האם מותר לקיים מצוות קריעה על ראיית המקדש בבית הכסא

לכבוד הרה''ג יעקב אהרן סקוצילס שליט''א

כתב כת''ר, ''אשה שאלה אותי שהגיע לכותל המערבי והיתה חייבת בקריעה על החורבן המקדש, ולא היתה נוחה לעשות את זה בפני אנשים, למרות שהיתה לה כמה שכבות של בגדים, ורק רצתה לקרוע את בגד העליון כדין, ולכן היא הלכה לבית הכסא ליד כותל המערבי, והסתפקה האם מותר לה לקרוע על המקדש בבית הכסא?''

א) נראה שאם אמרינן שהוא אסור לקיים מצוה בבית הכסא, אז זה מפני שהוא בזיון למצוה וכמ''ש בשבת כב. ''דתניא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו. וכן הוא בהלכות קטנות ח''ב ס''נז לגבי קיום מצוות לולב או שופר בבית הכסא, וז''ל ''לכתחילה ודאי אסור שלא יהיו מצות בזויות עליו''. ע''ש. וכן הוא בביאור הלכה ס''תקפח ב ד''ה שמא, וז''ל ''י"ל בפשיטות דבשעה שמקיים מצוה בפועל הוא עבודה ואין לעשות עבודת ד' דרך בזיון דהוא בכלל ביזה מצוה. וגדולה מזו אמרו בר"ה דף ל"ג דאסור לצחצח שופר של ר"ה במי רגלים מפני הכבוד והוא רק הכשר מצוה וכ"ש המצוה עצמה.'' ע''ש.

מ''מ מצינו שהוא מותר להפריש חלה כשהאדם ערום, וכמ''ש מרן י''ד ס''שכח א, ''אסור לאיש להפריש חלתו ערום מפני שא''א לו לברך כשהוא ערום''. הרי אם לא מטעם הברכה מותר להפריש כשהוא ערום (כגון אם הוא שומע הברכה מאחר). ולכן יש סברה לומר שכמו שמה שהאדם ערום אינו נחשב בזיון למצוה ה''ה שהוא אינו בזיון למצוה להפריש חלה בבית הכסא.

וגם מצדד החיד''א ז''ל בטוב עין בס''יח אות לז, לגבי קיום מצוות במקום מטונף, וז''ל ''יש להסתפק אם יכול לקיים מצוה במעשה בלי שום הרהור רק שהוא עושה מצוה ולא עוד... ולכאורה יש להביא ראיה ממ''ש דקידושין יכול יעמוד לפניו בבית הכסא ובית המרחץ ת''ל תקום והדרתי קימה שיש בה הדור, ואי אמרת דגם מעשה המצות אינו יכול לעשות במקום מטונף אמאי אצטריך קרא תקום והדרת קימה שיש בה הידור, תיפוק ליה שאינו יכול לקיים מצוה במקום מטונף, אלא מוכח דיכול לקיים מצוה שם דעל מעשה המצוה לא קפדינן.'' ע''ש.

וכן הוא בעקרי הד''ט א''ח ס''ה אות טו, שכתב ''יש להביא ראיה נכונה דמדינא דשרי ולא מכללא, מההיא דפסק מרן בלי חולק בי''ד ס''יט בשם האגודה דאם שוחט בבית המטבחים שהוא מקום מטונף יברך בריחוק ד''א קודם שיכנס לשם... והלא השחיטה מ''ע היא ושרינן לשחוט במקום המטונף.'' ע''ש. (צ''ל הרמ''א ולא מרן עיין בש''ע שם.) ועיין עוד בזה בתורה לשמה ס''קלב, וביביע אומר ח''ו י''ד ס''כט. ועיין מה שכתבתי בארחותיך למדני ח''ו ס''קע לגבי כתיבת ס''ת במקום מטונף. ועיין עוד בשו''ת אבני דרך ח''ז ס''א וס''ז. ע''ש. 

ב) מ''מ נראה שאם אפשר לקיים המצוה במקום אחר שאינו מטונף אז ראוי לעשות כן, וזה כמ''ש הטוב עין אח''כ, ''אמנם בזוהר הקדוש פרשת תרומה אמרו, הביאו הרב ספר חרדים דף ז', דהמצות בעי להו באגר שלים ובאתקנותא דגרמיה ובאדכאותא דמשכניה, הרי דצריך שיהיה הבית נקי וטהור כשמקיים המצוה''. ע''ש. וכן הוא בהלכות קטנות הנ''ל.

ולפי זה י''ל בנד''ד שלכתחילה הוא ראוי שלא לקיים מצוות קריעה בבית הכסא. אלא אולי יש טעמים לומר שלגבי מצוות קריעה הוא קיל טפי, ואף לכתחילה הוא מותר, ובפרט שהאשה בנד''ד מתביישת לקרוע בפני אנשים.

ג) ולכן מצינו שהוא מותר לכתחילה להיכנס לבית כסא אם טלית קטן אף שהאדם מקיים מ''ע של ציצית שם, ואף כשהוא רואה את הציצית בבגדו ומרגיש בלבו שהוא מקיים את המצוה, משא''כ בטלית גדול שהוא אסור לכתחילה להיכנס בטלית גדול לבית הכסא.

ופירש הט''ז ס''כא ס''ק ג החילוק, וז''ל ''נראה היינו דוקא בבגד שעשוי למלבוש ובו ד' כנפות נתחייב בציצית. אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן רק להתפלל בהם, אין נכון שיכנס לבית הכסא... שמיוחד לדבר קדושה דוקא.'' ע''ש.

ילפינן מזה שרק כשהוא נראה לכל שחפצא זו היא לצורך מצוה, אז הוא אינו נכון לקיים המצוה בבית הכסא כגון בטלית גדול שהוא נראה לכל שהיא לצורך תפילה דוקא וגוף הטלית היא רק לצורך מצוות ציצית והיא אינה דומה לשאר בגדיו, משא''כ בגד אחר שיש בו ציצית שכיון שהבגד זה ''למלבוש'' כמ''ש הט''ז, אז הוא רק נראה כאחד מבגדיו והוא אינו נראה כחפצא של מצוה. ולכן אף שיש בו ציצית והוא ניכר שהציצית למצוה דוקא, מ''מ כיון שעיקר הבגד נראה רק כאחד מבגדיו, עדיין י''ל שהוא מותר להיכנס בבגד זה לבית הכסא. וכן י''ל אף לגבי טלית קטן אף שהיא נראה כבגד של מצוה כיון שהאדם רק לובש אותה כדי לקיים את המצוה, מ''מ כיון שהוא לובש אותה כל היום כשאר בגדיו, אז מצד זה עדיין היא נראית כאחד מבגדיו, ומשום זה הוא מותר לו לכתחילה להיכנס לבית הכסא בטלית קטן, אף שבאמת כוונתו למצוה.

נראה מזה, שכשהוא אינו ניכר שקיום המצוה או חפצא של מצוה הם רק לצורך מצוה, אז אין זה נראה כבזוי מצוה, והוא מותר לקיים את המצוה בבית הכסא כדמצינו בטלית קטן.

וכן מצינו בדינים אחרים שיש לחוש לבזיון רק כשהוא ניכר. ולכן כתב הערוך השלחן י''ד ס''רנא אות כ, ''...דתניא בתוספתא דנדה (פרק ששי) כל הנוטל צדקה נוטל מעשר עני. ויש שנוטל מעשר עני ואינו נוטל צדקה ע''ש. והיינו אם הוא תלמיד חכם, דכסיפא ליה ליטול צדקה שהוא דבר מפורסם, ולא כן מעשר עני שנשלח לו מן הגורן ואין הדבר ניכר... ולכן אם יטול הרב שכירות תמידי מכיס של צדקה, יהיה הדבר מפורסם ויש בזה בזיון. אבל כל יחיד כששולח לו מביתו אין הדבר ניכר שזהו מצדקה, ודמי למעשר עני.'' ע''ש. הרי כשהוא ניכר יש בזיון משא''כ כשהוא אינו ניכר. וזה כמו שחילק הט''ז לגבי טלית בבית הכסא.

וכן הוא בתורה תמימה, דברים פ''יז טו ס''ק עז, לגבי איזה בזיון יכול המלך למחול לצורך מצוה, וז''ל ''ובהכרח לחלק ולפרש דשאני התם בקריאת התורה, דאע"פ דכשקורא עומד בכ"ז אין בזה גנאי ובזיון ניכר, רק אין בזה יתרון כבוד כמו מיושב, ולכן משום מצוה רשות בידו לותר על יתרון כבודו, משא"כ בחליצה שכל ענין החליצה, הרקיקה וחליצת המנעל בזיון וגנאי ממשי הוא לו, ועל זה אין רשות בידו לותר אפילו במקום מצוה.'' ע''ש. הרי שיש לחלק בין בזיון ניכר או אינו ניכר. וזה כמו שחילק הט''ז לגבי טלית בבית הכסא.

ולפי זה יש לחקור לגבי קריעה. וי''ל שאין הוכחה בקריעה עצמה שהיא לשם מצוה, דמצינו כמה פעמים בתנ''ך שהקריעה היא כשהאדם מרגיש עגמת נפש ואין מצוה בקריעה זו. ולכן כתוב (בראשית פ''לז כט) ''וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו.'' הרי אין קריעה זו משום קיום מצוה אלא רק משום עגמת נפש. וגם כתוב בבמדבר פ''יד ו, ''ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם.'' אף כאן הקריעה משום עגמת נפש ולא מפני חיוב מצוה. וגם כתוב בשמואל ב' פ''יג יט, ''ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה.'' וגם כאן הוא מפני עגמת נפש ולא מפני מצוה. וגם כתוב במלכים ב' פ''יח לז, ''ויבא אליקים בן חלקיה אשר על הבית ושבנא הספר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים ויגדו לו דברי רב שקה.'' ואף כאן הקריעה היא רק מפני עגמת נפש ולא משום מצוה.

ולכן י''ל שכשאדם מקיים מצוות קריעה בבית הכסא אין היכר שזה רק מפני מצוה שאולי הקריעה משום איזו עגמת נפש אחרת. ולכן אין חשש בזוי מצוה בזה כמו שאין חשש בזיו בלבישת בגד שיש בו ציצית בבית הכסא שזה נראה רק כסתם מלבוש והוא אינו ניכר שהבגד ''מיוחד לדבר קדושה דוקא'' כמ''ש הט''ז הנ''ל. וכן י''ל לגבי קריעה בבית הכסא.

ולפי זה י''ל שהוא גם כן מותר ליתן צדקה בבית הכסא או לפרוע חוב שהוא ג''כ מצוה, שהוא אינו ניכר כשאדם נותן כסף לחבירו שהוא כיון לשם מצוה דשמא הוא נותן כסף  רק לדבר רשות. ועיין מ''ש היביע אומר הנ''ל אות ה לגבי מצוות צדקה בבית הכסא ע''ש.

ד) ויש עוד טעם להתיר לקרוע בגדיו בבית הכסא, שי''ל שקריעה היא מעשה בזיון שהאדם רוצה להבזות בגדיו ועצמו כשיש לו עגמת נפש כדי לפרסם לכל צערו. וכן כתוב במלכים א' פ''א א, ''והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו.'' ופירש''י שם, ''אמרו רבותינו (ברכות סב ב) כל המבזה בגדים אינו נהנה מהם לסוף לפי שקרע את כנף המעיל לשאול.'' הרי שקריעת בגד נחשבת בזיון, וממילא שיש לאדם עצמו בזיון כשהוא צריך ללבוש בגד בזוי כזה.

ולפי זה יש סברה לומר שאם האדם קורע בגדיו בבית הכסא שהבזיון של בית הכסא מוסיף על הבזיון של הקריעה, וזה כעין ''הידור מצוה'' של הקריעה! שכשיש יותר בזיון יש יותר הוכחה לעגמת נפשו. וזה כמו שבשאר קרוביו האבל קורע רק בגד אחד אבל על הוריו הוא קורע כל בגדיו, וזה מפני שיש יותר בזיון בקריעת כל בגדיו מרק בגד אחד, ולכן כיון שבמיתת הוריו הוא רוצה לפרסם שיש לו יותר עגמת נפש הוא מוסיף לקרוע כל בגדיו. ולכן כיון שמצוות קריעה תלויה בבזיון, ממילא שאין חשש להוסיף על בזיון זה בקריעה בבית הכסא.    

ויש לדמות זה למצוות תשביתו בחמץ, שכתב המ''ב ס''תמו ס''ק ו, ''מותר לטלטלו ולהשליכו לנהר או לבית הכסא או לפררו ולזרוק לרוח.'' וכן כתב שם ס''ק ז, ''וכתבו האחרונים דאם יש נכרי לפניו יכול להטילו לים או לבית הכסא.'' וכן הוא שם ס''ק ח, ''יש לסמוך בזה על סברת היש מי שאומר ולטלטל בעצמו החמץ להשליכו לים או לבית הכסא.'' ע''ש.

ויש להעיר, איך הוא אפשר לקיים מצוות תשביתו בבית הכסא? וראיתי בספר בית מתתיהו ח''ב ס''ג סוף אות ט שהביא מה שתירץ רבי חיים קנייבסקי ז''ל, וז''ל ''הטינוף הוא ההשבתה, והיינו שכל תכלית הביעור זהו להשבית, ולא איכפת לן שיהא במקום מטונף, דהטינוף הוא ההשבתה". ע''ש.

ולכן אף לגבי קריעה י''ל הכי, שהבזיון של בית הכסא הוא בכלל הבזיון של קריעת הבגד. ולכן אין לחוש לקיים מצוה זו בבית הכסא כמו שאין לחוש לקיים מצוות תשביתו בבית הכסא.

ולפי זה נראה שמותר לאשה בנד''ד לעשות את הקריעה בבית הכסא וכ''ש כשהיא מתביישת לעשות כן בחוץ ובפני אנשים.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני