שאלה: האם מותר לאיש לשלוח משלוח מנות בפורים לאשה שהיא קרובה משפחה

לכבוד הרה''ג אורי ששון פרידלין שליט''א

כתב כת''ר:

א. הרמ"א פוסק שאין לאיש לשלוח משלוח מנות לאשה, ושאלתי היא מה הדין לגבי קרובות משפחה כגון דודה ובת דודה?

ב. האם אפשר לשלוח משלוח מנות למשפחה, אבל כשידוע ששולח בגלל האשה (כמו שהאשה היא בת דודו אבל כותב שהמשלוח מנות הוא לבעלה ולה?) ע''כ.

א) כתב הרמ''א ס''תרצה ד, ''ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש, אבל לא בהפך, שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין. אבל במתנות לאביונים אין לחוש.'' ופירש המ''ב שם ס''ק כו, ''ספק קידושין - שיאמרו שזהו סבלונות שאחר הקידושין, וחיישינן שמא קידשה כבר בפני עדים ואינם לפנינו.'' ע''ש.

וזה כמ''ש בדרכי משה שם ס''ק ז, ''כתב מהר"י ברין... ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך משום גזירה שמא ישלח לאלמנה ויבא לידי ספק קידושין, אבל מתנות לאביונים אפילו אשה לאיש דרך צדקה עכ"ל.'' ע''ש.

ב) ויש לחקור אם דין זה מוסכם או לא. ולכן כתב מרן אה''ע ס''מה ב, ''האידנא נהגו בכל מלכות ארץ ישראל ומצרים ותוגרמה שלא לחוש לסבלונות, זולתי בקונסטנטינא שחוששין להם.''

ופירש הערוך השלחן שם אות טז, שהטעם שיש נהגו שלא לחוש לסבלונות הוא ''מפני שבימיו בכל המקומות האלה כולי עלמא מסבלי והדר מקדשי. ולפ"ז גם בכל מדינתינו שהמנהג פשוט בכל המדינות שלנו שמתקשרים בשידוכים ושולחים מתנות ואח"כ במשך זמן עושין הקדושין והחופה יחד, נראה פשוט דאין לחוש לסבלונות, ואפילו אם הוא טוען שכיוון לקדושין היה נראה שלא לחוש, דהבא לטעון כנגד המנהג עליו להביא ראיה, וכ"ש שנוסף לזה יש לה גם חזקת פנויה.''

ולכן י''ל שלמנהג ארץ ישראל לא קי''ל כמ''ש מהר''י ברין ורמ''א הנ''ל, שאין חשש סבלונות בימינו שמנהג העולם לסמוך הקידושין לנשואין. ולכן י''ל שאף שדין זה נמצא ברמ''א, מ''מ לדעת מרן ומנהג א''י הוא אינו כן.  

ועוד יש להעיר. ולכן גם כתב הערה''ש שם אות יז, ''אבל מדברי רבינו הרמ"א אינו נראה כן, שכתב וי"א דיש להחמיר אפילו במקום דכ"ע מסבלי והדר מקדשי אם לא שיש עוד צד היתר אצל זה. ונ"ל דאם החתן אמר שלא שלח רק לסבלונות בעלמא לכ"ע ליכא למיחש בכה"ג, וכן מעשים בכל יום לפעמים חוזרים בשידוכים והסבלונות חוזרים ולא נהגו להצריכה גט הואיל והוא במקומות בזמה"ז דכו"ע מסבלי והדר מקדשי והחתן אינו אומר ששלח לשם קדושין, עכ"ל. מבואר להדיא שאם החתן טוען ששלח לשם קדושין, אף שהכלה מכחישו חוששין להצריכה גט, ובאמת כמה מהגדולים חולקים בזה וס"ל כמ"ש דכיון דכולם מסבלי והדר מקדשי לא משגחינן בדבריו [ב"ש סק"כ בשם מהר"מ ומשאת בנימין], וכ"ש במדינתינו שמקדשים תחת החופה דאפילו אחד מאלף אינו מקדש קודם הנשואין, פשיטא שאין לחוש לסבלונות [שם סקכ"א].'' ע''ש.

ולכן אף לגבי משלוח מנות י''ל שאם איש משלח מנות לאשה פנויה, שאין חשש דמסתמא הוא יאמר שהוא כיון רק למצוות משלוח מנות, ולא כדי לקדש אותה כיון שבזה''ז הקידושין רק  תחת החופה סמוך לנשואין.

