האם מותר בראש השנה להתפלל לצורך עצמו, כגון לצורך פרנסה וכדומה

לכבוד הרה''ג אורי ששון פרידלין שליט''א

כתב כת''ר:

בסידור הגר"א מובא בשם הזוהר שאין להתפלל בראש השנה על בקשות פרטיות אלא אך ורק על צער השכינה, ודבריו הובאו בהרבה ספרי מוסר. ובהערה שם הוזכרו דברי הגרי״ס שאדם צריך לבדוק אם אכן פיו וליבו שווים בזה, ובכמה ספרי מוסר הוסיפו שבימינו מי שלא מבקש בקשות פרטיות בר״ה נראה כאילו לא מאמין שיום זה הוא יום הדין.

ושאלתי בזה היא מה הנהגה הרצויה עפ״י ההלכה, שלכאורה מצד הדין נראה שיום ראש השנה הוא יום מסוגל לתפילות וא״כ יש להרבות ביום זה בבקשות לפני הבורא ית״ש, שמלבד שהוא יום דין ואם לא יבקש עכשיו אז אימתי, הרי שמכמה מקורות מוכח שיום זה מסוגל יותר לקבלת התפילות, וכמו שכתב רש״י ביבמות דף סד ע״ב (ד״ה שלש פקידות) שהקב״ה שומע תפילת העקרות בר״ה, וכן בגמ׳ בברכות דף כט ע״א שט׳ הברכות בתפילת ר״ה נתקנו כנגד ט׳ אזכרות שבתפילת חנה, ותפילת חנה הייתה בקשה פרטית (כמבואר בשל״ה ר״ה הגה נר מצוה), וכן משמע קצת בויקרא רבה (ל, ג) שבימינו שאין אורים ותומים אין לנו אלא תפילת ר״ה בלבד, והרמב״ם בהל׳ תשובה (ב, ו) פסק שהצעקה מתקבלת יפה ביותר בעשרת ימים שבין ר״ה ליו״כ [ואם הם עשרה ימים ר״ה בכללם], ובמטה אפרים (סימן תקפד סעיף כה) מובא שלא צריך להזכיר ״יום טוב הוא מלעזוק״ מאחר שהוא יום הדין, ובמשנ״ב (סימן תקצז סק״ג) איתא שמי שמתענה בר״ה ראוי שיעסוק בתחינות ובקשות, ומכל זה מוכח שרצוי וראוי לנצל את יום הדין לבקשות אישיות.

ומלבד זאת, הרי שהזוהר שהוזכר בסידור הגר״א אינו הזוהר הנמצא לפנינו [ומוזכר בספרים], שהרי מה דאיתא בתיקוני הזוהר תיקון ו דף כב ע״א מדבר על יו״כ ולא על ר״ה [וכמובן שאיננו נוהגים עפ״י הזוהר מאחר שתפילת יו״כ היא כל כולה בקשת סליחה כפרה וחיי, בשונה מר״ה], וכן הוא דורש זאת מפסוק אחר ולא מהפסוק בספר איוב ״ויהי היום ויבואו בני האלהים וכו׳״ כמובא בסידור הגר"א.

ואמנם מצאתי בזוהר פרשת בשלח דף מד ע״ב שדורש שמה שאלישע אמר לאשה השונמית ״היש לך לדבר אל המלך״ היה בר״ה וכוונתו למלכו של עולם שדן ביום זה את כל העולם, והיא מצידה אמרה ״בתוך עמי אנכי יושבת״, ומסביר הזוהר: ״אלא בשעתא דדינא תליא בעלמא, לא יתפרש בר נש בלחודוי, ולא יתרשים לעילא, ולא ישתמודעון ביה בלחודוי, דהא בזמנא תליא בעלמא, אינון דאשתמודעון ורשימין בלחודייהו, אף על גב דזכאין אינון, אינון אתפסן בקדמיתא״, ומכאן לכאורה משמע כדברי הגר״א [למרות שכאמור לא מדובר באותו זוהר שהובא בסידור הגר״א], אלא שמהא גופא יש להוכיח גם להיפך, שהרי אמנם האשה השונמית לא רוצה לבקש בקשות אישיות ביום הדין מאידך הנביא מפציר בה לבקש בקשה ולא הקשיב לה אלא התערב בעדה וביקש לה בן, ואין לומר שהאין ראוי שהאדם יבקש לעצמו אבל מישהו אחר כן יכול לבקש מאחר ששם מבואר שיום ר״ה הוא יום שנפקדים עקרות וכל העולם, וכן תשובתו של אלישע אליה אחרי שגחזי אמר לו שאין לה בן היה ״הא ודאי שעתא קיימא, דהא יומא גרים״.

וראיתי שי״א שמה שאין לבקש היינו בקשות פרטיות לגמרי, אבל אם מבקשים לצורך הקב״ה אפילו שהיא בקשה גשמית אין בעיה בכך, וזה מה שאנחנו אומרים ״זכרנו לחיים... למענך אלקים חיים״, וכן מה שחנה ביקשה בן היה משום שהיא רצתה לתת אותו לקב״ה כמבואר בתפילתה בספר שמואל א׳ (א, יא), אלא שקצת קשה מכל המקורות הנ״ל שהבאתי, ועוד שמדברי רש״י שהוזכר קודם משמע שהקב״ה שומע תפילות העקרות ולאו דווקא אלו שמתפללות כמו חנה.

ועוד אפשר להביא ראיה לדברי הגר״א ממה שכותב תלמידו בנפש החיים (שער ב פרק יא) שנוסח תפילת ר״ה היא רק על כבודו יתברך, אך באותו מפשט הוא מסיים שבאמת כך היא גם תפילת ימות החול, וא״כ שוב אין לחלק בין ר״ה ליום חול שלכו״ע מותר ורצוי לבקש בקשות פרטיות. 

ועל כן שואל אני הקטן את דעת כת״ר שליט״א בעניין זה, דמצד אחד ברור לי מכח כל הנ״ל שאין שום מניעה לבקש בקשות אישיות בר״ה אך מאידך שמעתי כמה פעמים מאנשים גדולים שאין ראוי לנהוג כך, וכן נמצא בכמה ספרי מוסר. [ועוד אשמח אם כת״ר יוכל גם להתייחס למה שכתבתי שלא מצאתי את הזוהר המובא בגר"א, ומה שנמצא בזוהר שלפנינו הוא לגבי יו״כ]. 

ואגב, תמוה לי מה שלא מצאתי התייחסות של הפוסקים לנושא הזה ורק בספרי מוסר הוא מוזכר ונידון באריכות אך לא מהצד ההלכתי [ואמנם בספר ארחות רבינו (ח״ב עמ׳ קפא אות כז) הביא עניין זה, וכן הוא באשרי האיש (או״ח ג פרק טו סע׳ יג) וההליכות שלמה (מועדי השנה תשרי-אדר פ״א הט״ו), מ״מ אין שם דיון ארוך בנושא אלא הלכה פסוקה אם מותר או אסור], ודבר זה צ״ע מצד עצמו. ע''כ דברי כת''ר.

א) כתוב בסידור הגר''א בפתיחה לתפלת ראש השנה, ''ואיך איפה יעיז האדם פניו לבקש על נפשו ויתרצה לנפשו מטובת עולם הזה... וכן לא נפנה איש אחרי נגעי לבבו לבקש בני חיי ומזוני להיות חצווין ככלבי, דבזה נעורר את הדין, רק נשליך את כל הדברים הנוגעים לנו אחרי גו, ויעבור עלינו מה יהיה ומה שיהיה, רק נתמרמר כולנו במרירות לבנו... על הדר כבוד אלקינו אשר גלה ואשר נוטל כבוד מבית חיינו ותפארת מלכנו.'' ע'ש.   

ויש לחקור בזה. ולכן כתוב בתקוני הזהר תיקון ו דף כב ע״א, ''ויפן כה וכה וירא כי אין איש. אלא איש לדרכו פנו בעסקין דלהון באורחין דלהון. איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא. ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע. אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחו וכפרה וחיי כתבנו לחיים. ואינון עזי נפש ככלבים דאינון אומין דעלמא דצווחי לגביה ולית לון בשת אנפין... ועוד אינון שאלין מזונא וכסויא ועונה דאיהי עונת זוגייהו דאתמר בה שארה כסותה וענתה לא יגרע. ולא אית מאן דשאיל מזונא דאיהי תורה שארה דשכינתא. ואיהי אימא עלאה דאתמר בה ואל תטש תורת אמך.'' (ומ''ש ''ביומא דכפורי'' אף הגר''א גורס כן כמ''ש בספר תקוני הזהר לפי גירסת הגר''א. ע''ש.)

נראה מזה שהאיסור לומר ''הב הב לנא מזונא וסליחו וכפרה וחיי כתבנו לחיים'', הוא כשהאדם רק כיון להנאת עצמו בלבד, והוא אינו בכלל ''דשאיל מזונא דאיהי תורה שארה דשכינתא.'' 

וכן כתב בעל הדרכי תשובה בפירושו באר לח ראי בתקוני הזהר שם, ''ואינון עזי נפש ככלבים... אותן שמתפללין רק לצורך עצמם... שכל תפילתם רק לצורך עצמם.'' ע''ש.  

וכן הוא בפירוש בניהו שם (לבעל הבן איש חי), וז''ל ''בעסקין דלהון באורחין דלהון. נ''ב תאות וחמדת הממון. 'אורחין' חמדת ותאות המשגל דרך גבר בעלמא. ואמר 'דילהון' כלומר לא היתה כונתם בהם לשם שמים לקיים מ''ש בכל דרכיך דעהו, אלא כונתם להנאת עצמם בלבד.'' ע''ש.

וזה כמ''ש מרן א''ח ס''רלא א, ''וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב בכל דרכיך דעהו, ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמיים, שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו. שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח, אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו.'' ע''ש.

א''כ י''ל שאם האדם מתפלל ביום הכפורים ''הב הב לנא מזונא וסליחו וכפרה וחיי כתבנו לחיים'', והוא אומר שזה כדי שהוא יכול ''לעבוד את בוראו'' וכדי ללמוד תורה ולקיים המצוות, אז אין חשש, שאף זה בכלל מ''ש בתקוני הזהר הנ''ל ''מאן דשאיל מזונא דאיהי תורה שארה דשכינתא'', שהרי הוא כיון לקבל מזון כדי להחזיק גופו כדי שהוא יכול ללמוד תורה ולקיים המצוות. ולכן הוא אינו בכלל מ''ש הבניהו ''כונתם להנאת עצמם בלבד.'' וכן הוא אינו בכלל מ''ש הבאר לח ראי הנ''ל.

וגם נראה שכיון שמצוות ''בכל דרכיך דעהו'' שייכת בכל יום בכל ימי השנה, אז מ''ש בתקוני הזהר ''ביומא דכפורי'', לאו דוקא הוא. אלא רק שמצוה זו שייכת יותר ביום הכפורים משאר ימי השנה כיון שהוא יום שמיוחד לסליחה ולכפרה, ולכן אם האדם רוצה סליחה וכפרה כמ''ש בתקוני הזהר ''וסליחו וכפרה וחיי כתבנו לחיים'', אז כ''ש שהוא צריך ליזהר לקיים מצוות בכל דרכיך דעהו, דהיינו לבקש סליחה וכפרה כדי שהוא יכול לחיות כדי לעבוד את הבורא. ולפי זה שפיר הוא לומר שזה שייך אף בראש השנה שהוא יום הדין, שאף בזה צריך ליזהר ביותר לקיים מצוות בכל דרכיך דעהו. (וכן הוא לקמן בראשית חכמה)

ב) ועוד י''ל לגבי מ''ש בתקוני הזהר הנ''ל, והוא מ''ש הראשית חכמה שער התשובה פ''א. בתחילה הוא הביא מ''ש תקון הזהר הנ''ל ''אלא וירא כי אין איש, אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי כתבנו לחיים, ואינון עזי נפש ככלבים...''.

ואח''כ כתב ''הרי בפירוש כמה ראוי שנתעורר בתשובה לאהבת השכינה להקימה מהגלות לא על מנת לקבל פרס, ולא נדמה לערב רב או לגוים עובדי עבודת אלילים כנזכר במאמר. ועל דרך שפירש הרשב"י ע"ה במאמר זה, שהוא עז פנים הבא בראש השנה ויום הכפורים לומר כתבנו לחיים ולשאול סליחה וכפרה בלי התעוררות תשובה, על דרך זה בכל יום ויום גם כן שאנו שואלים בתפלתינו כמה שאלות שהם י"ג אמצעיות, שיאמר הקדוש ברוך הוא הואיל ואתה בא לשאול שאעשה לך זה וזה, מה היא התשובה שעשית, ואף על פי שאנו שואלים השיבנו אבינו לתורתיך, וסלח לנו.'' ע''ש.

הרי כל החשש של ''הב הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי כתבנו לחיים'', הוא רק כשהאדם אינו חוזר בתשובה, אבל אם הוא חוזר בתשובה אז אין חשש לשאול צרכיו.  וגם יש לדקדק בראשית חכמה הנ''ל שאף שהוא הביא מ''ש ''כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי'', מ''מ הוא כתב ''הבא בראש השנה ויום הכפורים''. הרי שהוא פשוט לו כמו שכתבתי לעיל, שלאו דוקא יום הכפורים אלא אף ראש השנה.

שוב ראיתי בשל''ה מס' יומא, נר מצוה, ד''ה הנה ארשום, שהוא הביא מ''ש הראשית חכמה הנ''ל בשם תיקוני הזהר, ומשמע שהוא מסכים לפירושו.

ג) ולפי זה יש לפרש מה שכת''ר הביא בשם הזוהר פר' בשלח מד ע''ב. ולכן כתוב שם ''ומה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא. וכי מלה דא למה אצטריכא לגבי אתתא, דלא נפקת ולא אזלת ולא עאלת בהיכלא דמלכא, אלא יומא דא הוה גרים, דכל בני עלמא יתבין (נ"א קיימין) בדינא, ובההוא יומא אקרי קודשא בריך הוא מלך, המלך המשפט, אמר לה אי את אצטריך לך לגבי מלכא עלאה על עובדין די בידך.''

ולפי מ''ש בסדור הגר''א הנ''ל זה קשה, שאיך הוא אפשר שאלישע הנביא היה מוכן להתפלל ולבקש מהקב''ה לצורכי האשה השונמית בראש השנה? אלא נראה לומר כמו שפירשתי לעיל, שהוא מותר להתפלל בראש השנה לצורך הגוף כשהאדם ''לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב בכל דרכיך דעהו'' כמ''ש מרן ס''רלא הנ''ל, וכמו שנראה מפירוש בניהו הנ''ל. ולכן אלישע רצה להתפלל שהאשה השונמית תוכל להוליד בן שראוי לעבודת הבורא.

ולפי זה יש לפרש מ''ש בזוהר אחר כך, וז''ל ''ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת - מאי קאמרת? אלא בשעתא (נ"א בזמנא) דדינא תליא בעלמא, לא יתפרש בר נש בלחודוי, ולא יתרשים לעילא ולא ישתמודען ביה בלחודוי, דהא בזמנא (אחרא) דדינא תליא בעלמא, אינון דאשתמודעון ורשימין בלחודייהו, אף על גב דזכאין אינון, אינון אתפסן בקדמיתא.''

וי''ל שהאשה השונמית סברה שאף שהיא כוונת להגדיל ילד לעבודת השם, מ''מ הוא כמעט א''א שהיא עצמה לא תהנה ממנו ככל אשה שנהנית מבניה. ולכן יש לדמות זה למ''ש הרמב''ם הל' גזילה ואבידה פ''יג הל''יא, ''וצריך לבקר את האבדה ולבדקה כדי שלא תפסד ותאבד מאליה שנאמר והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו. כיצד מצא כסות של צמר מנערה אחת לשלשים יום ולא ינערנה במקל ולא בשני בני אדם. ושוטחה על גבי מטה לצרכה בלבד אבל לא לצרכה ולצרכו.'' וזה לפי מ''ש בב''מ ל. ע''ש. וכתב הרב המגיד שם, ''ומה שאסר לצרכו ולצרכה בעיא דלא איפשיטא שם (ל.) ולחומרא.'' וכן הוא ברא''ש ב''מ שם אות כ, ''וכיון דלא איפשיטא אזלינן לחומרא.'' ע''ש. ולכן סברה האשה השונמית שאף אם יש לה שתי כוונות בילד, אחת לצורך הבורא ואחת לצורך עצמה, עדיין היא צריכה להחמיר בראש השנה שהוא יום הדין שלא להתפלל תפילה זו מפני חשש ''הב הב לנא''. ולכן היא אמרה ''בתוך עמי אנכי יושבת.''

מ''מ עדיין אלישע התפלל בעדה כדי שהיא תוכל להוליד בן. ונראה שטעמו הוא שבמצוות בכל דרכיך דעהו, ממילא יש הנאת הגוף כגון כשהאדם אוכל כשהוא רעב אף כשהוא כיון לעבודת הבורא, ולכן מוכרח לומר במצוה זו שאף כוונה ''לצורכו ולצורכה'' מותרת, ולכן אף שהאדם נהנה מאד ממאכלו כשהוא רעב, מ''מ עדיין הוא יכול לכוין שאכילה זו היא משום קיום הגוף כדי שהוא יכול לעבוד את הבורא.

ולפי זה מצינו שהוא מותר להתפלל בראש השנה לצורך הגוף כשהוא בכלל מצוות בכל דרכיך דעהו.

או יש לפרש זוהר זה לפי מ''ש הראשית חכמה הנ''ל. ולכן סבר אלישע שאין חשש להתפלל בעד האשה השונמית בראש השנה כיון שהיא כבר עשתה תשובה באותו יום. אלא האשה השונמית סברה שאולי יש איזה חסרון בתשובה שלה, ולכן עדיין יש לחוש ל''לא יתרשים לעילא ולא ישתמודען ביה בלחודוי''. אלא סבר אלישע שאין צריך לחוש לזה כיון ד''קים לי בגווה'' (כתובות פה.) שהיא אשה צדקת ואין חסרון בתשובה שלה. או אפשר אלישע ידע את זה בדרך נביאות.

ד) ויש להעיר על מ''ש בסידור הגר''א שם, ''ולכן לא תקנו לנו חז''ל לומר בתפלת ראש השנה שום בקשה על סליחה וכפרה ומזוני רק תפלה קצרה על בקשת החיים, וגם זה לפי שרצונו בכך, וזמ''ש מלך חפץ בחיים, דאל''כ לא היו מעיזים את פנינו לבקש ממך גם על חיים רק שחפצת בחיים.'' ע''ש.

אלא הלא אנו מבקשים בתפילת העמידה אף בראש השנה ''שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל... וטוב בעיניך לברכנו ולברך את כל עמך ישראל ברוב עוז ושלום''? הרי זה תפילה לצרכינו.

וגם אנו מבקשים בסוף העמידה באלקי נצור, ''וכל הקמים עלי לרעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם''. וכן בברכות השחר אנו מבקשים ''שתצילני היום ובכל יום ויום מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע...''. וכן בברכת המזון אנו מבקשים ''הרווח לנו מהרה מכל צרותינו, ונא אל תצריכנו ה''א לידי מתנות בשר ודם.'' ואף אנו מבקשים בסוף ברכת המזון כמה בקשות ב''הרחמן'', כגון ''הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד ולא בבזוי בהתר ולא באסור בנחת ולא בצער'', וזה מותר לבקש בראש השנה אף שאין אמירת הרחמן לעיכובא כיון שהיא אחר ד' ברכות של ברכת המזון.

וגם באבינו מלכנו אנו מבקשים כמה בקשות כגון ''בטל מחשבות שונאינו'' או ''שלח רפואה שלמה לכל חולי עמך'' וכו'. וגם בליל ראש השנה בסדר הסימנים על השלחן אנו אומרים על תמרים ''שיתמו אויבנו ושונאינו'', ועל כרתי אומרים ''שיכרתו אויבינו ושונאינו'', ועל אכילת הראש ''שנהיה לראש ולא לזנב''.   

וגם כתבו המקובלים להתפלל ולבקש על פרנסה בראש בשנה, וזה כמ''ש הכה''ח ס''תקפב אות טו''ב, ''בליל  ר"ה ויוה"כ קודם קדיש בתרא תקרא פעם אחת מזמור לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה וכו'... ולא יחסרו כל מזונותיו כל השנה ואם הוא בביתו יאמר אותו אחר קריאת התרנגול בלילות הנ"ל. וזה נקרא שם הפרנסה. פע"ח שם. והמנהג לאומרו גם ביום קודם קדיש בתרא. בין בר"ה ובין ביוה"כ.'' ע''ש. ואומרים בתפילה הנ''ל ''שתכתבנו בספר פרנסה וכלכלה, שנה זו וכל שנה ושנה, לנו ולכן בני ביתנו''. ע''ש. וכל זה נראה שלא כמ''ש בסידור הגר''א הנ''ל.

ואל תשיבני שתפילות אלו הן בלשון רבים, ולכן זה מותר כיון שהוא דומה למה שאמרה האשה השונימית ''בתוך עמי אנכי יושבת'', והוא בכלל מ''ש בברכות כט: ''אמר אביי לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא...'', שזה אינו, שלפי מ''ש בסידור הגר''א הנ''ל אף בלשון רבים הוא אסור לבקש בעד עצמינו ורק מותר לומר בלשון רבים ''זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים''. וגם מצינו שאנו מבקשים בלשון יחיד בסוף העמידה באלקי נצור, ''וכל הקמים עלי לרעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם''. וכן בברכות השחר אנו מבקשים בלשון יחיד ''שתצילני היום ובכל יום ויום מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע...''. וגם בברכת המזון האורח אומר בלשון יחיד ''הרחמן הוא יברך בעל הבית הזה ובעל הסעודה הזאת... שש ושמח כל הימים בעושר וכבוד...''. וכן יש נוהגים בברכת המזון שהבן מבקש ''הרחמן הוא יברך אבי ומורי בעל הבית הזה...''. ואף זה בלשון יחיד.  

וגם מצינו שיש נוהגים להתענות בראש השנה כמ''ש מרן ס''תקצז ב, ולכן מסתמא שאף הם מותרים לבקש בלשון יחיד, וזה כמ''ש הב''י א''ח ס''תקסה, ''ובתשובות להרמב"ן סי' קנ"א יחיד אומר עננו דלעולם לישתתף איניש בהדי צבורא וכן מעשים בכל יום, ואם בא להוסיף ולומר דברים שהם דברי תחנונים ורבוי בקשות רחמים כעין מה שהוא צריך לשעות ובלשון יחיד וכעין קבל חלבי ודמי שנתמעט וכו', אע"פ שהוא אומר בלשון יחיד שפיר דמי ע"כ. והיא בתשובת הרשב"א.'' ע''ש. א''כ מסתמא שאף בראש השנה זה מותר לאלו שמתענים.   

ולכן יותר נראה לומר שכל זה מותר אף בראש השנה, וגם אין זה בכלל מ''ש בתקוני הזהר הנ''ל ''הב הב לנא מזונא וסליחו וכפרה וחיי כתבנו לחיים'', כיון שהאדם כיון ליהנות בהנאות אלו כדי שהוא יוכל לעבוד את הבורא, וזה בכלל בכל דרכיך דעהו. וגם משום שאף הוא חוזר בתשובה בראש השנה ולכן אין לחוש למ''ש בתקוני הזהר הנ''ל וכמ''ש הראשית חכמה הנ''ל.

וכמדומה לי שאף הגר''א מסכים לזה, והוא לפי מ''ש בשנות אליהו פ''ה מ''א דברכות, לגבי תפילת העמידה, וז''ל ''...שאסור לכוין בתפלה לצורך עצמו, אך להתפלל שיהיה כל ישראל התכלית השלימות ויהיה נשלם כנסת ישראל למעלה. אבל לא לצורך עצמו אלא יתפלל באלקי נצור על עצמו, שתפלת אלוקי נצור הוא על עצמו''. ע''ש. ולכן כיון דמצינו שהוא מותר להתפלל תפילת אלקי נצור בסוף העמידה אף בראש השנה אף שזה בלשון יחיד וגם לצורך עצמו, אז ממילא שהוא מותר להוסיף עוד בקשות שם שהן ''על עצמו''.

מ''מ דברי הגר''א הנ''ל צ''ע, שהלא כתוב בברכות לד. ''אמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא באמצעיות.'' ופירש הערוך השלחן ס''קיב א, ''בברכות האמצעיות יכול כל אחד להוסיף איזה בקשה שצריך'', משמע שזה ''על עצמו''. (ועיין עוד בזה בארחותיך למדני ח''ד ס''יז.)  

ה) ונשאר לבאר מ''ש כת''ר, ''אם כת״ר יוכל גם להתייחס למה שכתבתי שלא מצאתי את הזוהר המובא בגר"א, ומה שנמצא בזוהר שלפנינו הוא לגבי יו״כ.'' 

ולכן כתוב בסדור הגר''א, וז''ל ''אך הענין כמ''ש בזוה''ק ויהי היום דא יומא דדינא יומא דראש השנה ויבואו בני אלהים להתיצב על ה', וודאי למתבע עלבונה דהא כולהו צווחו הב לן חיי הב לן מזוני הב לנו סליחה וכפרה, ואין איש שם לב לבקש על עלבוניה דמאריה ושמו מחולל בגוים...''. ע''ש.

וי''ל שקטע הנ''ל מצרף דברי הזוהר במקומות נפרדים, וגם הוא לא ציטוט מדויק אלא רק סיכום של מ''ש בזוהר, וגם קצת הלשון היא מדברי הסידור עצמו ולא מ''ש בזוהר.

ולכן כתוב בזוהר פר' בא דף לב ע''ב ''רבי אלעזר פתח ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה', ויבא גם השטן בתוכם (איוב א ו), ויהי היום - דא ראש השנה דקודשא בריך הוא קאים למידן עלמא. כגוונא דא ויהי היום ויבא שמה (מלכים ב' ד, יא), ההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה. ויבאו בני האלהים - אלין רברבין ממנן שליחן בעלמא, לאשגחא בעובדין דבני נשא.''

וגם כתוב בזוהר פר' פינחס דף רלא ע''א, ''פתח רבי שמעון ואמר ויהי היום (איוב א, ו) בכל אתר דכתיב ויהי איהו צער. ויהי בימי - צער ודאי. ויהי היום - יומא דאית ביה צער ודא הוא ראש השנה, יומא דאית ביה דינא קשיא על עלמא. ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם - יומא דראש השנה הוה. ובכל אתר ויהי היום דא ראש השנה.''

ולכן בצירוף שני מקומות אלו כתוב בסידור הגר''א בקיצור ''כמ''ש בזוה''ק ויהי היום דא יומא דדינא יומא דראש השנה ויבואו בני אלהים להתיצב על ה'.''

ואח''כ מ''ש ''וודאי למתבע עלבונה דהא'' זה לשון הסידור עצמו, ואח''כ מ''ש שם ''כולהו צווחו הב לן חיי הב לן מזוני הב לנו סליחה וכפרה'', זה מתקוני הזהר הנ''ל, ואף ששם מיירי ביום הכפורים, מ''מ כבר כתבתי לעיל שלאו דוקא הוא וה''ה שזה שייך בראש השנה גם כן וכמ''ש הראשית חכמה הנ''ל. ומ''ש בסידור אח''כ ''ואין איש שם לב לבקש על עלבוניה דמאריה ושמו מחולל בגוים'', זה דברי הסידור עצמו.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני