לכבוד הרה''ג יאיר דלויה שליט''א
א) כתב הרמב''ם הל' מלכים פ''י הל''יב, ''אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם. ולקבור מתיהם עם מתי ישראל...''. וכתב הכסף משנה שם, ''אפילו עכו"ם וכו'. ברייתא שם (גיטין דף ס"א) ופירש"י עם מתי ישראל לא בקברי ישראל אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל, וכתב הר"ן דלישנא לאו דוקא דה"ה כשמצאו מתי עכו"ם לבד שמתעסקים בהם מפני השלום וכן לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם וכתב דהכי משמע בתוספתא ובירושלמי וכתב עוד ומ"מ לא שיהו קוברין אותם אצל ישראל דהא אין קוברין רשע אצל צדיק אלא לומר שמתעסקין עמהם.'' ע''ש. וכן הוא בריטב"א ור"י אלמדארי בגיטין שם.
וכן הוא בב''ח י''ד סוף ס''קנא, וז''ל ''אף ע"ג דאין ספק שאין קוברין נכרי אצל ישראל, דאפילו ישראל רשע אין קוברין אצל צדיק, כ"ש נכרי אצל ישראל וכדכתב הר"ן ס"פ הניזקין...''. ע''ש.
משמע מזה שכל הטעם שאין קוברים גוי בבית הקברות ישראל הוא מפני ''שאין קוברין רשע אצל צדיק'', וזה כמ''ש בסנהדרין מז. וכן פסק מרן ס''שסב ה. ע''ש. ועיין עוד בזה ביביע אומר ח''ז י''ד ס''לו, ובפרט באות ב. ע''ש.
ב) ולפי זה יש לדון לגבי גוי שמסר את נפשו כדי להציל או להגן על עם ישראל, האם הוא עדיין רשע או לא. כתוב בזבחים קטז: ''דאמר מר אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה, אמרו בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים וזנתה [כל] מ' שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ' שנה נתגיירה, אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים.''
ופירש''י שם, ''דאמר מר - במכילתא בפ' יתרו. אמרה ימחל לי בשביל חבל ופשתים וחלון - במכילתא תניא הכי אמרה רבש"ע בג' דברים חטאתי בג' ימחל בחבל ופשתים וחלון שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים דרך החלון ויורדים וגם טמנתם בפשתי העץ ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים.'' ע''ש.
הרי שאף שרחב עברה על כמה עבירות והיא היתה בכלל רשעה, מ''מ כיון שהיא הכניסה עצמה בספק סכנה כדי לעזור עם ישראל ולהציל את המרגלים, שאילו ידע מלך יריחו מה שהיא עשתה ודאי הוא היה הורג אותה, משום זה היתה לה מחילה שלימה כמ''ש ''יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים.'' ולכן ודאי שאף אם היא לא נתגיירה אח''כ, מ''מ כיון שאחר המחילה היא אינה רשעה, ממילא שהוא היה מותר לקבורה בבית קברות של ישראל, כיון ששוב לא שייך הטעם ''שאין קוברין רשע אצל צדיק''.
וכל זה ברחב שלא נהרגה, וכ''ש שאם גוי מסר את נפשו והוא נהרג כדי להציל או להגן על עם ישראל, שיש לו מחילה שלימה, ומותר לקבור אותו בבית קברות של ישראל.
ג) וגם כתוב בע''ז יח. ''מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו, הביאוהו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה... אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה, אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות... אמר לו קלצטונירי רבי אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא, אמר לו הן, השבע לי נשבע לו, מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה, אף הוא קפץ ונפל לתוך האור, יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא...''.
ופירש המהרש''א שם, ''והענין הקלסטנורי ודאי דעובד כוכבים היה ושהיה מבקש ממנו להביאו לחיי עולם הבא אפשר שראה גם הוא שום דבר תמוה האותיות פורחות או מלאכים כמ"ש התוספות וק"ל.'' ע''ש.
נראה היתה מחילה שלימה לגוי זה כדי שהוא יזכה לחיי עולם הבא. וזה אף משום רק הצלת ישראל אחד ורק מיסורין קשים לזמן מועט שהוא לא היה יכול לציל ר''ח ב''ת ממיתה, ולכן כ''ש שיש לו מחילה שלימה אם הוא מסר את נפשו כדי להציל או להגן על הרבים של עם ישראל ולא רק מיסורין לזמן מועט אלא כדי להצילם ממיתה לגמרי.
ועוד י''ל לפי המהרש''א הנ''ל, שגוי הנ''ל ראה סימן מובהק שה' ותורתו אמת, דהיינו שהוא ראה הנס של ''דבר של תמוה האותיות פורחות או מלאכים'', ולכן אולי רק משום זה הוא מסר את נפשו, וגם הוא מסר את נפשו רק על תנאי, דהיינו שהוא יקבל חלק לעולם הבא, ולכן י''ל שזה בגדר ''על מנת לקבל פרס''. משא''כ בחייל גוי בנד''ד שהוא אינו רואה נס והוא אינו מקבל הבטחה שהוא יבוא לעולם הבא, ועדיין הוא מסר את נפשו כדי להציל או להגן על עם ישראל, ולכן זה בגדר ''שלא על מנת לקבל פרס'', ולכן ודאי שזכותו ומחילתו הן יותר גדולות מהקלצטנורי הנ''ל.
ולפי זה גם נראה שכיון שהיתה לקלצטונירי כפרה שלימה כדי לקבל חלק לעולם הבא ושוב הוא לא היה רשע, אז אף הוא מותר לקבורו בבית קברות של ישראל, אם לא מפני שהוא היה נשרף לגמרי.
וגם י''ל שהקלצטונירי היה בכלל מ''ש הרמב''ם הל' מלכים פ''ח הל''יא, ''כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא. והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן''. ע''ש. ומשמע שאף שהקלצטנורי לא קיבל ''שבע מצות ונזהר לעשותן'', עדיין יש לו חלק לעולם הבא כיון דשאני מעשה זה כיון שזכותו גדולה מאד.
ולכן ה''ה בנד''ד שי''ל הכי, שאף אם הגוי שהוא חייל לא קיבל על עצמו ז' מצוות בני נח, מ''מ כיון שזכותו גדולה מאד, ממילא שיש לו כפרה וגם חלק לעולם הבא, ולכן אף מותר לקבורו בבית קברות של ישראל כיון שלא שייך לומר בזה אין קוברין רשע אצל צדיק.
ד) ועוד י''ל, כתוב בירושלמי מגילה פ''ג הל''ז, ''רב אמר צריך לאמר ארור המן ארורים בניו, א''ר פנחס צריך לומר חרבונה זכר לטוב''. ולפי זה כתב הספר חסידים ס''תשמו, ''ואשר אמרו על חרבונא זכור לטוב לפי שאם אדם מדבר בשבח צדיקים בין יהודים בין גוים כגון אותו פלוני עשה לישראל אותה טובה יאמר ז"ל (זכור לטוב), אדם כשנפטר לעולמו כשמזכירים שמו אין אומרים ז"ל (זכור לטוב) אלא אם כן יודעים בו שכל מעשיו לשמים...''. ע''ש.
נראה מזה, שאף שחרבונה היה גוי, מ''מ כיון שהוא עשה טובה גדולה לעם ישראל, וזה עזר הצלתם מהריגה ע''י המן, הוא נחשב בכלל ''צדיקים'' ומעשיו נחשבים ''לשם שמים''. ולכן משמע שכיון שהוא צדיק ממילא שיש לו כפרת עבירות משום הטובה שהוא עשה לישראל שהוא עזר להצילם.
ולכן ה''ה אם חייל גוי עשה טובה לעם ישראל והוא עוזר להציל ישראל מיד אויב, שאף הוא נחשב בכלל ''צדיקים'' ויש לו כפרת עבירות. וכ''ש אם הוא מסר את נפשו להציל את ישראל. ולכן ודאי שהוא אינו בכלל דין ''אין קוברין רשע אצל צדיק.''
ה) ויש להוסיף על זה מ''ש כת''ר, ''...ומבואר לפמ"ש לעיל, שעיקר הבעיה היא מצד שסתם נכרי שדיברו בו הפוסקים הוא בכלל "רשע", וכמבואר בכמה ראשונים שהחמירו שלא לקבור הגוי בקבורת ישראל מטעם זה. וא"כ יש לומר שבמקרה שיש להם חלק לעוה"ב, הם בכלל 'צדיקים' ולא עליהם דיברו הפוסקים. וכן מבואר במסכת ע"ז י, ב, ששאל אנטונינוס את רבי: "אתינא לעלמא דאתי? א"ל אין. א"ל והכתיב (עובדיה א, יח): לא יהיה שריד לבית עשו? בעושה מעשה עשו". הרי מבואר שגוים צדיקים יכולים לזכות בעולם הבא. וכ"ש החיילים הללו שמסרו נפשם על קידוש ה', שהם בכלל צדיקים. וכמ"ש בתפא"י (אבות ג, יד) על כמה חסידי אומות העולם שמסרו נפשם למען הצלת ישראל והעלה שיש להם חלק לעוה"ב.''
ולפי כל זה נראה שמותר לקבור חלל צה"ל גוי בקברי ישראל.
ואסיים בכבוד רב
מחבר הספר אורחותיך למדני
Comments