וגם כתב הערה''ש שם אות יח, ''ולי נראה דבמדינתינו גם רבינו הרמ"א יודה דאין לחוש אף כשהחתן טוען, דהטעם שמחמיר אף דכו"ע מסבלי והדר מקדשי מבואר במקור הדין מפני שאולי יש מיעוט דמקדשי והדר מסבלי [חמ"ח] וזה לא שייך רק במדינות שמקדשין זמן רב קודם החופה, אבל במדינתינו דכו"ע מקדשין תחת החופה נסתלק כל חששא זו.'' ע''ש. ולכן הכי י''ל לגבי משלוח מנות בפורים, שבזה''ז אין לחוש לסבלונות, אף לדעת הרמ''א.

וגם יש להעיר על מ''ש מהר''י ברין ''משום גזירה שמא ישלח לאלמנה ויבא לידי ספק קידושין''. ולכן כתב הב''י אה''ע ס''מה, ''הרשב"א בתשובה סימן אלף ורכ"ג פרש"י חוששין שמא אותן סבלונות עצמן לשם קדושין ניתנו כששלחן ע"י שני עדים כשרים או שנתנה לה השליח בפני עדים והוא ז"ל פי' ודוקא בששידך מעיקרא והדין עמו שאם אי אתה אומר כן אין לך נותן לפנויה סתם שוה פרוטה שאינה צריכה גט, אבל ר"ח והרי"ף פירשו שהסבלונות עצמן אין חוששין להם משום קדושין אבל כל דמסבלי חזקה שכבר קידש שאילולי כן לא היה שולח סבלונות והילכך מקומות שכולן מסבלין ואחר כך מקדשין אין חוששין להם ואף לדבריהם ודאי אין חוששין אלא למי ששידך שא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שלא תהא צריכה גט דאין זו (דאיזו אשה) נזהרת מלקבל דורון מיד איש או (ע"י) שלוחו ע"כ. ע''ש.

משמע מזה שאין כאן גזירה על כל נשים אטו פנויה, אלא דין זה שייך רק לגבי פנויה, ודלא כמ''ש מהר''י ברין הנ''ל. (עיין עוד בארחותיך למדני ח''ג ס''קיג אות ו.)

ג) ולפי הנ''ל הוא קשה להבין איך שייך דין הרמ''א בא''ח ס''תרצה בזה''ז, שהרי לפי מ''ש הערה''ש אות יח הנ''ל אף לדעת הרמ''א ''במדינתינו דכו"ע מקדשין תחת החופה נסתלק כל חששא זו.'' 

אולם ראיתי בערה''ש א''ח שם אות יח, שכתב לגבי דין זה, ''ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש, דלא נאה להיות קירוב דעת בין איש לאשה. ולפעמים יוכל להיות בזה גם חשש קידושין כשהיא פנויה. אבל במתנות לאביונים אין לחוש, כיון שזהו דרך צדקה אין בזה קירוב דעת, ולא חשש קדושין.'' ויש להעיר עליו, מהיכא תיתי לומר שדין זה תלוי ''בקירוב דעת'', שזה לא נזכר בדברי בדברי מהר''י ברין או בדברי הרמ''א. אלא י''ל שסבר הערה''ש שבאמת אף לדעת הרמ''א הוא קשה לאסור איש לשלוח מנות לאשה בזה''ז משום טעם סבלונות, אבל מ''מ עדיין יש לאסור זה משום קירוב דעת.

וא''כ י''ל שלא שייך קירוב דעת במשפחה, וזה כמ''ש הערה''ש אה''ע ס''כא אות ח, ''והטעם שאין שואלין בשלום אשה דשמא מתוך שאילת שלום אפילו ע"י שליח יהיו רגילין זה עם זו ויבואו לידי חיבה [רש"י שם], ולפ"ז אין האיסור רק בשאילת שלום שיש בזה קירוב דעת ואהבה, אבל לאמר לה צפרא טבא וכה"ג ובבתו וכלתו ואחותו נראה דאין איסור כלל בשאילת שלומם דלא שייך בהן קירוב דעת, דדרך ארץ כן הוא שהאב שואל בשלום זרעו וחוב הוא עליו, וכן אחיו לאחות.'' ע''ש.

ולפי זה יש לדון לגבי מ''ש כת''ר, ''מה הדין לגבי קרובות משפחה כגון דודה ובת דודה?''. ונראה שלגבי המשפחה אין איסור לשלוח מנות לאשה, שזה רק בדרך כבוד ודרך ארץ ולא כדי לקרוב אליה בדרך חיבה ותאוה. וכ''ש שהוא מותר אם הוא משלח המנות לשם בעלה. (ועיין בשו''ת אבני דרך ח''ו ס''צה אות ג, שהתיר לאח לשלוח משלוח מנות לאחותו.)

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני