האם מי שכל ערב לפני השינה שותה מעט יין בשביל להירדם, האם מותר לו גם בתשעת הימים

לכבוד הרה''ג אלחנן פרינץ שליט''א

מצינו שלשה טעמים שיין אסור בתשעת הימים. ולכן כתב הב''י ס''תקנא, ''כתב הכלבו... בשם ה"ר אשר שטעם הנמנעים מבשר ויין מי"ז בתמוז מפני שבו בטל התמיד וגם נסוך היין בעונותינו.'' הרי הטעם הוא מפני שבטל נסוך היין.

וגם מצינו שכתב הב''ח ס''תקנב, ''ודאי לא אסרו אלא בשר ויין שנמצא כתוב אצלם לשון שמחה.'' וכן כתב הט''ז ס''תקנא ס''ק ט, וז''ל ''דאין האיסור אלא משום שמחה ובחומץ ליכא שמחה.'' ע''ש. הרי הטעם משום איסור שמחה.

אלא כתב הטור ס''תקנב, ''תדע שהרי אבל אחר מצוה להשקותו יין דאמרינן לא נברא יין אלא לנחם בו אבלים שמצוה לנחמו לשכח צערו, והכא אסרו יין כי אם ישתה ישכח רישו ומצוה שיזכור חורבן הבית ויצטער עליו.'' הרי הטעם הוא שלא ישכח חרבן המקדש. מ''מ נראה שאין המנהג כטעם זה, שהמנהג היום לשתות וויסקי או בירה או וודקה בתשעת הימים כיון שהם אינם נעשים מענבים ואינם דומים ליין. הרי אף שאלו ג''כ גורמים שכרות ושכחה, מ''מ המנהג להתיר. ולכן צ''ל שעיקר הטעם שלא לשתות יין בתשעת הימים הוא או מפני שבטל נסוך היין במקדש או מפני שיין הוא מיוחד לשמחה כמ''ש ''ויין ישמח לבב אנוש'' (תהלים קד טו).

אא''כ אולי י''ל בנד''ד דבשלמא לטעם שמחה, האדם הנ''ל אינו שותה את היין משום שמחה אלא רק כדי לישון ולכן יש להתיר, אבל לגבי טעם ניסוך היין, שאין זה תלוי בשמחה, י''ל שהוא אסור לו לשתות את היין שהרי עכ''פ עדיין הוא שותה יין ויש בזה זכירה לניסוך היין שהיה במקדש.   

ב) מ''מ נראה ששני טעמים אלו הם רק טעם אחד, שכתוב בב''ב ס: ''ת"ר כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להן ר' יהושע אמר להן בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין, אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל, אמר להם א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות, אפשר בפירות פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים, אפשר בפירות אחרים מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים.''

ולכן יש לשאול דבשלמא בכל ימי השנה אין לפרוש מכל הנ''ל, אלא הלא הוא ראוי לפרוש מהם עכ''פ בתשעת הימים? ולכן אנו יכולים לפרוש מפירות בכורים ועדיין מותר לנו לאכול שאר פירות. ואף במים יש לשאול, שהלא אנו יכולים לשתות מי פירות או חלב במקום מים, ולכן למה אנו נוהגים לפרוש רק מיין? וצ''ל דשאני ניסוך היין כיון שהוא הענין של שמחה, וזה כמ''ש רמב''ם הל' תמידין פ''ו הל''ה, ''מעלין את היין לניסוך ובשעת הניסוך אומרין הלוים השיר ומכין המשוררין במיני ניגון שבמקדש ותוקעין תשע תקיעות על פרקי השיר.'' וזה כמ''ש בערכין יא. ''א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים, אם אנשים משמח אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין.'' ועיין עוד בדף יב: שם. הרי שבניסוך היין יש שמחה בשיר ובמיני ניגון. וכן שתיית היין עצמו הוא שמחה וכן הוא באכילת בשר, וזה כמ''ש הרמב''ם הל' יו''ט פ''ו הל''יח, ''והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין.'' ולכן י''ל שמשום זה נהגו לפרוש דוקא מבשר ויין בתשעת הימים ולא משאר מאכלים כגון פירות בכורים. ולכן נראה שהעיקר טעם לכל זה הוא שמחה, וזה כמ''ש הב''ח הנ''ל ''ודאי לא אסרו אלא בשר ויין שנמצא כתוב אצלם לשון שמחה.''

ג) ולפי זה יש לדון בנד''ד, ונראה לומר שכיון שאדם זה אינו מתכוין לשמחה ותענוג בשתיית קצת יין כדי שהוא יכול לישון בלילה, אז יש להתיר. ויש לדמות זה למ''ש הטור ס''תקנד, לגבי ט''ב, ''אם היו ידיו מלוכלכות בטיט וצואה ורוחץ אותם להעביר הטיט והצואה ואינו מכוין לתענוג, מותר, שלא אסרו אלא רחיצה וסיכה של תענוג, כדאיתא בגמרא.'' וכן פסק מרן בש''ע שם סע' ט. הרי אף בט''ב עצמו אם הוא אינו מתכוין לתענוג, אז אין לחוש לאיסור. וגם מצינו שלאו דוקא לכלוך אלא בכל מקום שהוא אינו מתכוין לתענוג יש להתיר רחיצה בט''ב, וזה כמ''ש הכה''ח שם אות מו, ''שלא אסרו אלא רחיצה וסיכה של תענוג. טור, וכתב הא"א או' י"א דמה שהתירו לרחוץ בשר וכדומה י"ל דוקא בצונן שרי דלא רחיצה של תענוג עכ"ל מיהו מסתמיות דברי הפו' משמע דאין חילוק כיון דאינו מכוין לרחיצת ידיו כ"א לרחוץ אותו דבר ומ"מ נראה דאם אותו דבר א"צ לרוחצו בחמין יש ליזהר לרוחצו בצונן.'' ע''ש. הרי אף רחיצת בשר מותר בט''ב כיון שזה שלא לצורך תענוג.

וכל זה בט''ב עצמו, וק''ו בתשעת הימים שאין להקפיד. ולכן י''ל בנד''ד שכיון שהאדם אינו מתכוין לשמחה ותענוג אלא רק כדי שהוא יוכל לישון היטב, אז אין איסור לשתות יין. ויש לדמות זה למ''ש הדרכי משה ס''תקנא ס''ק ט, ''וכתב בתשו' מהרי"ל סי' ט"ו ול"נ דמאחר דכבר כתבתי דמותר לשתות יין בסעודת מצוה א"כ כ"ש יין הבדלה דהוה יין של מצוה, ואין לפקפק דליבעי התרה מאחר דהוה כמו נדר די"ל דמעיקרא בכה"ג לא נהגו וכמ"ש מהר"מ בהג"מ פ"א דהלכות תענית לענין תענית בה"ב שאירע בהן ברית מילה.'' ולכן אף בנד''ד י''ל ש''מעיקרא בכה''ג לא נהגו'' לאסור יין כשהאדם אינו מתכוין לשמחה, וכן יש ללמוד מק''ו מדין רחיצה בט''ב. כן נראה לענ''ד.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני