האם יש לדמות חיסול הגרעין האיראני לנס פורים כדי לומר שהוא ראוי לברך ברכת שעשה נסים

לכבוד הרה''ג דביר אזולאי שליט''א

א) כת''ר כתב לדמות גודל משמעות חיסול הגרעין האיראני לנס פורים. ולכן כתב כת''ר, ''השוואת הגזירות ומשמעותם: מעבר לכך שהאיום בפורים ובימינו היה מאותו המקום מבחינה גיאוגרפית: ממשלת פרס ומדי, נראה שישנם השוואות משמעותיות בהרבה: התנ"ך מעיד במגילת אסתר : "ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי". המשטר האיראני ימ"ש, הצהיר פעמים אין ספור, בעקביות ובמשך שנים רבות, באמצעות מנהיגים ודוברים רבים מאוד, שבכוונתו הברורה, ח"ו, להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים תושבי ארץ ישראל. לשם כך הוא השקיע, בפועל ממש, משך עשרות שנים מאות מיליארדי דולרים, כדי להשיג נשק קטלני ומחריד במיוחד, שנועד לחסל ח"ו מיליוני יהודים בארץ הקודש. לפי הידוע מגורמים מוסמכים, רגע לפני חיסול הגרעין הם היו רחוקים מעט מאוד מהשגת אותו הנשק. נמצא שיש כאן "כוונה ויכולת" לבצע את זממם ח"ו.''

ולפי זה כת''ר כתב לבאר האם י''ל הלל וברכת שעשה נסים על חיסול הגרעין האיראני. ולגבי הלל י''ל שלא שייך מ''ש במגילה יד. לגבי הטעמים שאין אומרים הלל בפורים, דהיינו ''לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ'', וגם ''אכתי עבדי אחשורוש אנן'', שהרי הצלת עם ישראל היא בארץ ישראל וגם בזה''ז אין יושבי הארץ תחת שום מלכות אחרת. ולכן יש מקום לומר שהוא ראוי לומר הלל בנד''ד. ולגבי ברכת שעשה נסים כת''ר הביא ד' טעמים שאנו אומרים ברכה זו בפורים אף שלא היה בפורים נס גלוי שיצא מדרך הטבע וכמ''ש בשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' מ"א אות ד'), ואפשר לפרש שטעמים אלו שייכים אף לגבי חיסול הגרעין האיראני.

ב) מ''מ עדיין צריך לחקור בעוד צדדים בענין זה. ולכן כתב ספר המנוחה הל' חמץ ומצה פ''ח הל''א, לגבי ליל הסדר ''ובקידוש ליל זה אין מברכין שעשה נסים שהרי יאמר לפיכך שהוא שבח על הנסים כך כתב אבא מרי ז"ל בשם הגאונים.'' ע''ש. ונראה שזה כמ''ש הכה''ח ס''תעג אות ח, ''ואינו מברך שעשה נסים לפי שעתיד לאומרו בהגדה. טור. וכ"כ בס' הפרדס כ"י לרש"י ז"ל והביאו שה"ל כ"י. וכ"כ הרוקח סי' רפ"ג והרשב"ץ במאמר חמץ. והב"ד המחב"ר או' א'.'' ע''ש. וי''ל שמ''ש הטור ''לפי שעתיד לאומרו בהגדה'', הוא כיון למ''ש הגאונים ''שהרי יאמר לפיכך שהוא שבח על הנסים''.

ויש להעיר על טעם זה, ש''לפיכך'' אינו ברכה כלל אלא רק דברי שבח והודאה בעלמא, ולכן איך הוא אפשר לצאת י''ח של ברכת שעשה נסים שיש בה שו''מ, בשבח והודאה של לפיכך שאין בו שו''מ?

ולכן י''ל שאעפ''כ כיון שתקנו חז''ל לומר ''לפיכך'' בנוסח ''למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו'' כמ''ש במשנה פסחים פ''י מ''ה, דדי בזה כדי להודות ולשבח הקב''ה על הנס, ולכן חז''ל לא תקנו לברך אף ברכה ממש של שעשה נסים עם שו''מ.

ולפי זה י''ל שאף שיש כמה שבחות בהלל ואף שהאדם אומר בהלל ''כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם'' וכיוצא, מ''מ אין האדם יי''ח של ברכת שעשה נסים בהלל כיון שאין בו הזכרת לשון שהיא דומה לנוסח ''שעשה נסים''. ולכן בחנוכה מצינו שיש לברך ברכת שעשה נסים וגם הלל, ואין אדם יי''ח של ברכת שעשה נסים בהלל. ולכן ה''ה בנד''ד לגבי חיסול הגרעין האיראני, שאפשר לאדם לברך שעשה נסים וגם לומר הלל.

ג) אלא כתב הכה''ח שם עוד טעם שאין לומר שעשה נסים בליל פסח, וז''ל ''ובדרשות מהרי"ל סדר אגדה כתב משום דמצוה הכתובה בתורה היא ואין מברכין שעשה נסים אלא אמצוה דרבנן כגון חנוכה ופורים יעו"ש.''

ולפי זה לכאורה י''ל שמותר לברך ברכת שעשה נסים כיון שחיסול הגרעין האיראני לא נזכר בתורה וכמו שחנוכה ופורים לא נזכרו בתורה. אלא זה אינו, שעדיין י''ל שא''א לנו לחדש ברכה חדשה שלא תקנו חז''ל בפירוש, ולכן בשלמא שתקנו חז''ל לברך ברכת שעשה נסים בפורים וחנוכה שאלו ''מצוה דרבנן'' כמ''ש הכה''ח, וכמו שתקנו חז''ל מצוות קריאת המגילה וגם מצוות הדלקת נ''ח כמו כן הם תקנו לברך ברכת שעשה נסים, אבל בנד''ד אין חיוב ''מצוה דרבנן'', ולכן א''א לנו לברך ברכת שעשה נסים על חיסול הגרעין האיראני, שא''א לנו לתקן ברכות חדשות בימינו שלא תקנו חז''ל.

ואה''נ דמצינו שהיחיד יכול לברך בראיית מקום של נס לאבותינו ברכת ''שעשה נסים לאבותינו במקום הזה'' כמ''ש מרן ס''ריח א, או בראיית מקום שהקב''ה עשה נס לאותו יחיד ברכת ''שעשה לי נס במקום הזה'', אבל זה רק בראיית מקום, משא''כ ברכת שעשה נסים בפורים וחנוכה שהברכה אינה על ראיית מקום אלא על היום, ובזה א''א לנו לתקן ברכה זו מעצמינו, וזה אפשר רק ע''י חז''ל בזמן הש''ס, ולכן הוא א''א לנו לברך ברכה זו על חיסול הגרעין האיראני, שאין הברכה על ראיית מקום של נס אלא על שהגיע היום של אותו נס.

ד) ועוד י''ל, שכתב  הכה''ח ס''תרצב אות ג, ''אם אין לו מגילה יברך שהחיינו אך לא יברך ברכת שעשה נסים וברכת הרב את ריבנו. מהר"י מולכו בתשובה כ"י סימן ע"ח. אבל האחרונים כתבו דגם שהחיינו לא יברך. ברכ"י או' א'.'' ע''ש.

משמע לדעת מהר''י מולכו ז''ל שברכת שעשה נסים שייכת רק כשיש לפניו חפצא של מצוה כגון מגילת אסתר או נר חנוכה, דבעינן לפניו איזה סימן לעשיית נס כדי לברך ברכת שעשה נסים, אבל כשאין סימן שם כגון שאין מגילה לפניו או אין נר חנוכה לפניו, אז א''א לברך ברכה זו. ולכן אף בנד''ד נראה שא''א לברך ברכת שעשה נסים כיון שאין חפצא של מצוה לפניו כדי לברך הברכה עליה.

אלא כתב הביאור הלכה שם בשם המאירי (שבת כג.), ש''מי שאין לו להדליק ואינו במקום שאפשר לו לראות י"א שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה א' ושעשה נסים בכל הלילות והדברים נראים.'' וכתב הביאור הלכה ''וה"ה בענינינו לענין פורים.'' ע''ש.

ולכן לכאורה י''ל לדעת המאירי שאף הוא מותר לברך שעשה נסים בנד''ד כיון שהברכה רק על היום ולא בעינן חפצא של מצוה לפניו כדי לברך ברכה זו. מ''מ אף לדעת המאירי י''ל דבעינן תקנת חז''ל מעיקרא כדי לברך ברכה זו על איזה יום שנעשה בו נס, משא''כ בנד''ד שאף שהיום מצד עצמו ראוי לברכה זו, מ''מ לא היתה תקנת חז''ל לברך, ואין לנו רשות לתקן ברכה זו ביום חדש, שאין בו ''מצוה דרבנן'' כמ''ש הכה''ח הנ''ל.

וגם יש להעיר על דעת המאירי, מאיזה טעם בפורים אנו מברכים שעשה נסים שתי פעמים, אחת בלילה ואחת ביום, על קריאת המגילה, הלא אם הברכה היא רק על היום, אז די לברך הברכה רק פעם אחת בפורים וכדמצינו בחנוכה.

וזה כעין קושית המשנת יעקב הל' מגילה פ''א הל''ג, על הרמב''ם, וז''ל ''והנה בדברי הרמב"ם נאמר רק על ברכת שהחיינו דאינו חוזר ומברך ביום, אבל ברכת שעשה נסים וגו', נראה מדבריו דחוזר ומברכו ביום. וצ"ב אמאי יברך, בשלמא לשיטת התוס' דחוזר ומברך שהחיינו ביום, עיקר פרסומי ניסא הוי בקריאה דיממא. אבל לשיטת הרמב"ם דאינו חוזר ומברך ביום ברכת שהחיינו, כיון שכבר בירך בלילה, א"כ למה חוזר ומברך ברכת שעשה נסים, הרי גם בלילה בירך לברכה זו.'' ע''ש תירוצו. וכן יש להעיר על המאירי הנ''ל שאם ברכת שעשה נסים היא על היום אז אין טעם לחזור ולברך אותה ביום כשהוא כבר בירך אותה בלילה.

ולכן י''ל לדעת המאירי, דאה''נ שעיקר הברכה על חפצא של מצוה כגון מגילה או נ''ח, ומשום זה צריך לברך שעשה נסים שתי פעמים בשתי קריאות של המגילה, אבל כשהאדם אנוס וא''א לו לקרות את המגילה, אז עדיין יש צד של הברכה שהיא על עצם היום, ולכן מותר לו לברך שעשה נסים פעם אחת בפורים משום היום עצמו כשא''א לברך בשעת קריאת המגילה. אולם כשאין חפצא של מצוה כלל באותו יום של נס כבנד''ד, אז לא מצינו שתקנו חז''ל לברך שעשה נסים, ולכן אף על עצם היום אין לברך, שאם נפל היסוד שהוא לברך הברכה על חפצא של מצוה, אז גם נפל הבנין שהוא אפשר לברך אף על היום בלבד.

ה) וי''ל עוד סברה בנד''ד. בימי פורים המן כבר היה מוכן לאבד היהודים ואין חסרון בתוכנית שלו אלא מצד הזמן, שעדיין לא הגיע י''ג אדר כמ''ש ''בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר''. אלא לגבי נד''ד האיראנים עדיין לא היתה להם פצצת אטום מוכנה לשימוש. ולכן הנס בדרך הטבע לא היה על ביטול סכנה שהיא לפנינו אלא רק על סכנה שעדיין לא באה לעולם. ולא מצינו שחז''ל תקנו לברך ברכת שעשה נסים על נס כזה כשהוא בדרך הטבע, שאין הרגשת הנס כל כך כשהוא על מה שעדיין אינו לפנינו, והוא בדרך הטבע.

ויש לדמות זה למ''ש מרן א''ח ס''שא כח, ''מי שיש לו מכה בפיסת רגלו וקושר עליה מטבע להגן שלא ינגף ברגלו וגם הוא מרפא מותר לצאת בו.'' הרי אם הוא רק ''להגן'' אין זה נחשב רפואה, וזה מפני הוא כדי להגן מנזק שעדיין אינו שם אלא שיבוא לעתיד בשעת הליכתו. וכן הוא במשפטי עזיאל ח''ג א''ח ס''מב, שכתב לגבי מ''ש בירושלמי שבת פ''יד הל''ג, ''לוחשין לעין ולמעים ולנחשים ולעקרבים'', וז''ל ''וכן מתפרש לוחשין למעים דהיינו להגן שלא תבוא מכה, ומשום כך מותר בשבת, כיון דאין זה בגדר רפואה.'' ע''ש.

ולכן י''ל שכמו שאין ''רפואה'' כשעדיין לא באה המכה לעולם, כמו כן אין ''נס'' בדרך הטבע שראוי לברך עליו ברכת שעשה נסים, כשעדיין לא באה ה''מכה'' לעולם. וכן הוא בנד''ד שעדיין לא בא לעולם לאיראנים פצצת אטום מוכנה לשימוש. ויש לפלפל.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני