בחג שבועות האם צריך להמתין עד הלילה כדי להתפלל ערבית או כדי לקדש

לכבוד הרה''ג ישי נרי-ה שליט''א

א) כתב השל''ה (עשרות הדברות, שבועות, נר מצוה), ''וקבלתי ממורי הגאון מהר"ש ז"ל מלובלין שקיבל איש מפי איש מפי הגאון רבינו יעקב פולק ז"ל, שלא לעשות קידוש ולאכול בליל ראשון של חג שבועות עד צאת הכוכבים. והטעם, מפני שבספירה כתיב (ויקרא כג, טו) שבע שבתות תמימות תהיינה, ואם כן כשמקדש בעוד יום, מחסר אותו המקצת ממ"ט ימי הספירה, שהרי חג שבועות הוא לאחר ספירה, וכשיש ספירה אינו שבועות, וכשמקדש אם כן מקבל על עצמו החג ומחסר אותו המקצת מימי הספירה ונמצא שאינן תמימות. ואל תשיבני ממה שמתפללין אז התפילה מבעוד יום, דזה אינו כלום, דהא ר' אושעיא צלי של מוצאי שבת בשבת כדאיתא בברכות (כז, ב) אע"ג דעדיין ממש שבת גמור הוא. ואל תקשה מקידוש הש"ץ בבית הכנסת, דזה אינו אלא בשביל אורחים ולא מחזי כלום ממחסר משבע התמימות, משא"כ אלו היה כל יחיד מקדש לעצמו. גם מצינו בהדלקת נרות חנוכה קצת דומה לזה, שהש"ץ מדליקין בבית הכנסת בעוד היום, והקהל מחויבין להמתין מלהדליק בביתם עד שיגיע זמן ההדלקה.'' ע''ש. וכבר כתב כן אבי השל''ה בספר עמק ברכה (דף סט ע''ג), וכן הוא במשאת בנימין בחידושי דינים שבסוף הספר. וכן הוא בט''ז ריש ס''תצד ובמ''א שם ס''ק א. וכן כתבו כמה אחרונים.

ונראה שאין זה דין ממש אלא הוא רק מצד היותר טוב. וזה מפני שלא מצינו דרשה כזו בדברי חז''ל. ולכן כתוב במנחות סו. ''יכול יקצור ויספור ויביא ביום ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות בזמן שאתה מתחיל לימנות מבערב.''

הרי משום תמימות צריך לספור בערב, ומשמע מ''בערב'' שבאיזה זמן שבערב ואפילו באמצע הלילה עדיין זה בכלל ''תמימות'', ולא בעינן לספור דוקא בתחילת הערב משום תמימות. ולכן ה''ה שי''ל הכי לגבי היום דלא בעינן להמתין עד ליל חג שבועות כדי שיום מ''ט יהיה תמים, שזה אינו, אלא כיון שעבר היום אף שהוא חסר קצת כיון שהאדם קידש מבע''י, עדיין זה בכלל תמימות, וזה כדמצינו לגבי זמן ספירה בלילה שעדיין יש תמימות אף כשהוא סופר באמצע הלילה ואין לילה שלם אחר זמן הספירה, ולכן ממילא אף לא בעינן יום שלם אחר הספירה.

וכן נראה ממ''ש התוספות מנחות סו. ד''ה זכר, וז''ל ''נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן, ועוד אומר דאפילו ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות כדאמרינן לעיל ואין נראה ''. ע''ש. הרי שלא נראה סברה זו שתמימות היא דוקא כשיש לילה שלם אחר הספירה, ולכן ממילא אף לא בעינן יום שלם אחר הספירה.

וכן הוא בר''ן בסוף פ' ע''פ, וז''ל ''אמרו בתוספות דכיון דמדרבנן היא, טוב לספור ביום ראשון בספק חשיכה כדי שיהיו שבע שבתות תמימות לגמרי. ואין זה נכון שיכניס עצמו בספק לכתחילה, ואי משום תמימות, אין להחמיר בתמימות בזמן הזה שהוא מדרבנן טפי מספירה דאורייתא, אלא כל שסופר בלילה תמימות קרינן ביה.'' ע''ש.

הרי שעדיין יש תמימות אם הוא סופר רק באמצע הלילה ואין לילה שלם אחר זמן הספירה. וגם מצינו שאף למ''ד שהוא נכון לספור בתחילת הלילה משום תמימות, הוא רק ''טוב'' לעשות כן כמ''ש הר''ן, ואין זה מעיקר הדין כלל.

ב) אלא ראיתי ברא''ש בסוף פ' ע''פ אות מ, שכתב ''ופירש ר"י ונראה דספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון דהוי ספקא דרבנן, ועוד נראה דעדיף טפי סמוך לחשיכה משום תמימות.'' ע''ש. הרי הרא''ש לא כתב כמ''ש התוספות ''ואין נראה'', אלא עדיין משמע ממ''ש הרא''ש ''עדיף טפי'', שזה רק מצד היותר טוב ואינו מעיקר הדין.

וכן צ''ל, שכתב הרא''ש פ' ע''פ אות ב, וז''ל ''עד שתחשך. תימה אמאי תנא עד שתחשך טפי מבערבי שבתות ובערבי ימים טובים דלא קתני אלא לא יאכל מן המנחה ולמעלה ותו לא, וי"ל דאתא לאשמעינן אף על גב דבשבתות ובשאר ימים טובים יכול להוסיף מן החול על הקדש ולאכול קודם שתחשך כדאמרינן פרק תפלת השחר דף כז: מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש על הכוס, בערב הפסח לא מצי אכיל עד שתחשך.''

ופירש הקרבן נתנאל שם ס''ק ב, ''אף על גב דבשבתות ובשאר ימים טובים יכול להוסיף מן החול על הקדש ולאכול קודם שתחשך. מכאן ראיה דלא כמ''א בס''תצד דבליל שבועות אין מקדשין על היין עד צאת הכוכבים דכתיב תמימות תהיינה.'' ע''ש. ולכן צ''ל שאף לדעת הרא''ש מ''ש השל''ה הוא רק מנהג טוב ותו לא.

ולפי זה י''ל שמ''ש השל''ה להמתין לקדש בחג שבועות עד הלילה, הוא אינו כשיטת התוספות והר''ן, אלא כדעת הרא''ש, אבל עדיין י''ל שהוא רק מנהג ''טוב'' או ''עדיף טפי'' והוא אינו מצד הדין כלל וכמו שדקדק הקר''נ הנ''ל. 

ג) וכן נראה לומר, שלפי השל''ה הנ''ל מותר להתפלל ערבית בבית הכנסת מבע''י וגם לקדש בבית הכנסת משום האורחים. ולכאורה זה קשה, שהלא האדם מקבל יום טוב ע''י זה, ולכן כבר חל החג וממילא שיש חסרון ב''תמימות''. אלא צ''ל שאף השל''ה מודה דהא דבעינן לקדש דוקא בלילה הוא רק מצד היותר טוב, ולכן אין להקפיד בזה ויש לחוש רק כשהוא ''מחזי'' שהוא מקבל יו''ט מבע''י, שלדעת השל''ה תפילת ערבית וקידוש בבית הכנסת ''לא מחזי כלום ממחסר משבע התמימות''. ולכן ודאי דהא דצירך לקדש דוקא בלילה הוא אינו מעיקר הדין, שלא מצינו דמה שהוא מעיקר הדין תלוי ב''מחזי'', כגון אם האדם מתפלל ערבית בבית הכנסת מבע''י בשבת, אז אין לומר שהוא עדיין מותר לחלל שבת כיון שאין זה ''מחזי'' כקבלת שבת, שודאי זה אינו, ולכן צ''ל שכיון שמ''ש השל''ה תלוי רק ב''מחזי'', ממילא שאין זה דין ממש.

ולפי זה יש להעיר על הט''ז ס''תצד שכתב ''מאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות כדי שיהיו ימי הספירה תמימות''. וזה קשה, שלא מצינו כן במקור למנהג זה שהוא השל''ה הנ''ל, אלא אדרבה הוא כתב שהוא מותר להתפלל ערבית מבע''י וגם לקדש בבית הכנסת לאלו שנוהגים כן. ולכן כיון שמנהג זה אינו כדעת התוספות והר''ן, וכיון שאף לדעת הרא''ש הוא רק מצד היותר טוב ועדיף טפי, אז מהיכא תיתי לומר שצריך להחמיר להתפלל אף ערבית בלילה, ובפרט כשזה מביא לידי חסרון בשמחת יו''ט כשהאדם אינו יכול לאכול סעודתו עד שעה מאוחרת בלילה, וגם כל ילדיו שהם עייפים בסוף היום צריכים להמתין עד שאביהם מגיע לביתו, ואם הם הולכים לישון קודם קידוש יש ביטול שמחת יו''ט.

ד) ועוד יש להעיר על מנהג השל''ה הנ''ל. ולכן מצינו לגבי לולב בסוכה לד: ''ומנין שמעכבין זה את זה, ת"ל ולקחתם, שתהא לקיחה תמה.'' ופירש''י שם, ''תמה. שלמה דדריש ולקחת תם.'' וכתב התורה תמימה ויקרא פ''כג מ אות קכ, ''ודע דבכלל דרשה זו מלקיחה תמה כלול טעם הדין שלא יהא אחד מן המינין חסר בכמותו, כגון ניטלה פטמתו או עוקצו של אתרוג והתיומת של לולב וכדומה.'' הרי שה''תמה'' שייכת לכל מין ומין בד' מינים. ולכן כשכתוב לגבי ספירת העומר, ''שבע שבתות תמימות תהיינה'', צ''ל שכל שבוע ושבוע בפני עצמו צריך להיות ''תמה'', ולא חסר, וכדמצינו לגבי ד' מינים הנ''ל, ומשום זה כתוב ''תמימות'' בלשון רבים מפני דבעינן כל שבוע ושבוע בפני עצמו שיהיה ''תמה''.

ולפי זה יש לחקור לגבי כשחל יום ראשון של פסח בליל שבת, אז מתחילים לספור את העומר במוצאי שבת שהוא יום אחד לעומר, ולכן מצינו שיום ''שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד'' הוא בליל שבת. ולא מצינו שהוא אסור לקבל ולקדש שבת מבע''י כיון שזה גורם חסרון בשבוע של העומר, ושאין לעשות כן כיון דבעינן של שבוע ושבוע של העומר להיות ''תמה''. ולכן מוכרח לומר שמ''ש השל''ה הוא רק מצד מנהג טוב, ותו לא.

ד) ועוד י''ל, דמצינו שכתב הט''ז ס''תרסח לגבי אם יכול לקדש בשמיני עצרת קודם הלילה מבעוד יום, ''שודאי מי שהוסיף מחול על הקודש הוא עושה על פי צווי תורתינו, כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו קודם זה, והוה כמו בלילה ומחר ממש'' ע''ש.

אמנם המהרש''ל שם חולק על סברה זו ולדעתו אין תוספת זו נחשבת כודאי לילה, וכן דעת הא''ר שם, והברכ''י שם כתב שאין דברי הט''ז מכריעות, וכן הוא בחמד משה שם שהאריך לסתור סברה זו שהתוספת מחול על הקודש נחשבת ממש כלילה ע''ש. ועיין בכה''ח שם אות י.

וי''ל לדעת החולקים על הט''ז שאף שמוספים מחול על הקודש מ''מ עדיין חלק זה נחשב כיום שלא אמרינן שהיום נהפך ממש ללילה. וכן כתב החמד משה שם ''כי ודאי אין בכח תוספת יום הבא לדחות חובת היום שעבר.'' ע''ש.

וכן הוא בשו''ת זרע אמת ח''א ס''ס, שכתב לגבי גדר הזמן בין ערבית מבעוד יום ובין לילה ודאי, ''ולאו משום דבאמת יחשב לילה מאחר שהתפלל ערבית דודאי אין הדבר תלוי בתפלה דהא מאי דמצלינן ערבית מפלג המנחה ולמעלה אינו אלא משום דקי''ל דעבד כמר עבד וכו' כמ''ש בפ' תפלת השחר ובפוסקים בס''רלג, אבל המוחש לא יוכחש שעדיין הוא יום ומש''ה לענין מילה מחשבינן ליה יום אפילו בערב שבת והתפלל ערבית של שבת משום דאם נחשב אותו לילה הוי חומרא דאתי לידי קולא לעשות מילה שלא בזמנה ומש''ה מוקמינן ליה אדיניה דבאמת הוא יום.'' ע''ש.

וכעין סברה זו ראיתי במור וקציעה ס''תרפא לגבי נר חנוכה במוצאי שבת, שאף שיש תוספת שבת במוצאי שבת אחר שכבר הוא לילה, מ''מ החיוב של נר חנוכה חל מיד בלילה, וז''ל ''אכן זמן הדלקת נר חנוכה חל מיד גם בזמן שיעור תוספת שבת''. הרי אף שהוא זמן תוספת שבת מ''מ עדיין הוא נחשב לילה של יום ראשון ויש חיוב מיד להדליק נר חנוכה.

ולכן י''ל שלדעת כל אלו שחולקים על הט''ז הנ''ל שלגבי חג שבועות אף אחר קידוש מבע''י עדיין זה נחשב ''יום'', ולכן עדיין אפשר לומר שהוא יום מ''ט של העומר, ולכן עדיין יש ''תמימות''. 

ה) ולפי כל זה נראה שאם יש קהל שלא נהג כמנהג השל''ה, שאין לחוש כיון שמ''ש השל''ה הוא אינו מצד הדין. וגם כשיש קהל שנוהג כשל''ה, י''ל שאם מנהג זה גורם איזה ביטול שמחת יו''ט שי''ל יצא שכרו בהפסדו ואין לנהוג כן. ויש לדמות זה למ''ש הרמ''א ס''תקסח ב, ''מיהו תענית שני וחמישי ושני שנוהגים להתענות אחר פסח וסוכות או אפילו בעשרת ימי תשובה ואירע בהם ברית מילה מצוה לאכול ואין צריך התרה כי לא נהגו להתענות בכהאי גוונא.'' ע''ש. והכי י''ל לגבי מנהג השל''ה הנ''ל ש''לא נהגו בכהאי גוונא'' כשיש חשש ביטול שמחת יו''ט. (ועיין עוד בזה ביחוה דעת ח''ו ס''ל.)

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני