עוד בענין קבורת חייל גוי בצה''ל, בבית קברות ישראל

אחר קצת זמן קבלתי מכתב מרה''ג יאיר דליוה שליט''א הנ''ל:

תגובת הרה"ג יוסף פרץ שליט"א היושב במדינת פנמה על דברי הרב אורחותיך למדני

שלום וברכה

ראיתי תשובת הרב ארחותיך למדני.

והנה לא חילק בין גוי שבא לשם שמים לגוי שדירתו בארץ ישראל ובא להגן בעיקר על ארצו ועמו, וכמו הדרוזים והבדואים, שודאי אינו מאהבת ישראל אלא מאהבת עצמם.

וכן הגויים הרוסים שדרים בארץ ישראל הוא מחמת שזה מדינתם ולא מאהבת ישראל.

ואם בא גוי מחוץ לארץ רק להתנדב לעזור ליהודים, יש לדון אם הוא מהכת המסיונרית שמטרתם שעל ידי זה יבוא משיחם יש"ו עפ"ל, האם לזה יקרא אהבת ישראל???

רק אחד שממש לשם שמים להציל ישראל אז יש לקראו שחרף נפשו להצלת ישראל. וכמדומני אין כזה במציאות כלל ועיקר.

וגם מה שהביא מרחב לא שמיה מטייא, שהרי היא התגיירה ועזבה הע"ז, וכיון שמסרה נפש זה מחל לה על העבר, שהרי הגרים נענשים על העבירות שעברו כדאיתא בש"ס, ועל זה נמחל, ומה ראיה לאחד שעדיין מחזיק בדתו ולא רוצה לקבל דת יהודית. אתמהה?

וגם שסוף סוף גוי הוא דרגה אחרת, והרי אפילו נשרפים אין לקוברן עם נהרגין שזה רשע יותר מזה, וכן בצדיקים אין קוברין צדיק גדול עם פחות, כדאיתא בשו"ת הרשב"א. ואיך הבדל בין יהודי לגוי יהיה פחות מזה? אתמהה?

ואיני יודע מנין בא לכם אהבה זו לגויים, ואולי כיון שגרים בארץ ישראל בין יהודים ולא מכירים אותם חושבים שהם כיהודים חילונים, אבל מי שמכיר המציאות יודע שאין שום קשר בין יהודי לגוי. ואפילו היהודי הרשע ביותר הוא מהות אחרת מגוי הצדיק ביותר. והדברים עתיקין.

וזה מ"ש (הרב יאיר דלויה) להשיבו:

לענ"ד, כך יש להסתכל על הגוים הבאים להתגייס: ידוע שהדרוזים והבדואים אין עליהם שום חובה לשרת בצבא. ואם הם באים ובכל זאת משרתים, הוא מפני מסירותם ואמונתם שצריך להיות אזרח נאמן הנושא בעול עם אזרחי הארץ. וזה בא להם מתוך הסכמה מוסרית ששורשה באמונה באל יתברך, שהמוסר נובע ממציאותו. רק כמובן שיש פגמים רבים והגשמות באמונתם, אך מ"מ הם מתגייסים לצבא מתוך אמונה והסכמה מוסרית. וכ"ש במקרה שבפועל נהרגו על קידוש ה', שהתעלו למדרגה גבוהה מאד, והרי הם יצאו מכלל רשע.

אך עדיין מצדד כת"ר לומר, ממ"ש הטור (ס"ס שסב): "אין קוברין צדיק וכל שכן בינוני אצל חסיד מופלג". וכתב הרב"י: "ז"ל הרמב"ן בתורת האדם: וכן צדיק וכ"ש בינוני אין קוברין אותו אצל חסיד גמור ומופלג כדאמרינן (מ"ק כה.) כי נח נפשיה דר"ה ואסקוהו לא"י אמרי נינחיה גבי רבי חייא, דר"ה ריבץ תורה בישראל ורבי חייא ריבץ תורה בישראל, ובההוא צורבא מרבנן אמרינן (שם יז.) עיילו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערתא דדייני וקבלוהו דעבד כרבי אלעאי וכו' עכ"ל". וא"כ מצדד כת"ר לומר שוודאי יש הבדל בין יהודי שנהרג על קידוש ה' לבין גוי שנהרג על קידוש ה', שהגוי אע"פ שהוא צדיק ויש לו חלק לעוה"ב מ"מ הוא אינו צדיק גמור כמו היהודי שנהרג על קידוש ה'.

והנראה לי בזה, שהרי למעשה מנהג ישראל שלא להקפיד בזה. ולא היו מקפידים לקבור צדיק גמור אצל צדיק שאינו גמור. וא"כ י"ל שאף שיש מעלה מצד האמת שלא לקבור הגוי שנהרג על קידוש ה' לצד היהודי שנהרג ג"כ על קידוש ה', מ"מ הואיל וכבר נהגו שלא לדקדק בין צדיק גמור לשאינו גמור, אז י"ל שהואיל והגוי יצא מכלל רשע, והרי הוא צדיק אז י"ל שהמנהג הוא שלא לחלק בזה.

ואין לומר שהרי לפחות יש מנהג ברור שלא לקבור הגוים אצל ישראל, וכזה לא ייעשה. שהרי כל המנהג הזה נאמר בגוים שהם רשעים וכלשון הרמב"ן ועוד ראשונים שהובאו במכתבנו הקודם שזהו הטעם שאין קוברים הגוי אצל צדיק, מפני שאין קוברים צדיק אצל רשע, אך אין מנהג שלא לקבור גוי מיוחד אצל יהודי. שהרי מקרים כאלו הם נדירים מאד, ולא שייך לומר בהם מנהג. ואדרבה, מצד המנהג יש לדון שכבר פסק מהר"ש גורן לקוברו בקברות ישראל וכמ"ש במכתבי הראשון.

ועוד יש לומר, שאין זה ברור שלוקחים בחשבון את ענין הסגולה של ישראל, שללא ספק היא יקרה וחשובה והיא מבדלת בין ישראל לעמים, והיא יסוד מוסד בחיי האמונה שלנו בלי ספק, אבל אפשר שלענין הלכה של קבורה, לא מתחשבים בסגולת העמים, אלא מצד המעשים עצמם. והיינו שאם אנו רואים בוודאי שהגוי הוא צדיק, שהרי מסר עצמו על קידוש ה', אז י"ל שדנים את הצדקות מצד מעשיו. תדע שהרי מצינו לענין כבוד המת, שמכבדים ומלווים מיטתו של חסיד אומות העולם, ואין מכבדים מיטתו של ישראל רשע. וגם קבורת רשע אצל צדיק, כתבו הרבה פוסקים שהוא מצד כבוד הצדיק, וא"כ יש לומר שבענין כבוד המת הולכים לפי מעשיו ולא לפי סגולתו.

ועוד אני אומר, שהרי אנו רואים שכשקוברים את החלל הגוי בקברות ישראל, זה מעודד את המשפחה להמשיך לחנך את בניהם ללכת לצבא ולהגן על מולדתנו. והרי אם נביע עמדה שלא קוברים יהיה בזה פגם של דרכי שלום, ומה יאמרו עלינו שאיננו מכירים טובה למי שמסר נפשו למענינו? עד שאיננו רוצים לקוברו בבית הקברות הצבאי הרשמי? והרי משנה שלימה שנינו (גיטין סא, א): "וקוברין מתי ישראל עם מתי נכרים מפני דרכי שלום". וכבר כתבנו שדעת ג' עמודי הוראה לפי הפשט היא שקוברים ממש ולא רק מתעסקים. וגם י"ל שאפי' המחמירים לא החמירו אלא מפני שאין קוברים רשע אצל צדיק, אבל כאן שאין הוא רשע, אז גם הם מודים שאפשר לקוברו בקברות ישראל. ולו מפני דרכי שלום. 

ויש להוסיף, שדין זה שאין קוברים צדיק שאינו גמור אצל צדיק גמור, אין לו הסכמה בראשונים. וכל דין זה שאין קוברין רשע אצל צדיק, הוא מדרבנן, כמו שהוכחתי במכתבי הראשון. והרי אין דינו חמור כ"כ, באופן שאם נצרף שאר הסברות שכתבתי במכתבי הראשון, והיינו שאולי אין כאן סמיכות קברים שהרי אין חשש שייגעו העצמות זה בזה, אז ייצא הדין מרווח.

ומה שסיים כת"ר שהוא לא יודע מנין האהבה הזו לגויים. הנה הטעם שכתבנו להתיר בזה, הוא מפני שלענ"ד קבורת החללים הגויים בקברות ישראל, רק תחזק את הגוים יושבי הארץ לתמוך בעם ישראל, ולהכיר בגדולתו, וכשיראו שמכירים בהם וקוברים אותם בכבוד גדול, אז יתקדש ה' לעיני העמים והם יקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו.

ומה שהשיג כת"ר על הראיות שכתב הרב אורחותיך למדני מכמה מקומות בש"ס. הנני שולח מכתב כת"ר להרב אורחותיך למדני, אם יראה בעיניו להשיב על דברי כת"ר, ישיב. והעיקר בזה כתבתי. ע"ה יאיר דלויה ס"ט.

וזה מה שהשבתי לרה''ג יאיר דלויה שליט''א:

לכבוד הרה''ג יאיר דלויה שליט''א

כתבתי כאן הערות על דברי הרה''ג יוסף פרץ שליט''א:

א. כתב הרב:

והנה לא חילק בין גוי שבא לשם שמים לגוי שדירתו בארץ ישראל ובא להגן בעיקר על ארצו ועמו, וכמו הדרוזים והבדואים, שודאי אינו מאהבת ישראל אלא מאהבת עצמם.

וכן הגויים הרוסים שדרים בארץ ישראל הוא מחמת שזה מדינתם ולא מאהבת ישראל.

הערה:

במכתב הראשון הבאתי ראיה ממ''ש בזבחים קטז: לגבי רחב ש''אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים.''  ומשמע מזה שכיון שהיא הכניסה עצמה בספק סכנה כדי לעזור עם ישראל ולהציל את המרגלים, משום זה היתה לה מחילה שלימה וממילא אם היא מתה באותו זמן קודם הגיור הוא היה מותר לקבורה בבית קברות של ישראל, כיון ששוב לא שייך הטעם ''שאין קוברין רשע אצל צדיק''.

ויש לדקדק שרחב היתה ''נוגע בדבר'', דהיינו שכוונתה היתה להציל עצמה וגם המשפחה שלה, וזה כמ''ש בספר יהושע פ''ב יב-יג ''ועתה השבעו נא לי בה' כי עשיתי עמכם חסד ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד ונתתם לי אות אמת. והחיתם את אבי ואת אמי ואת אחי ואת אחותי [אחיותי] ואת כל אשר להם והצלתם את נפשתינו ממות.'' ע''ש. ולכן אין לומר שכל כוונתה היתה לשמה ו''שלא על מנת לקבל פרס'', שזה אינו שכוונתה היתה כדי להציל את עצמה וגם המשפחה שלה כמבואר בפסוקים הנ''ל. אלא אעפ''כ היתה לה כפרה שלימה, וזה מיד כשהיא עדיין היתה גויה. ועיין לקמן ראיה מספרי שאיסור כפוי הטוב שייך בגוים אף כשהם עשו טובה לישראל שלא לשמה. ולכן מצינו שאם גוי מסר את נפשו כדי להציל עם ישראל, אז אף אם כוונתו לא היתה לשמה, עדיין יש לו מחילה וכפרה, וממילא שמותר לקבורו בבית קברות ישראל, כיון שלא שייך הטעם ''שאין קוברין רשע אצל צדיק''.

ולכן אף אם הדרוזים והבדואים והגויים הרוסים כיוונו רק כדי להציל את עצמם ומשפחתם, עדיין יש להם זכות גדולה במה שהם מוסרים את נפשם כדי להציל עם ישראל.

וכ''ש לפי מה שכבר כתב כת''ר (הרב יאיר דלויה) במכתבו ''ידוע שהדרוזים והבדואים אין עליהם שום חובה לשרת בצבא. ואם הם באים ובכל זאת משרתים, הוא מפני מסירותם ואמונתם שצריך להיות אזרח נאמן הנושא בעול עם אזרחי הארץ.''

ב. גם כתב הרב:

וגם מה שהביא מרחב לא שמיה מטייא, שהרי היא התגיירה ועזבה הע"ז, וכיון שמסרה נפש זה מחל לה על העבר, שהרי הגרים נענשים על העבירות שעברו כדאיתא בש"ס, ועל זה נמחל, ומה ראיה לאחד שעדיין מחזיק בדתו ולא רוצה לקבל דת יהודית. אתמהה?

הערה:

מנין שלא היתה מחילה וכפרה לרחב מיד, ומהיכא תיתי לומר שהמחילה היתה רק למפרע כשהיא נתגיירה? וכי א''א לגוי לקבל מחילה וכפרה?

וכבר כתוב בספר יונה פ''ג י לגבי אנשי נינוה, ''וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה.'' ואנשי נינוה היו גוים, וכמ''ש רש''י שם פ''א ג, וז''ל ''ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה, אמר העכו''ם קרובי תשובה הם אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים.'' וכן הוא  באבן עזרא שם ס''ק ב. וכן כתב הרד''ק שם ס''ק ב, ''הקל יתברך משגיח אף באומות העולם כשתגדל רעתם בחמס, וכן בדור המבול ובאנשי סדום, כי מלאה הארץ חמס. והחמס מפסיד היישוב, והקל יתברך רוצה ביישוב העולם.'' ע''ש. ולכן שפיר הוא לרחב לבקש מחילה וכפרה אף קודם הגיור.

ועוד י''ל, שאם רחב בקשת מחילה ואמרה ''מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים'' רק אחר הגיור, אז זה אינו מובן כלל, שהלא כתוב בירושלמי בכורים פ''ג הל''ג, ''...מה כתיב בתריה (ויקרא יט) וכי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אותו, מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עוונותיו, חתן - וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל, וכי בשמת שמה אלא שנמחלו לו כל עונותיו, נשיא  - (שמואל א יג) בן שנה שאול במלכו, וכי בן שנה היה אלא שנמלו לו כל עונותיו כתינוק בן שנה.''

משמע ממ''ש ''כתינוק בן שנה'', שלגבי גר הטעם שיש לו מחילה הוא מפני שהוא כקטן שנולד. וזה כמ''ש ביבמות מח: ''תניא רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן... רבי יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא מפני מה מעונין לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל.'' ופירש''י שם ''כקטן שנולד - ואינו נענש על שעבר.'' הרי ממילא יש מחילה וכפרה לגר ו''מוחלין לו על כל עונותיו'' וזה משום שהוא כקטן שנולד. ולכן אין שום טעם לרחב לבקש מחילה אחר הגיור, דממילא יש מחילה בשעת הגיור כיון שהיא כקטן שנולד. ולכן צריך לשאול מאיזה טעם היא בקשת מחילה ואמרה ''מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים''. אלא צ''ל שבקשה זו היתה קודם הגיור כשהיא היתה עדיין גויה. ולכן מצינו שאם גוי מסר את נפשו כדי להציל עם ישראל, אז אף אם כוונתו לא היתה לשמה כדמצינו ברחב, שעדיין יש לו מחילה וכפרה. ולפי זה גם י''ל דממילא שהוא מותר לקבורו בבית קברות ישראל, כיון שלא שייך הטעם ''שאין קוברין רשע אצל צדיק''.

אלא עדיין יש לדון בזה לפי דעת רבי חנניא בנו של רבן גמליאל בגמ' יבמות שם, שכתוב ''תניא רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח.'' הרי שלדעתו אין מחילה ממילא בשעת הגיור. ולכן לכאורה שפיר הוא לומר שאפשר שרחב בקשת מחילה רק אחר הגיור, ולכן אין להביא ראיה מרחב שיש מחילה לגוי שמסר את נפשו כדי להציל עם ישראל.

ועוד צריך לחקור, שכתוב בסנהדרין עא: ''אמר ר' חנינא בן נח שבירך את השם ואחר כך נתגייר פטור הואיל ונשתנה דינו (נשתנה) מיתתו...''. וכתבו התוספות שם ד''ה בן, ''תימה אי הוה מילתיה דרבי חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ (יבמות דף מח:) מפני מה גרים מעונין בזמן הזה מפני שלא קיימו ז' מצות שקבלו עליהן בני נח, אלמא מיענשי, ורבי יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא מיענשי כלל, ועוד קשה דסוגיא דהכא דלא כחד דאמרינן עשה כן בישראל חייב ואי כר' יוסי כקטן שנולד דמי, ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים.'' ע''ש.

הרי מצינו שלדעת רבי חנניא בנו של רבן גמליאל בגמ' יבמות שם שעדיין יש עונש בידי שמים אחר הגיור ''מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח.'' (ועיין עוד ברמב''ם הל' מלכים פ''י הל''ד.)

ויש לדון אם קי''ל כרבי חנניא או לא, שכתוב בשו''ת בית יעקב ס''ג לגבי דעת ר''ח, ''א''כ פשיטא דפסולים הגרים לעדות אם עברו על ז' מצות, אלא דיש לעיין לפי זה א''כ כל הגרים יהיו פסולים להעיד דמסתמא עברו בגיות' על ז' מצות וכדמשמע מגמ' הנ''ל דמסתמא עוברים על ז' מצות כמ''ש מפני מה גרים עונים וכו', דכל הגרים הם מעונים, וא''כ כל הגוים יהיו פסולים לעדות, וכי תימא ה''נ א''א לומר כן דהרי קי''ל... גר מעיד לישראל וכ''פ הטור ח''מ ס''לג ובש''ע שם סע''יא.'' ע''ש. וזה כמ''ש מרן שם ''הגרים מעכו"ם אין להם קורבה אפי' שני אחים תאומים שנתגיירו מעידים זה לזה, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.'' ע''ש. ולכן מצינו דלא קי''ל כרבי חנניא אלא כרבי יוסי שגר כקטן שנולד, וכמ''ש רש''י ''ואינו נענש על שעבר.'' וא''כ מוכרח לומר שמה שרחב בקשת מחילה היא היתה קודם הגיור דוקא, שאין טעם לבקש מחילה אחר הגיור כיון דממילא יש מחילה כיון שהיא כקטן שנולד. ולכן מצינו שאם גוי מסר את נפשו כדי להציל עם ישראל, אז אף אם כוונתו לא היתה לשמה כדמצינו ברחב, שעדיין יש לו מחילה וכפרה. ולפי זה  גם י''ל דממילא שהוא מותר לקבורו בבית קברות ישראל, כיון שלא שייך הטעם ''שאין קוברין רשע אצל צדיק''.

ועוד נראה לומר שאף לדעת רבי חנניא י''ל שאין רחב צריכה מחילה אחר הגיור כיון שהיא אינה בכלל ''מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח''. וזה מפני שיש לשאול באיזו מז' המצות עברה רחב? ולכן כתב הרמב''ם הל' מלכים פ''ט הל''ה, ''שש עריות אסורות על בני נח. האם. ואשת האב. ואשת איש. ואחותו מאמו. וזכור. ובהמה.'' משמע מזה שאין איסור לגוי לבא דרך זנות לגויה פנויה, שהרי היא אינה אשת איש. וגם הגויה אינה נעשית אשת איש בביאת זנות וכמ''ש הריב''ש ס''שצח ''...כן פירש' רש"י ז"ל בשבא עליה העבד אלא שכתב שאינה אלא כביאת זנות ונהרג עליה משום גזל, אבל בשאר בן נח ביאה לשם אישות בעינן ואפשר דחופה נמי בעינן בהו לפרסום בעלמא או דקרו לה אתתא דפלניא.'' ע''ש. וגם נראה שרחב לא היתה אשת איש כשהיא היתה זונה וזה כדמשמע ממ''ש בספר יהושע ''ועתה השבעו נא לי בה' כי עשיתי עמכם חסד ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד ונתתם לי אות אמת. והחיתם את אבי ואת אמי ואת אחי ואת אחותי [אחיותי] ואת כל אשר להם והצלתם את נפשתינו ממות.'' הרי היא לא הזכירה בעלה כלל, משמע שהיא היתה זונה פנויה. ולכן יש לשאול, מאיזה טעם רחב צריכה מחילה אם היא לא עברה על ז' מצות בני נח? ואיך להבין מ''ש רש''י בזבחים שם, ''במכילתא תניא הכי אמרה רבש"ע בג' דברים חטאתי בג' ימחל בחבל ופשתים וחלון שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים דרך החלון ויורדים וגם טמנתם בפשתי העץ ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים'', שהרי ליכא איסור בביאת זנות בגויה פנויה.

ולכן נראה לומר דאה''נ שרחב לא עברה על ז' מצות בני נח, אלא מצינו שבני נח ג''כ צריכים לשמור מצוות אחרות שהן מצד השכל. ולכן כתב רבינו נסים גאון בהקדמת הש''ס, ''כי כל המצות שהן תלויין בסברא ובאובנתא דליבא כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ.'' ע''ש. וכן כתב החזקוני בראשית פ''ז כא, שכתוב בפסוק ''ויגוע כל בשר... וכל האדם.'' וכתב החזקוני, ''וא''ת איך נענשו דור המבול מאחר שלא נצטוו על המצות, וי''ל שיש כמה מצוות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אע''פ שלא נצטוו לפיכך נענשו.'' ע''ש.

ועיין בפירוש שמואל בן חפני גאון על התורה, בבראשית פ''ט כב, שלמד מעונשו של חם שאף כבוד או''א שייך בבני נח. ע''ש.

וכן כתב הנצי''ב בהסכמתו לספר אהבת חסד, ''דאע''ג דכבוד אב ואם מצוה שדעת האדם נותן לה, וגם אומות העולם מצווים עליה בחובת האדם ומקבלים עליה שכר כמו בני נח ודמא בן נתינא כידוע (קידושין לא.). מ''מ ציונו הקב''ה בעשרת הדברים להזהירנו מצד חקי התורה לבד חקת האדם.'' ונראה שהפירוש של ''דעת האדם'' הוא ''מסברה'' כמ''ש רבינו נסים והחזקוני הנ''ל.

וכן הוא לרבי אהרן שטיינמן זצ''ל באילת השחר על בראשית פ''ט כה, וז''ל ''ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו... בתנחומא (ט''ו) איתא ומי גרם לו כל הארירה הזאת על שבזה את כבוד אביו, והנה אם בני נח לא מצטוו בכיבוד אב למה הוא נענש... ובאמת זו מצות שכלית וי''א שבני נח מחויבים בהם (עיין בהסכמת הנצי''ב לספר אהבת חסד).'' ע''ש.   

וגם כתב המלבי''ם דברים פ''כז טז, על הפסוק ''ארור מקלה אביו ואמו'', לגבי כבוד או''א, ''והוא מעבירות החמורות שהוקש כבודם לכבוד המקום... ואף שלא נמצא שנצטוו עליהם בני נח בפירוש, אבל הלא נצטוו על ברכת השם, וכבוד או''א הוקש כבודם לכבוד המקום, והראיה מחם שנתקלל על שספר גנות אביו בחוץ, ואחיו שכסוהו נתברכו.'' ע''ש. ולכן י''ל שכבוד או''א הוא מצוה מסברה, דהיינו אם בני נח חייבים בכבוד המקום, שה''ה שהם חייבים בכבוד או''א.   

או י''ל כמ''ש הדברות משה קידושין סימן נ הערה יט (דף תקכח), וז''ל ''...אבל נכרים שאין להם הקדושה אין להם שייכות למצות, ולא שייך שיקבלו שכר כיון שאינו מעשה מצוה לגבייהו. וצ''ל שכבוד אב מהמצות שבין אדם לחבירו ששייכים המה גם למדרגת צלם אלקים אף שלית בהו קדושה דלכן מקבלין שכר עלייהו, וכדמצינו שמקבלין נכרים שכר בעד מצות צדקה כדאיתא בב''ב דף ד' דנבוכדצר שא''ל דניאל דאם יתן צדקה לא יענשוהו תיכף והאריכו לו י''ב חדש, ומצד זה שלא יהיה להם זכות מצות צדקה הוא איסור לקבל צדקה מעכו''ם מקרא דביבש קצירה תשברנה כדפירש''י בב''ב סוף דף י' ד''ה ביבש ע''ש. וכן יש שכר לנכרים על למוד תורה מריבויא דקראי בב''ק דף ל''ח.'' ע''ש. ולפי זה נראה שכבוד או''א שייך בגוים כיון ''ששייכים המה גם למדרגת צלם אלקים.'' 

או י''ל כמ''ש האג''מ י''ד ח''ב ס''קל, ''דהוא מענין כיפוי טובה שמצינו בדברי אגדה שהקפיד הקב''ה על אדם הראשון וכן על ישראל, וא''כ הוא דבר האסור השוה בין לישראל ובין לבני נח, אף שלא מצינו זה בהלאווין דישראל ובהז' מצות דבני נח משום דהוא כמו דלא נאמר איסור מפורש על מדות הרעות אף שהם דברים מאוסים ומגונים ונענשים על זה בין בישראל ובין בבני נח. וענין מצות כבוד אב ואם הוא גם כדי שלא יהיה כפוי טובה...''. ע''ש.  הרי אף בני נח צריכים ליזהר מ''מדות הרעות'', שהן ''דברים מאוסים ומגונים.''       

וגם כתב מרן י''ד ס''רמא ט, ''גר אסור לקלל אביו העובד כוכבים ולהכותו. ולא יבזהו, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה."

וכתב הגה' רעק''א שם ''יאמרו באנו מקדושה חמורה. היינו בנימוסיהם.'' ופירש את דבריו האג''מ הנ''ל, ''שאף בדיני התורה לא מצינו שבן נח חייב על כבוד אב ואם ולא שייך באנו מקדושה חמורה, מ''מ כיון שבנימוסיהן איכא לכבד אב ואם שייך נמי לחשש שיאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה, והוא כעין טעם חילול השם שיאמרו שהתורה התירה דברים שאף דעת בני אדם שהיא אסור.''

וכתב היד שאול שם, ''לא קשה דכוונתו רק לדמיון שכיון שהגוים מכבדין אביהם ועושים כן מצד המוסר וכדאמרו גבי דמא בן נתינא, א''כ יאמרו שבאו מקדושה חמורה לקלה.'' ע''ש.  

אלא כתב היד אברהם שם, ''בספר בה''י הקשה דלא שייך לומר כן רק גבי ערוה דגם קודם גרות היו אסורים, משא''כ בכבוד דלא מצינו דבני נח מצווין על זה. וי''ל דל''ח בהדי ז' מצות שבני נח נהרג, מ''מ מצינו שנענשו ב''ש על זה חם ובניו שלא כיבד לנח אביו כדאיתא ברבה פ' נח ופ' משפטים.'' ע''ש. הרי אף בבני נח שייך כבוד או''א, אף שדין זה אינו בכלל ז' מצוות בני נח.

ולפי כל זה שפיר י''ל לגבי רחב שאף שהיא לא עברה על ז' מצוות בני נח, מ''מ היא עברה על ''מצות שכלית'' וגם על ''מדות הרעות'' ומה שהם צריכים לעשות ''מצד המוסר'', שהרי הם צריכים לשמור ''כל המצות שהן תלויין בסברא.'' ולכן י''ל לגבי איסור ניאוף דרך זנות שיש בזה איסור לבני נח. ולכן שפיר הוא מה שרחב בקשת מחילה על זה.

ולכן יש לדקדק במה שאמר רבי חנניא הנ''ל ''מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח.'' וי''ל שדוקא לגבי ז' מצוות בני נח עצמן י''ל הכי, אבל שאר מצוות ועבירות שהם צריכים לשמור הן אינן בכלל זה, שהרי אמר ר''ח בפירוש ''מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח'', דהיינו דוקא אלו ולא שאר מצוות. ולכן י''ל שבשאר מצוות ועבירות מודה ר''ח לרבי יוסי שלגבם הגר כקטן שנולד כיון שמצוות אלו אינן נזכרות בפירוש בתורה שבני נח חייבים בהן. ואפושי מחלוקת לא מפשינן.

ולפי זה מצינו שבין לר''ח ובין לרבי יוסי אין טעם לרחב לבקש מחילה אחר הגיור כיון דממילא יש לה מחילה, אלא צ''ל שבקשה זו היתה קודם הגיור כשהיא היתה עדיין גויה. ולכן מצינו שאם גוי מסר את נפשו כדי להציל עם ישראל, אז אף אם כוונתו לא היתה לשמה כדמצינו ברחב, שעדיין יש לו מחילה וכפרה. ולפי זה  גם י''ל דממילא שהוא מותר לקבורו בבית קברות ישראל, כיון שלא שייך הטעם ''שאין קוברין רשע אצל צדיק''.

וכל זה שלא כמ''ש הרב הנ''ל ''וגם מה שהביא מרחב לא שמיה מטייא, שהרי היא התגיירה ועזבה הע"ז, וכיון שמסרה נפש זה מחל לה על העבר, שהרי הגרים נענשים על העבירות שעברו כדאיתא בש"ס, ועל זה נמחל, ומה ראיה לאחד שעדיין מחזיק בדתו ולא רוצה לקבל דת יהודית. אתמהה?.''

ג. עוד כתב הרב:

וגם שסוף סוף גוי הוא דרגה אחרת, והרי אפילו נשרפים אין לקוברן עם נהרגין שזה רשע יותר מזה, וכן בצדיקים אין קוברין צדיק גדול עם פחות, כדאיתא בשו"ת הרשב"א. ואיך הבדל בין יהודי לגוי יהיה פחות מזה? אתמהה?

הערה:

מי יכול לעשות חשבון נכון בכל זה? לכן כתב הספר חסידים ס''תשמו, ''ואשר אמרו על חרבונא זכור לטוב לפי שאם אדם מדבר בשבח צדיקים, בין יהודים בין נכרים, אותו פלוני עשה לישראל אותה טובה, יאמר ז''ל. (זכור לטוב)'' ע''ש. הרי הוא קרא גוי שעשה טובה לעם ישראל ''צדיק''. וכן י''ל לגבי הקלצטונירי בע''ז יח. שהיה לו חלק לעולם הבא, שהיתה לו מחילה שלימה על כל העבירות, שאף הוא עשה חסד לר''ח ב''ת, וממילא שהוא נחשב בכלל צדיקים שבנכרים שהזכיר הס''ח הנ''ל.

ולכן מי יכול לומר שישראל חילוני שהיה חייל בצה''ל שבימיו היה מחלל שבת שנחשב כאילו הוא עבד ע''ז ואכל נבילות וטרפות ועבר על גלוי עריות וכו' ולא האמין בהקב''ה, והוא נהרג ע''י האויבים בשעת מלחמה, שהוא יותר צדיק מגוי שמסר נפשו כדי להציל עם ישראל, ובפרט בגוי שאינו חייב לשמור שבת ומותר לו לאכול נבלות וטפרות, ואולי הוא לא עבר על גלוי עריות והוא האמין בהקב''ה. וי''ל בזה ''הנסתרת לה' אלקינו והנגלת לנו ולבנינו'', שאין לנו הידיעה לעשות חשבון כזה.

ואף כתוב בפסחים נ. ''מאי חזית, אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה.'' ופירש''י שם ''עליונים למטה. אותן שהיו כאן חשובים ראיתי קלים.'' הרי שאין אנו יכולים לעשות חשבון במי יותר חשוב ויותר צדיק מחבירו.

וגם כתוב בשמואל א' פ''טז ז, ''ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.'' ופירש המלבי''ם שם, ''ר''ל האדם שופט על הנאה ויפה מצד ראות החושים, שהם לא יחושו רק חיציוניות הדבר הנראה, לא פנימיותו.'' ולכן אף בנד''ד י''ל שהוא קשה לחלק בין חייל וחייל שנהרג ע''י אויב, מי הוא יותר צדיק מאחר, בין בישראלים ובין בנכרים, וכמ''ש הס''ח הנ''ל ''צדיקים, בין יהודים בין נכרים.''  

ולכן שפיר הוא מ''ש כת''ר (הרב יאיר דלויה) ''למעשה מנהג ישראל שלא להקפיד בזה. ולא היו מקפידים לקבור צדיק גמור אצל צדיק שאינו גמור. וא"כ י"ל שאף שיש מעלה מצד האמת שלא לקבור הגוי שנהרג על קידוש ה' לצד היהודי שנהרג ג"כ על קידוש ה', מ"מ הואיל וכבר נהגו שלא לדקדק בין צדיק גמור לשאינו גמור, אז י"ל שהואיל והגוי יצא מכלל רשע, והרי הוא צדיק אז י"ל שהמנהג הוא שלא לחלק בזה.''

ד. אף כתב הרב:

ואיני יודע מנין בא לכם אהבה זו לגויים

הערה:

בתחילה יש להביא מ''ש מהרח''ו ז''ל בשערי קדושה, ח''א שער ה אות א, בענין מדות טובות, ''ויהיה שמח אפילו בעת צרותיו, ויאהב את כל הבריות אפילו גויים...''.

וגם כתב הספר חרדים סוף פ''ח, ''אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, לא יאמר אוהב את ישראל אלא את הבריות...''. ע''ש. הרי אוהב הבריות שייך אף בגוים.

וכן הוא בתפא''י אבות פ''א יב, וז''ל ''ולכן אמר הכי אוהב את הבריות לא אמר את אדם, מדאמרינן [ביבמות ס"ב א'] אתם קרויין אדם וכו', דאפילו עובד כוכבים, או המקנטרך על חנם כהנך דשבת שקנטרוהו על לא דבר ואין ראוי לקרותו אדם אשר בצלם אלקים עשה אותם, אלא שם בריות נאות להם אעפ"כ תדבר עמם בנחת, ובזה תקרבם לתורה.''

ואין לומר למהרח''ו והספר חרדים והתפא''י ''איני יודע מנין בא לכם אהבה זו לגויים.''

ועוד י''ל שאיסור כפוי הטוב (ע''ז ה.) שייך אף בגוים. ולכן משום זה מצינו שכתוב בדברים פ''כג ח, ''לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו''. ופירש רש"י ''לא תתעב מצרי מכל וכל, אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור. מה טעם - שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק.'' ופירש רבינו בחיי ''מפני שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק ונמלטתם עמהם בימי הרעב בכבוד גדול.''

ומצינו שאף אם הטובה לא היתה לשמה עדיין שייך איסור כפוי הטוב, וזה כמ''ש בספרי שם, ''א''ר אלעזר בן עזריה המצרים לא קבלו את ישראל אלא לצורך עצמם, וקבע להם שכר. והרי דברים ק"ו ומה אם מי שלא נתכוין לזכות וזכה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה, המתכון לזכות, עאכ"ו.'' ע''ש.

ולפי זה שפיר הוא מ''ש לגבי דוד המלך בשמואל ב' פ''י ב, ''ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד, וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו אל אביו ויבאו עבדי דוד ארץ בני עמו.'' הרי מצינו שדוד המלך עשה הכרת הטוב לגוי אפילו אחר מיתתו.

ופירש''י שם ''כאשר עשה אביו עמדי חסד - ומהו החסד כשהיה דוד בורח מפני שאול באו אליו אביו ואמו ואחיו (שמואל א' כב ד) וינחם את פני מלך מואב ויאמר לו ישב נא אבי ואמי עמך והרגם חוץ מאחד מהם שברח ונמלט לארץ בני עמון אצל נחש.'' ע''ש. הרי כשגוי עושה מעשה להציל אף אחד מישראל, אז צריך לעשות הכרת הטוב לגוי, דהיינו ''אעשה חסד'' עם הגוי.

ולכן כ''ש בנד''ד צריך לעשות חסד עם חייל גוי שמת כשהוא נלחם כדי להציל עם ישראל ולא רק ישראל אחד.

ואה''נ שכתב הרד''ק שם, ''ובדרש עוד (תנח' פנחס , ג): לא תדרוש שלומם וטובתם (דב' כג , ז) - אתה מוצא במי שבא אליהם במידת רחמים, סוף בא לידי ביזיון, ואי זה? זה דוד שנאמר אעשה חסד עם חנון וגו' , סוף בא לידי בזיון ויקח חנון את עבדי דודי וגו' (להלן ד), ונצטרך להלחם עם ארבע אומות בני עמון וארם צובה ואיש טוב ומלך מעכה. מי גרם לו לדוד כל זה? שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקדוש ברוך הוא לא תדרוש שלומם וטובתם, אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד אתה עובר על תורתי, אני כתבתי לא תדרוש שלומם וטובת, ואתה עושה עמהם חסד? אל תהי צדיק הרבה (קה' ז , טז). מכאן שלא יהא אדם מוותר לעבור על דברי התורה.'' ע''ש.

אלא זה רק מפני שכתוב בפירוש לגבי עמון ומואב ''לא תדרוש שלומם וטובתם'', אבל בגוים אחרים כגון המצרים שלא מצינו פסוק זה, עדיין שייך איסור כפוי הטוב כמ''ש ''לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו''.

ומצינו שכתב רבי חיים פלאג'י ז''ל בחיים ביד ס''לג, ''שאלה: מי שיש לו גוי שהוא סוחר שלו ומרויח עמו ועושה לו טובה, והוא חולה... אי מותר להתפלל עליו. תשובה: נראה לי דמותר גמור הוא, וכמ''ש בספר חסידים ס''תשמ''ו שיהודי שעשה לו גוי טובות כשזוכרו צ''ל זכרו לברכה... כ''ש בנד''ד דמטי ליה הנאה מיניה... ושלא להיות כפוי טובה על עבר''. ע''ש. הרי שיש לקיים הכרת הטוב בגוים. ונראה מהראיה של חרבונה ז''ל שזה אף אחר מיתתו ששוב אין לנו שום הנאה ממנו, וכן סבר דוד המלך במעשה הנ''ל. ומי שאינו עושה כן עובר ב''כפוי הטוב.''

ולכן אין לומר בנד''ד ''איני יודע מנין בא לכם אהבה זו לגויים'', אלא הוא חיוב גמור של הכרת הטוב במה שחייל גוי מסר את נפשו כדי להציל עם ישראל. ומי שאינו מסכים שצריך לעשות טובה לחייל גוי שנהרג כדי להציל עם ישראל, הוא עובר על איסור כפוי הטוב.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני