האם בימינו שמן זית מצוה מן המובחר לנר שבת. ואם מותר לעבור על המצוה כדי לקיים מצוה מן המובחר

לכבוד הרה''ג ישכר בעריש מאנדל שליט''א

כתב כת''ר:

הנה נזדמן לידי מצות הדלקת נרות בערב שבת, כי זוגתי תחי' נסעה ממדינה למדינה, ובשעת ההדלקה נפל ברעיוני שתי שאלות, האם יש ענין על פי הלכה להדליק קודם השמן זית ואחר כך שאר הנרות, כי מבואר בשו"ע סי' רס"ד דשמן זית "מצוה מן המובחר", או דלא שנא איזה מהן קודם, ולא ראיתי בספרי הלכה ענין זה, ולכאורה כיון דזה מן המובחר, אולי יש ענין להקדימו.

והשנית אם תימצי לומר דיש ענין להדליק קודם השמן זית, הלא מבואר בהל' חנוכה והובא במשנ"ב סי' תרע"ו דבשעה שמדליק יראה לעמוד נגד הנר שמתחיל בו להדליק, כדי שלא יצטרך להעביר על המצוה, ולאפוקי שלא יעמוד נגד נרות הקודמין, ואחר כך יעביר ידיו לנר החדש, ונמצא שהוא מעביר על המצוה, ואולי הוא הדין בנרות שבת, כגון שמדליק הרבה נרות, ובפרט כפי הנהוג שמוסיפין עוד נר בכל פעם שנולד אחד במשפחה, ויש לו כמה פמוטות, א"כ יראה לעמוד דייקא נגד השמן זית, כדי שלא יצטרך להעביר על המצוה.

או נימא דיש לחלק בין הדלקת נרות דחנוכה לנרות דשבת, דשם יש חיוב נר אחד וביתו מדינא, ואחר כך מוסיף והולך מטעם מהדרין, וממילא יש יותר חשיבות לנר הראשון שהוא העיקר מדינא, וכשמעביר ידיו על נרות הקודמין שהם רק מטעם מהדרין, יש אולי איזה זלזול על אותן שהעביר, משא"כ בנרות שבת, הלא כולם שוין לטובה, ואין כאן מהדרין, א"כ אולי לא שייך בכה"ג אין מעבירין על המצות.

אבל מצד שני הלא מבואר להדיא דשמן זית מצוה מן המובחר, א"כ אולי יש איזה ענין לעמוד דייקא נגד השמן זית, ולא ראיתי מבואר זה בהלכה, ע"כ אשמח מאד לשמוע חוו"ד דמעכ"ת. עד כאן דברי כת''ר.

מצוה מן המובחר בימינו

א) כתב מרן ס''רסד ו, ''שאר כל השמנים חוץ מאלו, מדליקים בהם, ומכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר.'' וזה כמ''ש התוספות שבת כג. ד''ה מריש, ''דשמן זית מצוה מן המובחר לפי שנמשך אחר הפתילה טפי מכולהו.'' ע''ש.

ולכן אין לדמות דין נר שבת לנר חנוכה, שלגבי נר חנוכה יש טעם אחר שהוא מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, וזה כמ''ש הרמ''א ס''תרעג א, ''שמן זית מצוה מן המובחר (מרדכי וכל בו ומהרי"ל) ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשמנים שאורן זך ונקי, ונוהגין במדינות אלו להדליק בנרות של שעוה כי אורן צלול כמו שמן.'' וכתב המ''ב שם ס''ק ד, ''שעוה - ומ"מ מצוה בשל שמן טפי מנרות של שעוה דע"י השמן נעשה הנס.'' ע''ש. משא''כ בנר שבת שאין לומר הטעם ''דע''י השמן נעשה הנס'', אלא רק הטעם

''לפי שנמשך אחר הפתילה טפי מכולהו'' כמ''ש התוספות הנ''ל.

ולפי זה יש לדון במ''ש המ''ב ס''רסד ס''ק כג, וז''ל ''ונ"ל דכ"ז לפי ענין הנר דבנר שלנו [שקורין סטרין] שצלול בודאי יותר מן השעוה ואינו רגיל להטות בו אפילו בחול זה עדיף מנר שעוה ואולי אף מכל השמנים דהרי בודאי לא אתי להטות.'' משמע ממ''ש ''אף מכל השמנים'', פירושו אף משמן זית. וכן נראה לומר לגבי נר שעוה בימינו שאף אחד אינו רגיל להטות אותו וגם אורו בהיר וצלול, ויש סברה לומר שעכ''פ הוא דומה לאור של שמן זית, ולכן בימינו אף נר שעוה בכלל מצוה מן המובחר, וזה מפני מ''ש המ''ב הנ''ל ''דכ"ז לפי ענין הנר.'' וכן נראה ממ''ש הרמ''א הנ''ל לגבי נ''ח, ''ונוהגין במדינות אלו להדליק בנרות של שעוה כי אורן צלול כמו שמן.''

ב) מ''מ אולי יש טעם אחר כדי לומר שיש מצוה מן המובחר דוקא בשמן זית לנר שבת. וזה כמ''ש בשבת כג: ''אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים''. וגם מצינו שחז''ל קראו לחכם גדול בשם ''משה'', כגון בשבת קא: ''א"ל רב ספרא משה שפיר קאמרת?''. ופירש רש''י שם ''משה. כלומר רבינו בדורו כמשה בדורו.''

ולפי זה כתב החיד''א ז''ל בפני דוד ריש פר' תצוה, ''ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וכו'. שמעתי במ"ש הרגיל בנר של שבת הויין לו בנין רבנן, וידוע כי כל ת"ח אמיתי יש בו ניצוץ ממשה רבינו ע"ה, ולכך אמרו משה שפיר קאמרת יען ניצוץ משה רבינו מתנוצץ בו. וז"ש ואתה תצוה את בנ"י כלומר צוה אותם מצוה שיקחו אליך כלומר שיולידו ולד שניצוץ ממך יאיר בו ונמצא שהם לוקחים אליך ממש. וזה על ידי שמן זית זך שידליקו נרות של שבת, ובזה יזכו לבן חכם שיתנוצץ בו אור מניצוצך ונמצא שהם לוקחים אליך על ידי מצוה זו ודוק.'' ע''ש. וכן כתב במחזיק ברכה ס''רסד אות ב. ע''ש.

ולכן י''ל שעדיין יש מצוה מן המובחר בימינו להדליק נר שבת דוקא משמן זית כדי לרמוז שע''י מצוה זו האדם יזכה לבנים ת''ח.

אולם לא מצינו טעם זה בתוספות הנ''ל או בב''י או ברמ''א או בב''ח או בפרישה או בט''ז ומ''א. וגם נראה שלפי המנהג של כמה בני אדם להדליק נר שבת מנר שעוה אף כששמן זית מצוי, צ''ל שהם סוברים שבימינו אף נר שעוה בכלל מצוה מן המובחר, ואין לחוש לרמז הנ''ל שכתב החיד''א ז''ל, וזה מפני שכתוב בגמ' הנ''ל ''אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים'', הרי שלא כתוב ''בנר שמן זית'' אלא רק ''נר'', משמע שבכל נר שהוא כשר יש ברכה זו.

ועוד י''ל שפירש''י שם ''בנים תלמידי חכמים. דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה.'' משמע שברכה זו תלויה באיכות האור שיש בנר, אם היא אור כהה ואינו בהיר וצלול, אז אין כל כך זכות ל''אור התורה'', משא''כ כשהאור בהיר וצלול שאז יש יותר ברכה וזכות ל''אור התורה''. וכן יש לפרש בדעת הטור בס''רסג שכתב ''דאמר רב הונא הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה הויין ליה בנים תלמידי חכמים.'' הרי הוא מוסיף ''לעשותו יפה'', וקטע זה לא נמצא בגמ' הנ''ל, אלא צ''ל שהטור מעצמו פירש שאם הנר יפה אז יש יותר אור, וממילא שיש יותר ''אור התורה'' בבניו. ועיין מ''ש הב''ח לפרש דברי הטור. עכ''פ מצינו שעיקר ברכה זו תלויה באיכות האור, ולכן ממילא בימינו שנר שעוה ג''כ יש אור יפה כמ''ש הרמ''א הנ''ל לגבי נר שעוה ''כי אורן צלול כמו שמן'', שיש ברכה זו. ולכן מצינו שכמה בני אדם בימינו אינם נזהרים להדליק דוקא שמן זית אף כשהוא מצוי.    

אין מעבירין ומצוה מן המובחר

ג) מ''מ את''ל שאף בימינו יש מצוה מן המובחר להדליק דוקא נר של שמן זית, מ''מ אף אם האדם צריך לעבור על נר שעוה כדי להדליק נר של שמן, יש סברה לומר שאין זה בכלל אין מעבירין על מצוות.

וזה אף שכתב הט''ז ס''תרעו לגבי הדלקת נ''ח, ''ונ"ל עוד ט"א להתחיל ביותר שמאלי' שהוא ימין האדם דאל"כ הוא מעביר על המצו' במה שמוליך ידו לצד הנרות המוכני' לפניו ושיכל ידו להדליק בנר שהוא בשמאל שלו ואחר כך ידליק במה שמונח לפניו.'' וכן הוא במ''ב שם ס''ק יא, שכתב ''בכל זה ירחיק א"ע לצד שמאל בעת ההדלקה כדי שיפגע בו תחלה ולא יצטרך להעביר על המצות.'' ע''ש. מ''מ לגבי נר שבת כשהאדם עובר על נר שעוה כדי להדליק נר של שמן זית, הוא עושה כן כדי לקיים מצוה מן המובחר. וי''ל שבאופן כזה אין איסור אין מעבירין.

ולכן מצינו שיש דין אין מעבירין אף לגבי זמן של מצוה. וכן מצינו במגילה ו: שר''א בר ר''י סבר שצריך לקרות את המגילה באדר ראשון ולא באדר שני מטעם אין מעבירין על המצות, כמ''ש שם ''בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי מסתבר טעמא דאין מעבירין על המצות'', ואף לדעת רשב''ג שם שסבר שצריך לקרות אותה באדר שני, זה רק מפני שהוא עדיף טפי לסמוך גאולה לגאולה, אבל אם לא מפני טעם זה אף הוא מסכים לר''א בר ר''י שצריך לחוש לדין אין מעבירין כשהגיע זמן המצוה.

ולפי זה יש לדון במ''ש התרומת הדשן ס''לה לגבי אם יש להמתין לברך ברכת הלבנה עד מוצאי שבת או שמא צריך לברך מיד בימי החול, וז''ל ''כהאי גוונא יפה להמתין עד מוצאי שבת, דכתב א"ז דאין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהן מבושמין ובכלים נאים.'' (וכן הוא ברמ''א ס''תכו ב.) הרי משום מצוה מן המובחר יש לעבור על זמן המצוה שכבר הגיע בימי החול, ויש להמתין לברך עד מוצאי שבת, שבזה הוא מקיים מצוה מן המובחר. ולכן מצינו שאין לחוש לאין מעבירין כשהאדם יכול לקיים אותה מצוה אח''כ ביותר הידור, דהיינו מצוה מן המובחר.

ואם כן הדין לגבי אין מעבירין על ''זמן'' המצוה, אז ממילא שה''ה כשיש לפניו שתי חפצות לקיים את המצוה, שאין לחוש לעבור על החפצה שהיא כשרה רק מצד הדין כדי לקיים המצוה בחפצא שהיא מן המובחר. ולכן י''ל שהוא מותר לעבור על נר שעוה כדי לקיים המצוה בנר של שמן זית, שהוא מצוה מן המובחר.

ואף דמצינו ברדב''ז ח''ד אלף פז (יג) והחכם צבי בס''קו שזריזין מקדימין הוא דוחה לעשיית מצוה מן המובחר, מ''מ

נראה שנדון התה''ד אינו דומה לנדון הרדב''ז והחכ''צ, שהתה''ד מיירי לגבי כשהוא רוצה לקיים רק מצוה אחת, האם יש לשהות קיום אותה מצוה משום הידור, כגון האם יש לברך ברכת הלבנה מיד או אם יש להמתין כדי לברך אותה בהידור, ובזה הוא כתב דהידור עדיף. אולם הרדב''ז מיירי כשיש לפניו שתי מצוות, דהיינו האם יש להתפלל תפילת היום במנין או אם יש להמתין כדי להתפלל ביום כפורים במנין, ובזה הוא כתב שאין להמתין עד יו''כ אלא צריך להתפלל היום במנין. הרי כאן יש שתי מצות, דהיינו תפילת היום או תפילת יום כפורים. ולכן כיון שעכ''פ הוא צריך להתפלל היום, אז שפיר הוא להתפלל עכשיו במנין ואין לחוש לתפילת יו''כ במנין. אלא י''ל שאף הרדב''ז מודה לתה''ד שלגבי ברכת הלבנה יש להמתין כדי לברך בהידור, שבזה יש רק מצוה אחת.

וכן הוא בחכ''צ ס''קו, שכתב ''וההיא דברכת הלבנה שפסק הרב בת''ד שיש לו להמתין, ל''ק דהתם המצוה ההיא נעשית באופן יותר משובח לכן יש להמתין כדי לקיימה על צד היותר טוב''. הרי אף החכ''צ מסכים לדינו של התה''ד, וכפי שביארתי.

שוב ראיתי במהר''ם שיק אה''ע ס''א, שכתב ''...שכבר פלפל החכ''צ בס''קו. ומסיק שם דבב' מצות אין רשאי להמתין, אבל בחדא מצוה בכדי לעשותה יותר משובח ומן המובחר רשאי להמתין. והנה כבר כתב הטורי האבן במגילה ו: דבחדא מצוה אי ממתין אינו בכלל אין מעבירין על המצות, ואינו אסור רק משום זריזין מקדימין. ומעשים בכל יום דאע''ג דכולן אם עשאן משעלה עמוד השחר יצא, הוותיקין היו גומרים עם נץ החמה כדאיתא בפ''ק דברכות. וכן בתפילת המנחה סמוך לערב עפ''י קרא יראוך עם שמש ולפני ירח. וכן קי''ל באו''ח ס''תכו כדברי התה''ד ס''לה דיש להמתין עם קידוש הלבנה עד מו''ש.'' ע''ש כל דבריו. וזה כדברינו.

ולכן אם כן הדין לגבי זמן המצוה, אף י''ל הכי לגבי כשיש לפניו שתי חפצות כדי לקיים המצוה, שאין לחוש לאין מעבירין כשהאדם עובר על החפצה שהיא רק מצד הדין כדי לקיים המצוה בחפצה שהיא מן המובחר.

אלא ראיתי בחיי אדם כלל סח אות א (ג) שכתב, ''אע''ג שהויי מצוה לא משהינן כדאמר מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה, דוקא כשיכול לעשות המצוה עכשיו כמו שיעשה לאחר זמן, אבל אם אינו יכול לעשות עכשיו כמו למחר דאם ימתין יעשה מן המובחר, מוטב שימתין יום או יומים כדי לעשות מן המובחר, כ''כ בש''ע ס''תכו. אבל בספר חסידים (ס''תתעח) כתב דאם יכול לקיים תיכף, אף שאינו נאה כל כך, יקיים תיכף.'' ע''ש. ובנשמת אדם ס''ק א ד''ה אך התה''ד, כתב ''וכיון דתה''ד לא הביא דברי ס''ח מוכח דלא ראה אותו, וא''כ נ''ל דנקטינן כדברי ס''ח וכדמשמע פשטא דלישנא דגמ'.'' ע''ש. הרי לדעת הנשמת אדם לא קי''ל כהתה''ד.

מ''מ ראיתי להחיד''א ז''ל בברית עולם, שכתב על דברי הס''ח, ''פ' החולץ שהויי מצוה לא משהינן, ומוכח התם דלא משהינן מצוה לעשותה מן המובחר, ודוקא כי התם יש להסתפק בדבר, אבל בדבר שאין להסתפק קרוב הדבר כתב התה''ד ס''לה דמשהינן.'' ע''ש. מבואר שהוא לא סבר שיש מחלוקת בין הס''ח והתה''ד אלא שהם מדברים במצבים שונים. (עיין עוד ארחותיך למדני ח''ו ס''קסא.)       

ד) שוב ראיתי שיש ללמוד דין זה ממ''ש החכם צבי ס''מה ''שאלה כדת מה לעשות במדביק נרות של שעוה בכותל כדי להדליקן למצות נר חנוכה ובעוד שהוא עסוק בכך הביאו לו שמן זית אם ימשוך ידו מן הנרות של שעוה וידליק בשמן זית שהוא מצוה מן המובחר או לא, לפי שראית בספר נדפס מחדש נקרא שבות יעקב שפסק שידליק בנרות של שעוה מראיות הכתובות שם.'' וכתב החכ''צ בתשובה שם, ''...וזכורני שראיתי בספר חסידים שאם היתה יריעה כתובה בס''ת בכתיבה שאינה יפה ומצא אח''כ סופר אומן ולבלר מובהק, שמצוה להחליף היריעה בנאה הימנה. ורואה אני הדברים ק''ו, ואין זה ענין למאי דאמרינן בפ'' כל התדיר פט: במערבא אמרי הואיל והתחיל במתנות גומר, דשאני התם הואיל והתחיל בעשיית המצוה ממש אין לו לדחות מצוה זו בשביל מצוה אחרת, אבל לקיים המצוה עצמה מן המובחר פשיטא שמניחין את שאינו מובחר ותופסין את המובחר''. ע''ש.

משמע מזה שלדעת החכ''צ אין דין זה בכלל איסור אין מעבירין, דהיינו שבחנוכה הוא מותר לאדם ''לעבור'' על הנר השעוה שהוא כבר לפניו כדי לקיים מצוה מן המובחר בשמן זית. 

ועוד מצינו שכתב מרן א''ח ס''טו א, ''מותר להתיר ציציות מטלית זה וליתנם בטלית אחר, אבל שלא להניחם בבגד אחר לא.'' וכתב הט''ז שם ס''ק ב, ''ונ''ל דאין בכלל זה מי שמתיר ציציותיו כדי לעשות אחרים נאים מהם, ולא חיישינן בזה לבזיון הראשונים.'' וכן הוא במ''א שם ס''ק ב, והוא כתב שכן משמע מתשובת הרא''ש ע''ש. וכתב הברכ''י שם בס''ר ב, ''הרב הלבוש כתב בהדיא דאם רוצה להתיר מן הבגד הציציות ולהשליכם לעשות בו ציציות יפות מהראשונות מותר''. ע''ש. וכן כתב הבן איש חי בפר' לך לך אות ז, וכן הוא בכה''ח אות ח ע''ש.

הרי אף כאן אין לומר שיש חשש אין מעבירין לעבור על הציצית שכבר שם בבגד כדי לקיים מצוה מן המובחר בציצית אחרת.

ולכן ה''ה די''ל שאף את''ל שבימינו שמן זית הוא מצוה מן המובחר בנר שבת, עדיין אין חשש לעבור על נר שעוה כדי להדליק נר של שמן.

אלא ראיתי בשבות יעקב ח''א ס''לז שלא סבר כהחכ''צ (וכן כתב החכ''צ הנ''ל), וכן הוא בתורה לשמה ס''רמד שהוא סבר כהשבות יעקב ע''ש.

מ''מ יש לדקדק בדברי השבות יעקב שהוא לא הביא כלל האיסור של אין מעבירין, משמע שאף הוא סבר שאין שייך איסור זה כשהאדם רוצה לעבור על חפצא של מצוה כדי לקיים מצוה מן המובחר. אלא נראה שהטעם של השבות יעקב הוא מפני בזיון. ולכן הוא כתב ''ודאי משום מצוה מן המובחר אין לבזות מצוה ראשונה שכבר התחיל בה'', אבל בנד''ד האדם רק רוצה להדליק נר שבת של שמן זית ואחר כך לחזור להדליק נר שעוה, ובזה י''ל שאף השבות יעקב מסכים שמותר לעבור על נר שעוה כדי להדליק נר של שמן שהוא מצוה מן המובחר ואח''כ לחזור להדליק נר של שעוה כיון שבזה אין בזיון. ויש לדמות זה למ''ש מרן ח''מ ס''רסד ב, ''פגע באבידת אביו ובאבידת רבו אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת ואם לאו של רבו קודמת.'' ואין לומר בזה שכשרבו קודמת שיש בזה בזיון לאביו, שזה אינו שאחר שהאדם מחזיר אבידת רבו הוא יכול לחזור לאבדית אביו כדי להחזיר אותה לאביו. וכן הוא בנד''ד שאין זה בזיון לנר שעוה אם האדם מדליק נר שמן זית בתחילה. ולכן אף לדעת השבות יעקב י''ל שאין חשש בזיון וגם אין איסור של אין מעבירין. (עיין עוד בארחותיך למדני ח''ג ס''סה.)

ולפי זה יש להעיר על הט''ז ס''תרעו הנ''ל שכתב ''ונ"ל עוד ט"א להתחיל ביותר שמאלי' שהוא ימין האדם דאל"כ הוא מעביר על המצו' במה שמוליך ידו לצד הנרות המוכני' לפניו ושיכל ידו להדליק בנר שהוא בשמאל שלו ואחר כך ידליק במה שמונח לפניו.'' וי''ל שאם יש מצוה מן המובחר לעבור על הנר השמאלי כדי להדליק הנר הימיני, אז אין חשש אין מעבירין, כגון מ''ש התה''ד ס''קו, ''ובני אושטריי"ך ואגפיהן מתחיליו לצד ימין ומדליקין כדרך שאנו בני ברית כותבין דאפשר חשיב לה כה"ג פונה דרך ימין'' (עיין בט''ז שם שהביא שכן דעת הלבוש שזה בכלל פונה דרך ימין), או מפני מ''ש התה''ד ''אותו נר שהוא כנגד ימינו הוא הסמוך לפתח לעולם וכן צריך להתחיל שהוא עיקר המצות'', אז בזה אין לחוש לאין מעבירין כיון שהוא עובר על הנר השמאלי כדי לקיים מצוה מן המובחר בנר הימיני. ויש לפלפל.

עכ''פ נראה בנד''ד שאין חשש לעבור על נר שעוה כדי להדליק נר שמן זית תחילה ואח''כ לחזור כדי להדליק נר שעוה. כן נראה לענ''ד.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני