האם בבחירה הוא מותר לבחור מפלגה שיש לה חבר הכנסת נכרי

לכבוד הרה''ג בנימין טבדי שליט''א

כתב כת''ר:

אני עוסק בענייני דיומא אליבא דהלכתא, בעניין בחירה לכנסת מפלגה שיש לה ח"כ נכרי.

בעל הצי"א בהל' מדינה ג, ה כתב להקל בבחירת גוי לכנסת, על יסוד דברי המאירי בקידושין בעניין גרים [שגם לגבם נאמר "מקרב אחיך", למעט אפי' גרים משררה], וז"ל המאירי: כל שאמו מישראל הרי הוא כישראל גמור וממנין אותו לכל דבר שבשררה ומנוי כשאר כל ישראל. וכשאין אמו מישראל אין ממנים אותו אף לשום שררה, אלא שמקצת שררות מצרפין אותן עם האחרים ומבליעין אותם ביניהם. כך נראה לי וזהו לדעתי פירוש מיטפל להו. ואף על פי שגדולי הרבנים פירשוהו בענין אחר. עכ''ד.

ועל יסוד כתב הצי"א: הרי למדנו מדברי המאירי שהאיסור של כל משימות וכו' הוא רק באופן אם נותנים לו שררה כזאת שעל ידי מובלטת כח שררותו המיוחד לדבר שנתמנה עליו, אבל כל שמצרפין אותו עם אחרים ואין לו כח שררותי מיוחד, אלא שררותו מובלעת יחד עם שררות אחרים, בכל כה"ג מותר למנותו למקצת שררות כזאת. וא"כ דון מינה להתיר גם להבחר כחבר כנסת מכיון ששרותו מובלעת בצירוף שררות האחרים וכנ"ל. אבל אסור לו לשמש כשר או בתפקיד מיוחד אשר הפיקוח ימסר רק לו בלבד. עכ''ד.

כלומר, הואיל וח"כ אין שררה פרטית אלא בצירוף אחרים, א"כ זו מקצת שררה ש"נבלעת" באחרים ובכה"ג מותר.

שאלתי היא, איך זה מסתדר עם ההלכה שגר פסול להתמנות לדיין בשלושה, אפי' לדיני ממונות, כאשר הוא דן ישראל. וג"ז ג"כ נלמד מכל משימות שבישראל לא יהיו אלא מאחיך [יבמות קב]. הרי גם שם הוא לא מחליט לבד, אלא הוא מצטרף לב' האחרים, ולמעשה יש לו כח חלקי ומוגבל לעומת "רוב" הדיינים. ע''כ דברי כת''ר.

א) נראה שאין חברי הכנסת דומים לדיינים בבית דין. ולכן כתב הרמב''ם הל' מלכים פ''א הל''ד, ''אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל. שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל. לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה. אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות. ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל. שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך.''

וי''ל שמ''ש הרמב''ם הוא לגבי כשיש כח ב''כל משימות'' אלו לשלוט על העם ולכוף את העם כנגד רצונם. וזה כדמצינו לגבי מלך כמ''ש הרמב''ם הל' מלכים פ''ד הל''א, ''רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך המלחמות. וקוצב לו מכס ואסור להבריח מן המכס. שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס ילקח ממונו או יהרג שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים. ולהלן הוא אומר יהיו לך למס ועבדוך. מכאן שנותן מס וקוצב מכס ודיניו בכל אלו הדברים וכיוצא בהן דין. שכל האמור בפרשת מלך מלך זוכה בו.'' ע''ש.

הרי שהגדר של מלך הוא כמ''ש בשמואל א' פ''ח יז, ''ואתם תהיו לו לעבדים.'' ופירש המצודת דוד שם, ''אף אתם עצמכם לא תהיו בני חורין מלעבוד עבודתו.'' הרי שזה אף כשהוא כנגד רצון העם, וזה מפני שהם אינם בני חורין כיון  שהם אינם יכולים להתווכח עם המלך אלא הם צריכים לקבל גזרת המלך בשתיקה. וזה כעין מ''ש ''וידום אהרן'' שהוא קיבל גזירת הקב''ה בשתיקה אף שהגזירה הייתה כנגד רצונו.  

ולכן אף ''כל משימות'' ברמב''ם הנ''ל הם בגדר זה, דהיינו שיש להם הכח לשלוט על העם ולגזור גזירות עליהם שלא כרצונם וכאילו הם אינם בני חורין. וזה מפני דילפינן ממלך לשאר מינוים של שררה. ולכן רק באלו י''ל ''לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא''.   

משא''כ כשיש בחירות, שהוא להיפך, שכל אחד מהעם בוחר המפלגה הפוליטית שיכולה לעשות כרצון הבוחר, ולכן לדוגמא אם איזה בוחר סובר שמחיר המזון צריך לרדת, אז הוא יכול לבחור איזו מפלגה שאומרת שהיא רוצה לעשות זה. ולכן מצינו דאדרבה המפלגה היא כעין משרת לבוחר שחיוב של המלפגה הוא לעשות רצון הבוחר כמו החיוב של המשרת הוא לעשות רצון בעל הבית. ולכן מצינו שאין הבחירות בכלל מ''ש הרמב''ם הנ''ל, ואין חשש לבחור אשה או גר או גוי להיות חבר כנסת כמו שאין חשש לבעל הבית לשכור משרת שהוא אשה או גר או גוי לעשות רצון בעל הבית.

ב) ועוד י''ל, שאם הבוחרים רואים שהמפלגה הפוליטית שנבחרה אינה עושה כרצון הבוחרים, אז הם יכולים לפטר המפלגה בבחירה הבאה, כמו שבעל הבית יכול לפטר משרת שאינו עושה כרצון בעל הבית. משא''כ לגבי מלך שהעם אינם יכולים לפטר אותו, וכן בכל המינוים ברמב''ם הנ''ל העם אינם יכולים לפטר אותם. ולכן אף מצד זה מצינו שאין הבחירות בכלל מ''ש הרמב''ם הנ''ל.

ג) ועוד י''ל בזה, דהיינו אף את''ל שחברי הכנסת הם בכלל מינוים הנ''ל ומ''ש הרמב''ם ''שררות שבישראל'', עדיין י''ל שהוא מותר לבחור אשה גר או גוי לכנסת. וזה מפני שמה שכתב הרמב''ם הנ''ל הוא כשהעם לא קבלו השררות מרצונם אלא היא נכפה עליהם, משא''כ בבחירות שהם קבלו מרצונם חברי הכנסת אלו.

וזה כמו שהוא מותר לבעלי הדין להסכים לקבל עליהם פסולי עדות כמ''ש מרן ח''מ ס''כב א, ''מי שקבל עליו קרוב או פסול בין להיותו דיין בין להיותו עד עליו אפי' קבל א' מהפסולים בעבירה כשני עדים כשרים להעיד עליו או כג' ב"ד מומחים לדון לו.'' וכן י''ל לגבי הבחירות.

ד) וכן יש לפרש במ''ש התוספות נדה נ. ''כל הכשר לדון כשר להעיד. וא"ת והרי אשה דכשרה לדון כדכתיב בדבורה והיא שופטה את ישראל בעת ההיא ובשלהי פ"ק דב"ק (דף טו.) דרשינן אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכי היכי דהאי קרא מיירי בנדונין מיירי נמי בדיינין כדדרשינן בהמגרש (גיטין פח:) לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ואשה פסולה להעיד כדאמר בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל.), וי"ל דה"ק כל איש הכשר לדון כשר להעיד אי נמי נהי דבנידונין הוי אשה בכלל מ"מ בדיינים אין אשה בכלל ודבורה היתה דנה ע"פ הדיבור, אי נמי לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים, ובירושלמי פוסל אשה לדון אית דילפי מועמדו שני אנשים שני מעל פי שנים עדים ואית דילפי מוישארו שני אנשים במחנה.''

וי''ל שאף שאר התירוצים הנ''ל מודים למ''ש התוספות שדבורה ''מלמדת להם הדינים'', אלא הם סברו שיש טעם יותר פשוט מזה כדי להסביר הטעם שדבורה שופטה את ישראל. ולכן יש לדון בחילוק בין דיין ובין מלמדת. וי''ל שבדיין המינוי לב''ד הוא ע''י רבנים אחרים ואין זה נעשה ע''י בחירת העם, ולכן מינוי זה בכלל מ''ש הרמב''ם הל' מלכים פ''א הנ''ל ולכן הדיין יכול לכוף את העם בב''ד כנגד רצונם, אבל מלמדת היא מה שהעם מקבלים על עצמם מרצונם לילך למלמדת זו כדי לשמוע דעתה. וי''ל שכל התירוצים מודים לזה. וכיון שהתוספות כתבו ''כדדרשינן בהמגרש (גיטין פח:) לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ואשה פסולה להעיד'', אז משמע שהיתר מלמדת שייך אף בגוי, דהיינו שאף העם יכולים לקבל על עצמם ומרצונם איזה גוי לשרת אותם בתקוני המדינה כגון חברי הכנסת.     

וכן מצינו סברה זו ברשב''א שבועות ל. ד''ה ולא בנשים, שכתב לגבי הקושיא מדבורה, ''יש לומר דלא שופטת ממש אלא מנהגת כשופטים ששפטו את ישראל, ואף על גב דאמרינן בספרי (דברים שופטים כט) שום תשים עליך מלך ולא מלכה, התם לא מנו אותה אלא נוהגין היו על פיה, ואי נמי שופטת ודנה שהיו מקבלין אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים.'' ע''ש. וכן הוא בר''ן בשבועות שם דף יג. בדפי הרי''ף, שהוא כתב כלשון הרשב''א הזה.

הרי מ''ש דבורה מנהגת היתה, זה כמ''ש התוספות הנ''ל שדבורה היתה מלמדת. ואף את''ל שהם מנו אותה לב''ד והיא יכולה לכוף את העם, מ''מ עדיין מועילה ''קבלה'' לזה כדי להתיר ''כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים'' כמ''ש הרשב''א. ולכן אף י''ל בבחירות שחברי הכנסת הם דומים למנהגת שאין כפוי לקבל אותם שהרי אדרבה העם בוחרים בחברי כנסת אלו, ואף את''ל שיש איזו כפיה אז עדיין זה מותר כיון שהעם קבלו עליהם חברי הכנסת אלו כדמצינו לגבי קבלת עדים פסולים. ולכן אף לגבי חבר הכנסת שהוא גוי י''ל סברות אלו. 

ולפי כל זה י''ל שמצד הדין אין חשש מצד ''מנוי'' אם חבר הכנסת הוא גוי או לא.

ה) וכן ראיתי סברה זו במשפטי עוזיאל ח''ג ח''מ ס''ו (ובדפוס חדש הוא ח''ד ס''ו), לגבי בחירות לנשים, שכתב לגבי מ''ש הרמב''ם הל' מלכים הנ''ל, ''שלא נאמרה הלכה זאת אלא במנוי הנעשה ע''י סנהדרין, אבל בשאלתנו אין כאן מנוי אלא קבלה, שע''י הבחירות מכריע רוב הקהל את דעתו הסכמתו ואמונו לאותם הנבחרים, שהם יהיו באי כח לפקח על כל הענינים הצבוריים, ועל זה אפילו הרמב''ם מודה שאין כאן שוב שמץ של אסור.'' ע''ש. ועיין שם שהוא הביא מ''ש התוס' והרשב''א והר''ן הנ''ל.

וגם ראיתי מ''ש בשו''ת הרשב''א ח''ד ס''שיא, וז''ל ''שאלתם: הסכימו דעת הקהל למנות אותנו ברורים לבער העבירות, וכן נשבענו לעשות כן. וכתוב בתקוני ההסכמה שיהא רשות בידינו משלטון המדינה, ליסר ולענוש בגוף וממון, לפי ראות עינינו. הודיענו אם יעידו עדים קרובים על ראובן, שעבר על שבועתו, והעדים ראוים לסמוך עליהם, או אם יעידו אשה וקטן מסיחים לפי תומם, יש לנו ליסר ראובן או לא... תשובה. דברים אלו נראים פשוטים בעיני, שאתם רשאים לעשות כפי מה שנראה בעיניכם, שלא נאמרו אותן הדברים שאמרתם אלא בב''ד שדנין ע''פ דיני התורה, כסנהדרין או וכיוצא בהן, אבל מי שעומד על תקוני מדינה, אינו דן על הדינים הכתובים בתורה ממש, אלא לפי מה שהוא צריך לעשות כפי השעה ברשיון הממשלה... הלא תראו שדוד שהרג ע''פ עצמו גר העמלקי... ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת והביאו לב''ד וסקלוהו, ולא שהלכה כן אלא שהיתה השעה צריכה לכך, כדאיתא ביבמות פ' האשה רבה. כל שכן אתם שעיקר ההסכמה לא היתה אלא לעשות מה שיראה בעיניכם, כמ''ש באגרת התקנה אשר אמרתם, וכן הדבר פשוט בעיני, ובין כל המקומות שיש תקנה ביניהם, על דברים אלו.'' ע''ש.

נראה מזה שכשיש ''הסכמה'' בבני העיר, דהיינו ''קבלה'' מרצונם, אז מותר להם למנות מי שרוצה לעסוק ב''תקוני מדינה'', ואף אם הוא ''אינו דן על הדינים הכתובים בתורה ממש'', מ''מ עדיין זה מותר. וא''כ ה''ה די''ל שלגבי קבלה והסכמה שאין לחוש למ''ש בתורה ''לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא'', שזה שייך רק לגבי מלך ושאר מנוים שהם יכולים לכפות העם כנגד רצונם כמ''ש ''ואתם תהיו לו לעבדים'', משא''כ כשיש הסכמה בין בני המדינה והם בוחרים מרצונם אנשים שיכולים לתקן את המדינה ועדיין העם יכולים לפטר אותם בבחירה הבאה, שאין זה בכלל כפוי.

ו) ועכשיו יש לחקור במ''ש כת''ר לגבי מנוי גר לכנסת. ולכן כתב הרמב''ם הל' סנהדרין פ''יא הל''יא, ''הכל כשרים לדון דיני ממונות אפילו גר והוא שתהיה אמו מישראל... אבל בדיני נפשות אין דנין אותן אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה...''. הרי אם אין אמו מישראל הוא אסור למנות גר לדון בב''ד, ואף אם אמו מישראל הוא אסור לדון בדיני נפשות.

אלא יש להעיר על זה. ולכן כתב הרמב''ם בהקדמתו למשנה תורה, ''...יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח ובית דינם קבלו מיהושע ונתאי ובית דינם. שמעיה ואבטליון גרי הצדק ובית דינם קבלו מיהודה ושמעון ובית דינם...''. ע''ש.

וגם כתב הרמב''ם במשנה עדיות פ''א מ''ג, ''שמעיה ואבטליון הם רבותיהם של שמאי והלל כמו שמבואר באבות, והיו גרים ונשאר בשפתם לעגי שפת הגוים''. ע''ש. הרי לדעת הרמב''ם אף ששמעיה ואבטליון היו גרי צדק עדיין מנו אותם לב''ד.

אלא ראיתי בתוס' יו''ט פ''א דאבות מש''י, שכתב ''שמעיה ואבטליון. פירש הר"ב גרי צדק היו. וכך כתב הרמב"ם בהקדמתו לחבור משנה תורה ומשמע שהם בעצמם היו גרי צדק ולא יתכן כיון שהיו נשיא ואב בית דין כדפירש הר"ב במשנה ד' ואין גר כשר לדון כדפירש הר"ב במשנה ב' פרק ד' דסנהדרין [כל שכן להיות אב בית דין כדתנן במשנה ד' פרק קמא דהוריות]. וזה לשון רבינו ליווא בספר דרך חיים שמעיה ואבטליון אמרו שהיו מקהל גרים. וכן מוכח בגיטין [דף נ"ז ע"ב] ויומא [דף ע"א ע"ב]. אבל אין הפירוש שהם עצמם היו גרים. שא"כ איך אפשר למנותן נשיא ואב בית דין. אלא שבאו מן גרים ובודאי אמן מישראל היו ולכן היו מותרים למנותן נשיא ואב בית דין. אבל יש שפירשו כי הם עצמם גרים היו בודאי זה טעות גמור. ע"כ.'' ע''ש.

ותירוץ הדרך חיים קשה. טעם אחד הוא מפני שמשמע ממ''ש הרמב''ם הם היו גרי צדק ממש ולא רק שבאו מן הגרים, שהרי אף הם ''נשאר בשפתם לעגי שפת הגוים''. ויש טעם אחר לומר שמ''ש הדרך חיים הוא קשה, וזה מפני שלדעתו אין חשש למנות שמעיה ואבטליון אם אמן מישראל, וזה קשה שהלא בבית דין שלהם הם דנו דיני נפשות, ולכן עדיין הם היו פוסלים לב''ד.

וראיתי לכנה''ג ח''מ ס''ז בהג' הב''י שהוא האריך לבאר האם מועילה ''קבלה'' לגבי מנוים הנ''ל וגם אם יש חילוק בין מלך לשאר מינוים לגבי ''קבלה'', ובד''ה איברא, הוא הקשה ממה דמצינו לגבי שמעיה ואבטליון והוא כתב שדעת הרמב''ם והראב''ד והרע''ב אינה כמ''ש בדרך חיים הנ''ל, אלא הם היו גרים ממש. ע''ש. ובסוף בד''ה אך, הוא כתב לתרץ, ''ולענין פסק' דדינא דאתינן עלה כיון דלמפרשים ז''ל שסוברים ששמעיה ואבטליון הם עצמם הוו גרים מוכרחים לומר דבקבלה מהני לפחות בשאר שררות... כל שקבלו עליהם הקהל ומרוצים במינויו יכול דון אפילו במילי דשררה וכפי כן נ''ל.'' ע''ש.

ולכן זה כמו שכתבתי לעיל, שקבלה מועילה לשאר מנוים אף שאולי היא אינה מועילה לגבי מלך. ולכן אף הוא מותר לבחור גוי לחבר כנסת כיון שהבוחרים ''קבלו'' אותו.    

מ''מ ראיתי לרבי בנימין בוסקוביץ ז''ל בספרו סדר משנה על רמב''ם הל' סנהדרין פ''יא הנ''ל שהוא השיג על מ''ש הכנה''ג, וז''ל ''ותמהני עליו שהרי מעולם לא שמענו קבלה מועלת אלא בדיני ממונות כאותה ששנינו נאמן עלי וכו', אבל (לד"מ) [לדיני נפשות] לא שמענו, והא ודאי דליכא למיגמר מסברא דיני נפשות מדיני ממונות לומר שכשם ששומעין לו לאדם לחייבו ממון ע"פ קבלתו שלא מן הדין ה"ה בדיני נפשות, ולא יעלה זה על הדעת, ודבר בטל הוא שאין צורך להשיב עליו, ואפילו שלא לדיני נפשות למילי דשררה וכפיה ליכא ראיה מההיא דנאמן עלי אבא לאכשורי כמ"ש הוא ז"ל עצמו למעלה. ומה שכתב וז"ל דס"ל להנהו רבוותא דיש הפרש בין מלך לשאר שררות, דאע"ג דבשאר שררות באמו מישראל סגי, ובמלך בעינן שיהא ישראל בכל צדדיו כדתניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה עכ"ל, הוא שגגה, דכי היכי דתניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה, ה"נ תנן במתני' בפ' אחד דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה, ולא עוד אלא דגבי מלך כתב רבינו ז"ל בפ"א מהלכות מלכים ומלחמותיהם אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהא אמו מישראל, ולדון דיני נפשות סובר רבינו ז"ל דגר שאמו מישראל אינו כשר כנראה מדבריו במקום הזה, ובמחילה מכבוד הרב בעל כנה"ג ז"ל אומר דהיה לו לעיוני שיתקיימו דבריו בשיטת רבינו ז"ל, דהא אליבא דרבינו ז"ל נמי בעי לתרוצי דאיהו מכלל הנהו רבוותא שזכר כבודו ז"ל, כל זה כתבתי על דרך ראשון של הרב בעל כנה"ג ז"ל, ועל דרך השני ערער עליו הוא עצמו ולא הונח לו.'' ע''ש.

ויש להעיר עליו שהוא לא הביא מ''ש התוספות הנ''ל לגבי ''מלמדת'', וגם הוא לא הביא מ''ש הרשב''א והר''ן הנ''ל ''ואי נמי שופטת ודנה שהיו מקבלין אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים.''

מ''מ י''ל שכל זה לגבי מינוי בב''ד אבל לגבי בחירות נראה שאין חשש שאין זה בכלל מינוי לשררות ואין זה בכלל מ''ש המצודת דוד הנ''ל ''לא תהיו בני חורין מלעבוד עבודתו'' כמו שפירשתי לעיל.  

והסדר משנה כתב לתרץ מה דמצינו לגבי שמעיה ואבטליון, וז''ל ''ונראה לענ"ד שא"א לתרץ דברי רבינו אלא אם נאמר דבי"ד שמנו לשמעיה נשיא ואבטליון אב"ד לא הוו ס"ל דגר פסול לשררה, דלא הוו ממעטי אלא מלך בלבד כפשטא דקרא, וההיא דכל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך לא הוו סברי לה...''. ע''ש עוד תירוצים.

אלא אף לפי תירוץ זה עדיין י''ל שדין בחירות בנד''ד הוא יותר קל כיון שאין בזה ''מינוי'' של ''לא תהיו בני חורין מלעבוד עבודתו'' כמו שכתבתי לעיל.

שוב ראיתי לחיד''א ז''ל בספרו פני דוד פר' מקץ ס''יא, שכתב ''אפשר לומר במ"ש הרשב"ץ בס' מגן אבות במשנת שמעיא ואבטליון דהקשה דאיך מנו נשיא לשמעיא ואבטליון אב"ד והרי הם גרים שהם עצמם נתגיירו, ותירץ דלא היה בישראל כמותם כי לא פסלה תורה גרים אלא כשיש כמותם בישראל אבל כשלא יש כמותם הם קודמין. ולפי דברי הרב ז"ל נסתר דינו של של הרב כנה"ג ח"מ סימן ז' דסמיך אהא דשמעיא ואבטליון ואינה ראיה, ומדברי הרשב"ץ דאוקמה בהכי מוכח דלא כוותיה וכמו שכתבתי אני בעוניי בס' הקטן ברכי יוסף שם בח"מ סימן ז' סוף אות ו' ע"ש.''

וזה כמ''ש הברכ''י שם, ד''ה ומצאתי, לגבי דעת הרשב''ץ, ''דטעם שמעיה ואבטליון לאו משום דקבלה מהני, אלא דלא היה כיוצא בהן בישראל ולעולם דקבלה לא מהניא אפילו לשאר שררות, וכן משמע בדברי הטור בי''ד ס''רסט דבדבר של שררה וכפיה לא מהני קבלה, ולא מצא מאן דפליג בהא.'' ע''ש. הרי אף הוא לא סבר כהכנה''ג הנ''ל, וגם זה שלא כמו שכתבתי לעיל.

ויש להעיר עליו שאף הוא לא הביא מ''ש התוספות הנ''ל לגבי ''מלמדת'', וגם הוא לא הביא מ''ש הרשב''א והר''ן הנ''ל ''ואי נמי שופטת ודנה שהיו מקבלין אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים.'' ולכן איך הוא כתב ''ולא מצא מאן דפליג בהא.''

מ''מ עדיין י''ל שאין הבחירות בכלל מינוי של שררה כיון שכל זה מרצון העם וגם העם יכולים לפטר חברי הכנסת בבחירה הבאה.

אלא אח''כ כתב החיד''א ז''ל בפני דוד שם, וז''ל ''והן עתה שנדפס ספר דעת זקנים ראיתי ריש פ' משפטים במנחת יהודה שכתב משם ר"מ מקוצי דהא דגר פסול לדין היינו היכא שיש ישראל יודעין לדון אבל היכא שאין ישראל יודעין לא, ותדע שהרי שמעיא ואבטליון גרים היו והיו דנים ישראל לפי שלא היה בישראל חשוב כמותם עכ"ל ומצאנו חבר להרשב"ץ, ולא עוד אלא דהרשב"ץ נקיט לה בלשון שמא ור"מ מקוצי כתבה בפשיטות. והרב מנחת יאודה נראה דהסכים עמו.'' ע''ש.

ולפי זה י''ל שאף לדעת הר"מ מקוצי והרשב''ץ י''ל שבבחירות העם בוחרים חברי הכנסת שהם יותר ראוים למשול במדינה, והעם סוברים ''שלא יש כמותם'', ולכן מצינו שאף הוא מותר לבחור גר או גוי לחבר כנסת מטעם זה.

שוב ראיתי ברשימות שיעורים סנהדרין לו: שכתב לתרץ הקושיא משמעיה ואבטליון, וז''ל ''ונראה לתרץ דתוס' ס"ל דיש לחלק בין מינוי לסנהדרין קטנה וב"ד של כ"ג לבין מינוי לסנהדרין הגדול, דעיקר התפקיד של סנהדרי קטנה הוא לדון דיני נפשות ולכן עצם המינוי לסנהדרי קטנה חשיב שררה, ומשו"ה אין ממנין גר לסנהדרי קטנה. אך אין עיקר התפקיד של סנהדרין הגדול לדון דיני נפשות אלא עיקר תפקידם הוא למסור את התורה שבעל פה לכלל ישראל, וכמש"כ הרמב"ם (פ"א מהל' ממרים ה"א) וז"ל בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן עכ"ל''. ע''ש.

נראה שזה כמ''ש התוספות ודע' לעיל שדבורה הייתה מלמדת, שאף עיקר תכלית הסנהדין הגדולה היא כדי ללמד את ישראל. ולכן אין זה בכלל מינוי לשררה. וכן י''ל שתכלית חברי הכנסת היא להחליט חוקי המדינה ותו לא, רק השופטים והשוטרים של המדינה כופים בני המדינה לקיים חוקים אלו כמו שרק הדיינם בסנהדרין הקטנה כופים לגבי חיוב מיתה, ולכן אף מזה נראה שהוא מותר לבחור גר או גוי לכנסת.  

ולכן למסקנה נראה שמצד הדין הוא מותר לבחור חבר כנסת שהוא גוי או גר לשרת בני ישראל בתיקון המדינה, וא''צ למ''ש כת''ר בשם המאירי כדי להתיר.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני