האם יש לענות אף ימלוך כשאדם מפסיק בברכות ק''ש כדי לענות הקדושה

לכבוד הרב

א) כתב הדברי חמודות ברכות פ''ב אות כג, לגבי להפסיק בברכות של ק''ש לקדיש, ''ודעתי נוטה עוד שאין להפסיק יותר אלא לקדוש קדוש וגו' ולברוך כבוד ה' ממקומו שאלו שני הפסוקים הם שאמרו ישעיה ויחזקאל ששמעום מפי המלאכים ושייכים לענין הקדושה.'' ע''ש.

אלא כתב בהגהות לספר יש נוחלין (הגהות רבי יעקב, בנו של המחבר רבי אברהם הורוביץ ז''ל אביו של השל''ה), באזהרת התפלה, ''ונראה דלא מקרי קדושה לענין זה שצריך לשתוק ולכוין ולשמוע מש''ץ כי אם נוסח נעריצך וכו' נקדש וכו' לעומתם וכו' ובדברי קדשך וכו', כי הני לחוד... וכן לענין הפסקה שאסור להפסיק מכי מתחיל ברוך שאמר עד סוף ח''י ברכות, ולקדיש ולקדושה וברכו יכול להפסיק, נראה שאין לו להפסיק כי אם להנוסח הזה שזכרנו, אבל שאר כל הנוסח אינו עצם הקדושה...''. ע''ש.

ונראה ממ''ש ''ובדברי קדשך וכו','' שיש לו להפסיק לומר ''ובדברי קדשך כתוב לומר ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון לדור ודור הללוקה.'' ודלא כהדברי חמודות הנ''ל.

ולפי זה כתב המ''א ס''סו ס''ק ו, ''ובקדושה יאמר רק קדוש וברוך ולא ימלוך [כ"ז בל"ח] ובהגהת י"נ משמע שעונין גם ימלוך שזה שייך לקדושה, אבל בתוספתא פ"ק דברכות משמע כדברי ל"ח.''

ב) אלא עדיין צריך לחקור בזה, שנראה שהעיקר כמ''ש בהגהות הי''נ הנ''ל. ולכן כתוב בספר ישעיה פ''ו ג, ''וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבקות מלא כל הארץ כבודו.'' וכתוב בתרגום שם, ''ומקבלין דין מן דין ואמרין, קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתיה, קדיש על ארעא עובד גבורתיה, קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, ה' צבקות מליא כל ארעא זיו יקריה.'' (וכן הוא בתפילת ובא לציון, שהביאה תרגום הנ''ל כדי לפרש פסוק זה.)

ולפי זה מצינו שיש ג' חלקים לקדושה, דהיינו ''קדוש קדוש קדוש'', וכל קדוש בפני עצמו הוא חלק של הקדושה, שא''א להפרידם זה מזה. וגם מצינו שהקדוש הראשון הוא בשמים והקדוש השני הוא בארץ, והקדוש השלישי הוא לעולם ועד. ובא ישעיה הנביא לפרש הקדוש השני, ולכן הוא אמר שמלאכים אמרו אחר ק' ק' ק', ''...מלא כל הארץ כבודו'', דהיינו שהקב''ה הוא קדוש ''על ארעא''. ובא יחזקאל הנביא לפרש הקדוש הראשון, ולכן הוא אמר שהמלאכים אמרו ''ברוך כבוד ה' ממקומו'', דהיינו ''בית שכינתיה'' כמ''ש בתרגום שם, שהוא בשמים כמ''ש בתרגום בספר ישעיה הנ''ל ''קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתיה.''

אלא לא מצינו בנביאים הפירוש לקדוש השלישי, דהיינו ''קדיש לעלם ולעלמי עלמיא'' כמ''ש התרגום. וצ''ל שזה מפני שכבר מצינו שכתוב בתורה בפר' בשלח ''ה' ימלוך לעולם ועד.'' וכן הוא בתפילת ובא לציון, שכתוב שם לבאר הקדוש השלישי, ''ה' ימלוך לעולם ועד. ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא.'' ע''ש. ולכן י''ל שלא חידשו המלאכים לומר פסוק זה כיון שהוא כבר מבואר בתורה. אלא הם רק אמרו ''מלא כל הארץ כבודו'' כדי לפרש הקדוש השני, ו''ברוך כבוד ה' ממקומו'' כדי לפרש הקדוש הראשון, שלא מצינו פסוקים אלו בתורה, והם לא אמרו ''ה' ימלוך...'' כיון שאין זה חידוש כיון שכבר כתוב פסוק זה בתורה. מ''מ כל אלו בכלל עצם הקדושה, שכמו שהפסוק ברוך כבוד ה' ממקומו פירש הקדוש הראשון והוא בכלל הקדושה, כמו כן ה' ימלוך שפירש הקדוש השלישי הוא בכלל הקדושה, שאין לחלק ביניהם.

מ''מ כשתקנו חז''ל את הקדושה הם לא הביאו הפסוק בתורה ה' ימלוך לעולם ועד כדי לפרש הקדוש השלישי, אלא רק הפסוק בכתובים שדומה לזה, דהיינו ''ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון לדור ודור...''. ונראה שהטעם הוא מפני שהוא אינו ראוי להביא פסוק בתורה אחר פסוקים שבנביאים, אלא צריך להקדים פסוק התורה בתחילה. וזה כמ''ש התוספות ר''ה לב. ''דבכל דוכתא משמע דנביאי עדיף מכתובים כדאמר (מגילה דף לא.) כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים''. ע''ש. הרי שצריך להביא הפסוק שבתורה תחילה. אלא כיון שא''א להקדים הפסוק בתורה שהוא ה' ימלוך קודם הפסוק שהוא בא לפרש בנביאים, דהיינו קדוש קדוש קדוש, ולכן מוכרח להביא פסוק אחר מכתובים שדומה לפסוק ה' ימלוך כדי לפרש הקדוש השלישי, דהיינו הפסוק ימלוך ה'. מ''מ בתפילת ובא לציון לא חשו חז''ל לזה ולכן שם הם הביאו הפסוק שבתורה כדי לפרש הקדוש השלישי. ונראה שהטעם הוא שזה כדי שהאדם יכול ללמוד פסוק מן התורה וכמ''ש רש''י סוטה מט. ''סדר קדושא שלא תקנוה אלא שיהיו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט, שאומר קריאתו ותרגומו, והן כעוסקין בתורה...''. ולכן משום זה כתוב שם הפסוק ה' ימלוך שהוא מן התורה שעד כאן לא מצינו פסוק מן התורה בתפילת ובא לציון אלא רק פסוקים מנביאים (ובא לציון וכו') וכתובים (ואתה קדוש יושב כו'), ולכן חז''ל לא הביאו שם הפסוק ימלוך ה' לעולם שהוא מן הכתובים, משא''כ בקדושה שבעמידה שאין כוונת הקדושה כדי ללמוד פסוקי תנ''ך ולכן הקפידו חז''ל שלא להביא פסוק מן התורה אחר הפסוקים שהם בנביאים.

ולפי זה מצינו שאף צריך לענות ימלוך בקדושה כיון שהוא מעיקר הקדושה, שפסוק זה בא לפרש הקדוש השלישי, וכמ''ש בהג' י''נ הנ''ל. ואין להביא ראיה כנגד זה ממה שלא מצינו פסוק זה בנביאים, שכבר כתבתי שזה מפני שכבר מצינו פסוק כזה בתורה, ולכן רק משום זה המלאכים לא חידשו לומר אף פסוק זה.

ואף שבקדושה של יוצר לא כתוב הפסוק ימלוך ה', מ''מ אין מזה ראיה שפסוק זה אינו בכלל הקדושה, דשאני ברכת יוצר ששם העיקר הוא לפרסם מה שהמלאכים אומרים כמ''ש ''יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם ומשמיעם ביראה בקול יחד...'', ולכן כיון שהמלאכים רק אמרו ק' ק' ק' וגם ברוך כבוד, אז רק אלו כתוב בקדושה של יוצר, משא''כ בקדושה בחזרת הש''ץ שהעיקר בזה לפרסם קדושת ה' ואין נ''מ בזה אם המלאכים אמרו פסוקים אלו או לא.   

ג) ולפי זה יש לחקור בראיית המ''א הנ''ל מתוספתא פ''ק דברכות הל''יא, שהיא כנגד הג' י''נ הנ''ל. ולכן כתוב בתוספתא שם ''ואין עונים עם המברך רבי יהודה היה עונה עם המברך (ישעיהו ו) קדוש קדוש קדוש ה' צבקות מלא כל [הארץ כבודו], (יחזקאל ג) וברוך כבוד ה' ממקומו, כל אלו היה ר' יהודה אומר עם המברך.''

ולכן דקדק המ''א הנ''ל שרק קדוש ק' ק' וגם ברוך כבוד וכו', הם בכלל הקדושה, ולא ימלוך כיון שהתוספתא לא הזכירה פסוק זה.

אלא אין מזה ראיה, שכתב הגר''א ס''סו על המ''א הנ''ל ''טעה בפירוש התוספתא דשם אקדושה דיוצר...''. ע''ש. וכן נראה לדקדק שכתוב בתוס' הנ''ל ''עונה עם המברך'', משמע שזה מיירי בקדושה שהיא בכלל ברכה, דהיינו ברכות של ק''ש, משא''כ בקדושה של העמידה, שאף שהיא בכלל ברכת הקל הקדוש, מ''מ היא רק הוספה בעלמא ואינה בכלל עיקר הברכה, משא''כ בברכת יוצר שהקדושה היא בכלל עיקר הברכה.

ד) ועוד י''ל לגבי ראיית המ''א מהתוספתא, שפירש המנחת בכורים שם, ''ואין עונין עם המברך. כאחד מברך להוציא חבירו, כגון ברכת המזון בזימון, אין עונין עמו אלא שומע ושותק, דעדיף טפי להוציא אחד חבירו מלברך כל אחד ואחד משום ברוב עם בדרת מלך.'' ע''ש. וזה כדמצינו לדעת ב''ה בברכות נג. ''ת"ר היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם בש"א כל אחד ואחד מברך לעצמו, ובה"א אחד מברך לכולן משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך.'' ע''ש.      

ולכן י''ל שסבר רבי יהודה דאה''נ לגבי פסוק ימלוך ה' לעולם, שהוא בתהלים פ''קמו, שהוא יותר נכון לצאת י''ח ע''י הש''ץ מטעם ברוב עם הדרת מלך כמו שפירש המנחת בכורים הנ''ל, אבל שאני ק' ק' ק' וברוך כבוד ה', שבפסוקים אלו מצינו שהמלאכים כולם אמרו אותם ביחד ולא מצינו שאחד יי''ח של כולם מטעם ברוב עם הדרת מלך. ולכן כתוב ''וקרא זה אל זה ואמר'', דהיינו שכל אחד אומר ק' ק' ק'. וכן הוא לגבי ברוך כבוד, שכתוב בקדושה ''משבחים ואומרים'' בלשון רבים, דהיינו כל אחד אומר כן ביחד. ולכן לא מצינו בפסוקים אלו דין ברוב עם הדרת מלך, ולכן סבר רבי יהודה שבפסוקים אלו צריך לענות עם המברך, משא''כ בימלוך ה' לעולם שלא מצינו בתהלים שם שהרבה אומרים פסוק זה ביחד, ולכן עדיין שפיר הוא לומר לגבי פסוק זה ברוב עם הדרת מלך ושהש''ץ צריך לצאת י''ח של אחרים.

מ''מ י''ל שזה מעיקר הדין, אבל אח''כ נהגו העם לומר אף ימלוך בקול רם כיון שהוא מעיקר הקדושה ויש לחוש שאם הוא אומר קדוש וברוך בקול רם אבל לא ימלוך אז יבואו העם לומר בטעות שימלוך אינו בכלל עיקר הקדושה. ולכן המנהג היום לומר כל פסוקים אלו בקול רם עם הצבור.

ולפי זה מצינו שבעצם אין חילוק בין פסוק ימלוך ה' ופסוקים ק' ק' ק' וברוך כבוד, שכולם הם מעיקר הקדושה כמו שביארתי לעיל, וכן דעת רבי יהודה, אלא רק יש ביניהם חילוק בדין ברוב עם הדרת מלך, ותו לא.

ה) מ''מ הרבה אחרונים סברו כהדברי חמודות הנ''ל וכהמ''א, וכן פסק המ''ב ס''סו ס''ק יז ע''ש. אלא ראיתי בכה''ח שם אות יח, שכתב ''אמנם מדברי שער הכוו' דרוש ב' דחזרת העמידה משמע כדברי הגהות י"נ דגם פסוק ימלוך שייך לקדושה כיעו"ש, וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל דיש לענות כל סדר קדושה דהיינו קדוש וברוך וימלוך. ועיין עט"ז שם וב"י סי' קכ"ה...''. ע''ש.

ולכן נראה לענ''ד שמי שרוצה לנהוג כהגה' הי''נ, אין למחות בידו, שיש טעם טוב לומר שאף ימלוך ה' הוא מעיקר הקדושה כיון שהוא בא לפרש הקדוש השלישי.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני