שאלה: נשאלתי הכי, אשתי קיבלה מתכון לתבשיל עם המלצה להכניס גולות משחק בזמן הבישול ובכך למנוע את הצורך לערבב את הנוזל. מכיוון שגולות המשחק עשויות זכוכית התעוררה השאלה האם הן טעונות טבילה. האם קיים הבדל בין מציאות בה הגולות שבות לשמש כמשחק לבין מציאות בה הן נשמרות לצורך בישול?
תשובה:
לכבוד הרה''ג אלחנן פרינץ שליט''א
א) בתחילה י''ל שאיני מבין את המציאות איך גולות אלו מועילות לערבב את הנוזל, כדי שאין צורך לאשה לערבב את התבשיל. ועשיתי בדיקה ושמתי גולות לתוך סיר של מים רותחים, והגולות רק נשארו למטה והם לא זזו מכאן לכאן ברתחית המים כדי לערבב את המים, ולכן איני מבין איך הם מועילות לערבב את הנוזל בנד''ד. עכ''פ בטלה דעתי אצל המומחים בענין זה, ולכן יש לדון אם גולות אלו צריכות טבילה או לא. (שוב כתב לי הרב הנ''ל שזה מיירי בעשיית ריבת חלב, וכתב אחד מן המומחים ''הגולות ירקדו על תחתית הסיר ולמעשה יערבבו במקומנו את הריבה שדורשת ערבוב כמעט תמידי.'' וכתב מומחה אחר, ''כיצד תדעו שהגולות מסתובבות? תשמעו אותן מקרקשות-מרקדות בתחתית הסיר, רעש כה חזק עד שניתן לשמוע אותו בקצה הבית.'')
כתב מרן י''ד ס''קכ ח, ''השואל או שוכר כלי מהעובד כוכבים אינו טעון טבילה, אבל אם ישראל קנאו מהעובד כוכבים והשאילו לחבירו טעון טבילה שכבר נתחייב ביד הראשון. ויש מי שאומר שאם לא לקחו הראשון לצורך סעודה אלא לחתוך קלפים וכיוצא בו אין צריך להטבילו.'' וכתב הרמ''א שם, ''אבל הראשון אסור להשתמש בו לצרכי סעודה אפילו דרך עראי בלא טבילה אף על פי שלקחו לצורך קלפים (ד"ע ואו"ה).'' ע''ש. וזה כמ''ש האו''ה בס''פה, וז''ל ''סכין קטן של סופרים שחותכין בהן קלפים, אסור לאכול בהן עראי אם לא טבלן''.
הרי אף שהסכין היא כדי לחתוך את העורות, מ''מ הוא אסור להשתמש בה אפילו דרך עראי לצורך סעודה. ולכן נראה שה''ה לגבי הגולות בנד''ד שאף שהן מיוחדות לילדים לשחק בהם, עדיין הוא אסור להשתמש בהן לצורך תיקון אוכל בלי טבילה.
אלא ראיתי שכתב הפר''ח בס''קכ ס''ק יט, ''דאזלינן בכלי בתר רוב תשמישו, וכל כלי שאינו מיוחד להשתמש בו מאכל, אף שלפעמים רגילים להשתמש בו מאכל, אין צריך טבילה...''. הרי הוא חולק על האו''ה והרמ''א הנ''ל. ולכן י''ל שלדעת הפר''ח הוא מותר להשתמש בגולות הנ''ל דרך עראי בלי טבילה.
ב) מ''מ עדיין יש לחקור בדעת האו''ה והרמ''א הנ''ל לפי מ''ש הרמב''ם בהל' כלים פ''ח הל''י, וז''ל ''כל הכלים יורדים לטומאה במחשבה ואין עולין מידי טומאה אלא בשינוי מעשה. והמעשה מבטל מיד המעשה ומיד המחשבה. והמחשבה אינה מבטלת לא מיד המעשה ולא מיד המחשבה. כיצד טבעת בהמה או כלים שחשב עליה להחזירה טבעת אדם הרי זו מקבלת טומאה במחשבה זו וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה. חזר וחישב עליה להניחה טבעת בהמה כשהיה אע"פ שלא נתקשט בה האדם הרי זו מקבלת טומאה שאין המחשבה מבטלת מיד המחשבה עד שיעשה מעשה בגוף כגון שישוף אותה או יתקעה במעשה של בהמה. היתה הטבעת לאדם וחישב עליה לבהמה עדיין היא מקבלת טומאה כשהיתה שאין הכלים עולין מידי טומאתן במחשבה. עשה בה מעשה ושינה לבהמה אינה מקבלת טומאה שהמעשה מבטל מיד המעשה.'' ע''ש.
ולפי זה נראה שבמחשבה לבדה יש לשנות טבעת בהמה שאינה מקבלת טומאה כמ''ש הרע''ב במשנה כלים פ''יב מ''א, ''דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים'', לטבעת אדם שמקבלת טומאה. הרי משמע שע''י מחשבה לבדה י''ל שפנים חדשות באו לכאן ויש כאן ''כלי חדש'', וזה מ''ש הרמב''ם הנ''ל ''וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה.''
ולכן נראה שה''ה די''ל הכי לגבי דין הסכין הנ''ל, שאם האדם חושב שמכאן ואילך הוא רוצה להשתמש בה לצורך סעודה, אז מחשבה זו מועילה לומר שיש כאן ''כלי חדש'', וכיון שזה נעשה כשהכלי הוא ברשות הישראל, ממילא שהוא א''צ להטביל אותו. ולכן מאיזה טעם כתבו האו''ה והרמ''א שאם האדם חושב שעכשיו הוא רוצה להשתמש בסכין זו לצורך סעודה שעדיין הכלי צריך טבילה. ומשמע מ''ש הרמ''א ''אפילו דרך עראי'', דכ''ש שאם הוא דרך קביעות שהסכין צריכה טבילה, אבל לפי מ''ש הרמב''ם הנ''ל י''ל אדרבה שאם הוא חושב שהוא רוצה להשתמש בסכין בדרך קביעות, אז יש ממש פנים חדשות וכלי חדש ''וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה'', וכיון שכל זה נעשה כשהסכין ברשות הישראל, ממילא שסכין ''חדשה'' זו א''צ טבילה.
ונראה לומר שסברו האו''ה והרמ''א, שרק כשיש שינוי ממש בתשמיש הכלי י''ל שמועילה מחשבה כדי לומר יש כאן כלי חדש ''וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה''. וזה כדמצינו בטבעת הנ''ל שיש שינוי גדול משימוש לבהמה לשימוש האדם, שבבהמה תכלית הטבעת היא כדי להמשיך את הבהמה כמ''ש בשבת נב: ''ורב יוסף אמר הואיל ואדם מושך בהם את הבהמה'', אבל בטבעת האדם היא לנוי כמבואר בגמ' שם. ולכן בזה י''ל שאם האדם חושב על טבעת בהמה שהוא רוצה להשתמש בה לעצמו על אצבעו, אז במחשבה לבדה י''ל שיש כאן כלי חדש, ''וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה''.
וכן י''ל לגבי מ''ש הר''ש בכלים פ''כה ט, ''יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה - כי ההיא דתניא בתוספתא לעיל הבאתיה בפ' כ"ב מצאן חקוקין וחישב עליהן.'' וזה כמ''ש בתוספתא דכלים ב''ב פ''ב א, ''שני כתפין היו בבית אבא אחד טמא ואחד טהור אמרתי לפני אבא מפני מה זה טמא וזה טהור אמר לי זה שהוא חקוק טמא וזה שאין חקוק טהור ועליו ישב חגי הנביא. וכולן אם לא נתכוין לחוקקן טהורין, מצאן חקוקין וחשב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא.''
ופירש הגר''א שם, ''אם לא נתכוין לחוקקן – פי' שחקקן שלא בכוונה לישיבה. טהורין – שאין החקוק בלא כוונה מועלת כלום. מצאו חקוקין – פי' שלא חקקן אלא שחשב עליהן שיהא לישיבה טמאין כיון שהן חקוקין וראוין לישיבה.'' ע''ש.
משמע מזה שבתחילה חקוקן שלא לשם ישיבה, ואז אם האדם חושב שהוא רוצה להשתמש בהם לישיבה, אז מועילה מחשבתו כדי לטמאן. הרי אף כאן יש שינוי התשמיש, שבתחילה הם לא היו לישיבה ועכשיו הם לישיבה. ולכן בזה י''ל שהמחשבה מועילה כדי לומר שזה כאילו יש כאן כלי חדש ''וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה'' כמ''ש הרמב'ם הנ''ל.
וכן י''ל לגבי מ''ש המאירי שבת נב: ''כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין מטומאתם אלא בשינוי מעשה, כיצד טבעת בהמה שחישב עליה להיותה טבעת אדם הרי זו מקבלת טומאה, וכן עור שהיה עומד למנעלים ולא נגמרה מלאכתו לענין זה וחישב עליו לעשותו עוצבא ר"ל כמין שולחן לערוך עליו את המפה והרי שנגמרה מלאכתו לענין זה הרי זה מקבל טומאה.'' ע''ש. הרי אף כאן יש שינוי בתשמיש, דהיינו מעור לנעלים לעור של שלחן, ולכן בזה י''ל שהמחשבה מועילה כדי לומר שיש כלי חדש כאן.
ג) ולכן י''ל שסברו האו''ה והרמ''א הנ''ל, שאף אם האדם רוצה להשתמש בסכין שהיא לחתוך קלפים לצורך סעודה כדי לחתוך מאכלו, מ''מ אין כאן שינוי בשימושה, שהרי עדיין שימוש הסכין הוא כדי לחתוך, ולכן בין בקלפים ובין במאכלו האדם חותך אותם, ולכן אין לומר שמועילה מחשבתו כדי לומר שיש כאן ''כלי חדש'' כשהוא חותך מאכלו בסכין זו. ולכן שפיר הוא מה שסברו האו''ה והרמ''א הנ''ל שסכין זו צריכה טבילה, אף אם כוונת האדם להשתמש בסכין זו לצורך סעודה בקביעות, שהרי אין כאן שינוי בשימוש הסכין, שעדיין היא עמודת רק כדי לחתוך.
ולפי זה יש לדון בסכין של סופר שהיא לחתוך קלפים, ועכשיו הסופר רוצה להשתמש בה לצורך סעודה אלא לא לחתוך אלא לכתוש ולטחון תבלין בקתא של הסכין (עיין א''ח ס''שכא ז), וי''ל שאף האו''ה והרמ''א מודים שהסכין אינה צריכה טבילה, כיון שיש שינוי גמור בתשמישה, דהיינו שבתחילה שימושה היה לחתוך ועכשיו שיומשה הוא לכתוש. ולכן מועילה מחשבת הסופר כדי לומר שיש כאן כלי חדש ''וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה'' כמ''ש הרמב''ם הנ''ל, וכיון שזה נעשה כשהכלי חדש כבר ברשות הישראל, ממילא שא''צ להטביל את הכלי. (וי''ל שסברה זו שייכת לאו דוקא בשימוש עראי אלא אף בשימוש קביעות כנראה מהראיות הנ''ל.)
ד) ולכן הכי י''ל לגבי הגולות בנד''ד, שיש שינוי גמור בשימוש הגולות, שכשהילדים משחקים בהן הם מגלגלים אותם על הקרקע, אבל כשהן בנוזל שבסיר בשעת בישול יש שימוש חדש, דהיינו שהן מערבבות את הנוזל. ולכן י''ל שמועילה מחשבת האשה כדי לומר שעכשיו יש ''כלי חדש'', ''וכאילו נעשית לאדם מתחלת עשייתה'' כמ''ש הרמב''ם הנ''ל, ולכן כיון ש''כלי חדש'' נעשה כשהגולות היו ברשות הישראל, ממילא שהן אינן צריכות טבילה.
ונראה שיש לסמוך על סברה זו בטבילת זכוכית כגון בגולות הנ''ל שהיא רק מדרבנן, ואם השימוש בגולות אלו לצורך סעודה הוא רק דרך עראי, אז אף יש לצרף דעת הפר''ח הנ''ל. ולפי זה נראה שהגולות בנד''ד אינן צריכות טבילה. כן נראה לענ''ד.
ואסיים בכבוד רב
מחבר הספר אורחותיך למדני