאיסור של ''לא יגדל ציצית ראשו'' הוא רק כשהוא יגלח, אבל בלי גילוח אין איסור להגדיל ציצית ראשו. וכן נראה לגבי ''קוקו'' הנ''ל שהאדם אינו מגלח שערו אלא הוא רק מגדיל שערו והוא קושר אותו לאחריו בגומי וכיוצא. ולכן שפיר כתב כת''ר, ''דדעת מרן השולחן ערוך והבית יוסף היא שאין איסור בגידול שיער ארוך באופן טבעי כל עוד אינו עושה בלורית או מספר קומי.''

ב) אלא הקשה הב''ח י''ד ס''קעח על פירוש מרן הנ''ל, ופירש הב''ח דברי הרמב''ם הנ''ל באופן אחר, וז''ל ''...דתניא בתורת כהנים פ' אחרי מות... ר"י בן בתירא אומר שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספר קומי שפה... ומ"ש (הרמב''ם הנ''ל) ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם ולא יגלח וכו', נראה דתלת מילי קאמר וכדאיתא בת"כ שהבאתי בדברי ר"י בן בתירא ופי' שלא תנחור שלא יגלח סביב ראשו סחרחר... ושלא תגדל ציצית בלא שום גילוח, ושלא תספר קומי זהו שמגלח השער מכנגד פניו וכו' וז"ש הרמב"ם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם והוא שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה, א"נ לשם עבודת כוכבים ולא יגלח מן הצדדין וכו'. זהו שלא תנחור ונקרא בלורית ולא יגלח השער מכנגד פניו וכו' זהו הנקרא מספר קומי ודלא כפי' ב"י דלא יגלח מן הצדדין וכו' הוא פי' למ"ש תחלה דלא יגדל ציצית ראשם וכו' דלפירושו משמע דבגידול השער בלא שום גילוח מהנך תרתי גילות דבלורית ומספר קומי אין בו איסור, ונ"ל דלא דק אלא כדפרי' ודו"ק.'' ע''ש.

הרי לדעת הב''ח אף בהגדיל שער בלי גילוח יש איסור זה, ודלא כדעת הכ''מ הנ''ל, והוא הביא ראיה לפירושו ממ''ש בתו''כ הנ''ל ''שלא תנחור, ושלא תגדל ציצית, ושלא תספר קומי שפה.'' משמע שהם ג' דברים נפרדים, ולכן אף ''תגדל ציצית'' לחוד בלא גילוח הוא אסור. וכדעת הב''ח סברו הפרישה שם ס''ק ג, וכן הוא בט''ז שם ס''ק א, וכ''כ הש''ך שם ס''ק א.  ועוד. ע''ש.

ויש להליץ בעד מרן. ולכן מצינו שאין חשש איסור לנזיר להגדיל שערו, ומשמע שאין לחוש בזה ל''ובחקותיהם לא תלכו''. וכן נראה ממ''ש בנדרים ט: ''אמר (רבי) שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד, פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה?'' הרי אף שהוא הגדיל שערו וזה בכלל ''נוי ויופי'' של הב''ח הנ''ל כמ''ש ''שערך זה הנאה'', עדיין שמעון הצדיק שאל לו ''מה ראיתי להשחית שערך זה הנאה?'', והלא התשובה פשוטה היא שהוא רצה לעשות כן כדי שלא לדמות לגוים, וכדי שלא לעבור על ''ולא תלכו בחקות הגוים''. אלא צ''ל שאין חשש איסור זה כיון שהנזיר לא כיון לדמות לגוים אלא רק לקיים מצוה.  

וגם כתב הרמ''א י''ד ס''שצ ד, ''ובמקומות אלו נוהגין שאין מסתפרין על אב ואם כל י"ב חדש (מהרי"ל מנהג קצת מקומות).'' הרי שאין לחוש לחקת גוי בזה אף שמ''ש הרמ''א הוא רק מנהג בעלמא. וכן נראה ממ''ש הב''י שם, וז''ל ''הרמב"ם כתב בפ"ו ובפ"י עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו, ואפשר דמשמע דשילוח פרע היינו גידול שער ימים הרבה מאד דאז מותר אפילו לא גערו בו חביריו, ואם גערו בו חביריו קודם שיגדל שער כ"כ שרי והוא שיגערו בו אחר ל' יום, אבל אם גערו בו תוך ל' לאו כלום הוא.'' (וכן הוא בכ''מ הל' אבל פ''ו הל''ג) משמע שאין חשש איסור ב''גידול שער ימים הרבה מאד'' ואין לחוש בזה לחקת גוי, וצ''ל שזה מפני שבכל אלו האדם לא כיון לדמות לגוים. 

ולכן נראה לומר שכשהאדם אינו מתכוין לדמות לגוי אלא לאיזו כוונה אחרת כגון לצורך מצוה כמו בנזיר או לצורך אבילות, אז אין לחוש לחקת גוי, שרק כשהוא מכיון בהדיא לדמות לגוים אז יש איסור חקת גוי. ולכן אף י''ל שאם האדם כיון רק ליופי ונוי שאין חשש, שאין כוונתו לדמות לגוים דוקא, אלא דעתו היא שיש בזה נוי ויופי ורק משום זה הוא רוצה להגדיל שערו. וזה כעין מ''ש הרמ''א א''ח ס''תרצו ח לגבי לאו לא ילבש בפורים, ''ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא.'' וכן לומר לגבי חקת גוי שאם האדם מגדיל שערו רק מפני יופי ולא כדי לדמות למנהג הגוים, אז אין איסור. וכן נראה לומר ממה דמצינו לגבי נזיר ואבל, וזה שלא כמ''ש הב''ח ודע' הנ''ל.

ולפי זה י''ל שמרן סבר שהרמב''ם הנ''ל מיירי כשאדם כיון רק לנוי ויופי, אלא שאעפ''כ אין לגלח ראשו כמו שעושים הגוים כיון שזה אופן מיוחד להם ולכן דין זה יותר חמור, ולפי זה אף אם הוא כיון רק ליופי עדיין הגילוח אסור. וזה כמו שכתב הכסף משנה שם לעיל מזה בשם המהרי''ק לגבי לבישת בגדי גוים, וז''ל ''ולא ילבש במלבושים וכו'. כתב מהר"י קולון סימן פ"ח דאיתא בספרא שלא תאמר הואיל ויוצאין בארגמן אף אני יוצא בארגמן וכו' הואיל ויוצאין בקילוסין אף אני וכו'. וכתב הוא ז"ל שלא נתכוון רבינו לאסור אלא מלבוש המיוחד להם ופירשו הישראלים ממנו משום צניעות או מפני ד"א שכיון שנתייחד להם מפני פריצות ופירשו הישראלים ממנו מפני יהדותן אז כשלובשים הישראלים נראה כמודה להם ונמשך אחריהם, אבל כשאינו מלבוש המיוחד להם על דרך זו אין הישראל חייב להשתנות מן העובדי כוכבים כלל ועיקר.'' ע''ש.

ולכן י''ל לגבי שער, שסבר הכ''מ שהרמב''ם מיירי כשהאדם כיון רק ליופי ונוי, ולכן בעצם אין איסור להגדיל שערו שאין זה דבר מיוחד לגוים כיון שאף לגבי ישראלים מצינו הגדלת השער בנזירות ואבלות. ולכן כשכתב הרמב''ם ''ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם'' צ''ל שהוא כיון למה שהוא כתב מיד אחר כך, דהיינו  ''ולא יגלח...'', שבעצם אין חשש להגדיל שערו בלא גילוח כיון שהאדם כיון רק לנוי ויופי, אבל מ''מ עדיין גילוח אסור כיון שזה ''מיוחד לגוים''. והכ''מ למד לפרש כן ממה שהוא הביא ממהרי''ק לעיל מזה לגבי חקת גוי במלבושים. מ''מ י''ל שאף מרן מודה לגבי להגדיל שערו בלבד שאם האדם כיון בפירוש שהוא רוצה לדמות לגוים ולא רק לנוי ויופי, אז בזה יש איסור.

ולפי זה יש לפרש מ''ש בתורת כהנים שהובא בב''ח הנ''ל, (כתבתי פירוש בסוגריים) ''ר"י בן בתירא אומר שלא תנחור (שלא לגלח כמ''ש הב''ח הנ''ל) ושלא תגדל ציצית (דוקא אם הוא כיון לדמות לגוים) ושלא תספר קומי שפה (אף זה גילוח).'' ולפי פירוש זה נראה שאין ראיה מכאן כנגד פירוש מרן.

ולכן לפי פירוש הנ''ל במרן מצינו שנסתלקה קושית האחרונים על דבריו.

ולפי זה שפיר הוא מ''ש בשו"ת בית יהודה ח"ב ס''צה, ''לפי שלא אסרו כן אלא בגדולים שעושים כן להידמות     לעכו"ם בלי שום תועלת וכוונה אחרת, אבל בנידון זה שעושים הבלורית לקטנים לנוי וליופי, אין בזה משום חוקות העכו"ם.'' ע''ש. ולכן נראה דבנד''ד האדם שיש לו קוקו אינו עובר על חקת גוי כיון שכוונתו היא רק לנוי ויופי. ולכן אין להתיר לו לגלח בתוך שלשים.

ג) ועוד י''ל, שהפר''ח במים חיים פירש דברי הרמב''ם הנ''ל שכתב ''ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם,'' באופן אחר, וז''ל ''לא יגדל ציצית ראשו' מלשון 'מגדלא נשיא' דהוי לשון קליעה, וכפירוש רש"י בפרק התכלת (דף מב) דבלורית של כותים דבוקות מלמטה דהיינו קלועים, ופרודות מלמעלה, ובכה"ג אסור לישראל לקלוע אבל בהנחת גידול שער שפיר דמי. וכמו שמוכח כן בפ"א מהלכות ציצית (הל' ח) שכתב הרמב"ם, וצריך לפרדו עד שיהיה כציצית שיער הראש.'' ע''ש.

ולכן אף לפירוש זה י''ל בנד''ד שהאדם אינו עובר על איסור ב''קוקו'' כיון שאין קליעת שער, וגם אין גילוח. ולכן אין להתיר לו לגלח בתוך השלשים.

לא ילבש

ד) נראה בזה שכיון שכמה אנשים עושים קוקו הנ''ל, בין בגוים ובין בחילונים ישראלים, אז אין זה בכלל לא ילבש. 

ולכן כתב הטור י''ד ס''קפב, ''כתב הרמב''ם שלא אסרו העברת שער אלא במקום שאין מעבירין אותו אלא הנשים שלא יתקן עצמו בתיקון נשים, אבל במקום שמעבירים האנשים השער אם העבירו אין מכין אותו.'' וכתב הפרישה שם בס''ק ה, ''אבל במקום שמעבירין שער האנשים, דר''ל אנשים עכו''ם דכיון דנהוג נהוג, ולמדין ממנהג העכו''ם. גם י''ל דעל ישראל קאמר דהיכי בהנהיגו כן כולם יחד אין מוחין בידם.'' וכן הוא בפרח שושן י''ד כלל ו ס''ב, ובחידושי רעק''א י''ד שם, וכן בשו''ת בית ישראל ס''נז. ע''ש.

ולכן מצינו שלפי פירוש הראשון בפרישה ודע', יש לחוש למנהגי הגוים לגבי דין לא ילבש. ולכן ה''ה בנד''ד י''ל שאין הקוקו בכלל איסור לא ילבש כיון שכמה אנשים בין הגוים וגם בין חילונים ישראלים נוהגים כן.

ולפי זה יש לחקור במ''ש כת''ר, ''וראיתי מובא מס' 'ועלהו לא יבול' (ח"ב עמ' עב), בשם הגרש"ז אוירבך שהנחת עגיל באוזן אסורה לגברים משום 'לא ילבש', שעניין לא ילבש "תלוי בבני אדם רגילים, יראי שמים, ולא בפראי אדם ו'היפיס' למיניהם." ע''ש. ויש להעיר שאין לומר לגבי מנהג הגוים שהם ''ירא שמים'', ועדיין סבר הפרישה ודע' שיש לחוש למנהג הגוים לגבי לא ילבש.

וכן נראה מסברה, שהרי כתב הב''ח ס''קפב לגבי לא ילבש, ''ודוקא להתדמות בהם הוא דאסור כמו שעושין במשתאות אבל אם אינו לובש כי אם להגן בהם בימות החמה מפני החמה וכו' שרי לדברי הכל. ועל כן הני מלבושים של איש שקורין זופיצ"א וכיוצא בהם שאר מלבושים של איש שנוהגים הנשים ללובשן ולילך בהם לשוק ולישב בהן בחנות אין בהם איסור חדא שאינן עשויין כי אם ללבישה ולכסות בה לא לנוי ולקישוט ועוד שאין האשה לובשו אלא כדי שלא להצטער בצינה ובחמה ואין כוונתה להתדמות בהן לאיש א"כ אין בהם שום צד משני צדדי האיסור.'' וכדעת הב''ח כתב הט''ז והש''ך שם. ועיין עוד בדעת הב''ח ביביע אומר ח''ו י''ד ס''יד אות ג. ע''ש.

משמע שרק אם האדם מתכוין ''להתדמות'' לאשה יש חשש איסור, משא''כ אם הוא מכוין לנוי ויופי אבל לא כדי ''להתדמות'' לאשה, שאז אין איסור בדבר. וכן נראה לומר לפי מה שכתבתי לעיל שנזיר יכול להגדיל שערו ואף האבל יכול להגדיל שערו ''ימים הרבה מאד'' כמ''ש הב''י, דמשמע שאין חשש לא ילבש בזה. וצ''ל שזה מפני שכיון שכך נהגו קצת אנשים ממילא שאין זה בכלל ''להתדמות'' לאשה. 

וכן י''ל שאף אם רק הגוים שאינם ירא שמים נוהגים לעשות ''קוקו'', שעדיין זה מועיל כדי לומר שהישראל שעושה כן הוא אינו מכיון להתדמות לאשה, אלא רק ליופי כמו שגוים אלו אינם מכוינים להתדמות לאשה אלא הם רק מכוונים שזה נוי ויופי לאיש, ומסתמא שכן כוונת הישראל שעושה כן.

ולפי כל זה נראה שאין טעם טוב בנד''ד לדחות תקנת חז''ל שהוא אסור לאבל לגלח עד שלשים יום.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני