כשנופל חשמל בחווה שנמצאת במקום מסוכן וצריכה חשמל לצורכי ביטחון, האם לפני שמרימים את החשמל צריך להוריד את הפיוזים והמתגים שלא נצרכים לפיקו"נ

לכבוד הרה''ג דוד בנימין שליט''א

כתב כת''ר:

כשנופל חשמל בחווה שנמצאת במקום מסוכן וצריכה חשמל לצורכי ביטחון, האם לפני שמרימים את החשמל- צריך להוריד את הפיוזים והמתגים שלא נצרכים לפיקו"נ? או שלהמנע מאיסור מרבה בשיעורים לא חייבו לעשות מעשה מקדים, אלא רק להמנע ממעשה מרובה ולבחור במעשה פחות? ע''כ.

א) כתב מרן ס''שכח טז, ''אמדוהו לשתי גרוגרות... אם היו ב' בעוקץ אחד וג' בעוקץ אחד לא יכרתו אלא העוקץ שיש בו שנים.'' ויפרש המ''ב שם ס''ק מד, ''לא יכרתו אלא וכו' - דריבוי בשיעורא שלא לצורך אסור. ומכאן נראה פשוט דה"ה לענין שאר מלאכות כגון בישול וכדומה אפילו אם הוא בקדרה אחת אסור לבשל ולעשות בשארי מלאכות רק מה שצריך עכשיו בצמצום ואם הדבר בהול אין מדקדקין בכך וכדלקמיה [ח"א].''

וראיתי בשמירת שבת כהלכתא ס''לב אות סב, שכתב ''שתי נורות, האחת קטנה והאחת גדולה, והוא צריך להדליק אחת מהן משום פיקוח נפש, מוטב להדליק את הקטנה, שכן בהדלקת הנורה הגדולה הוא מבעיר חוט של מתכת גדול יותר.'' וכתב היביע אומר ח''י א''ח ס''נה סוף אות כג, על זה ''וכן ראוי להחמיר.'' ע''ש. (ועיין עוד בכל זה באור שמח הל' שבת פ''יח, ואבני נזר א''ח ס''סט אות ב, ורב פעלים ח''א א''ח ס''כא, והר צבי א''ח ס''קעז, ויביע אומר הנ''ל.)

ולפי זה לכאורה נראה בנד''ד שכשהחשמלאי מתקן את החשמל בשבת לצורכי ביטחון, אז הוא צריך להקפיד שזה לא יועיל לחפצים חשמליים אחרים כגון תאורה, מקררים, פלאטות חשמליות וכו', ולכן הוא צריך ''להקפיד להוריד את הפיוזים והמתגים שלא נצרכים לפיקו"נ'', כמ''ש כת''ר.

ב) אלא יש להעיר על דין הנ''ל של ''אמדוהו לשתי גרוגרות.'' ולכן כתוב בירושלמי שבת פ''יג הל''ו, ''ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חונה ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוון להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר. ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חונא היה מפקח בגל ונתכוון להעלות צרור של זהובים עמו מותר.'' (ועיין בר''ן פ' האורג שהביא ירושלמי זה לדינא, וכן הוא כתב בשם ברשב''א.)

ופירש הר''ן בפ' האורג (דף לח ע''א ברי''ף) ''תינוק מבעבע בנהר ומפקח בגל ולא שיהו דומות ממש בענינם לפי שבענין פקוח נפש אפילו מתכוין למלאכת הרשות עם אותה מלאכה של פקוח נפש מותר, וכיוצא בזה אמרו בגמרא דילן במס' יומא (דף פד ב). והטעם מפני שהוא מלאכת מצוה וחובה היא עליו לפיכך אע"פ שהוא מתכוין עם אותה מלאכה למלאכה אחרת שהיא אסורה בשבת התירו חכמים כדי שלא ימנע בשום ענין מפקוח נפש המוטלת חובה עליו.''

וכן פירש הפני משה בירושלמי שם, ''ובתינוק אפילו נתכוין להעלות הדגים עמו מותר לפי שבעסקי נפשות הוא מפקח ואין זה אלא באגב, וכן המפקח את הגל להציל מי שנפל עליו הגל.''

ויש להעיר, הלא לגבי דין ''אמדוהו לשתי גרוגרות'' מצינו שצריך להקפיד שלא להוסיף על המלאכה, אבל לגבי מי שהגל נפל עליו אין להקפיד. והלא הוא דבר קל כשהם מצילים את האדם שהוא תחת הגל שלא להעלות הצרור של זהובים, שהרי הם יכולים לדחות את הצרור מע''ג האדם. ולכן מאיזה טעם הוא מותר להם לכוין להעלות אותו? (עיין לקמן בסוף שכן הקשה הרב פעלים.)

ג) ולכן נראה לחלק כמ''ש הגה' מרדכי פ' המפנין, וז''ל ''על היולדת בשבת אשר אסר ה''ר ברוך לשחוט לה תרנגולת בשבת כי טוב להאכילה נבילה שהיא איסור לאו מלחלל שבת, נראה דאין מדקדקין כדאמרינן בפ' בתרא דיומא (דף פד:) דאין עושין דברים אלו ע''י נכרי אלא בגדולי ישראל...

ואמרינן בירושלמי הנשאל מגונה והשואל שופך דמים, והא דמנחות (דף סד.) דמחלק בין שני תאנים בין שני עוקצים, מיירי בחולה שאין זמנו בהול, אבל כאן זמנו בהול ביום ראשון דלידה.'' ע''ש.

ולפי זה פסק הרמ''א בדין ''אמדוהו לשתי גרוגרות'' הנ''ל, ''ואם הדבר בהול אין מדקדקין בכך שלא יבא לידי דיחוי ועיכוב (הגהות מרדכי פרק מפנין).'' ע''ש.

ולכן נראה לחלק, שמ''ש בירושלמי הנ''ל לגבי האדם שתחת הגל, הוא מיירי באופן שזה בהול ולכן אין להקפיד על הוספת מלאכה וכמ''ש הר''ן הנ''ל ''התירו חכמים כדי שלא ימנע בשום ענין מפקוח נפש המוטלת חובה עליו'', משא''כ לגבי דין אמדוהו לשתי גרוגרות, שזה מיירי כש''אין זמנו בהול'' כמ''ש הגה' מרדכי הנ''ל.

ולפי זה יש לדון בגדר ''בהול''. לפי מ''ש הג' מרדכי הנ''ל זה כמו יודלת ביום הראשון אחר הלידה. ונראה שזה אף שכתב הרב המגיד הל' שבת פ''ב הל''יא, ''שכאב היולדת וחבליה הם כדבר טבעי לה ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה ולפיכך החמירו לשנות במקום שאפשר ולא החמירו בחולה.'' ע''ש. וכן הוא במ''א ס''של ס''ק ג. ע''ש. הרי אעפ''כ כתב הג' מרדכי הנ''ל שיום ראשון אחר הלידה הוא בכלל ''בהול''.

ולכן יש לדון בנד''ד, וכבר כתבתי לעיל שהישובים והמאחזים ביהודה ושומרון הם בכלל עיר הסמוכה לספר במרן א''ח ס''שכט ו, ובכל עת ובכל זמן יש לחוש למ''ש המ''ב שם ס''ק טו, ''כשהקול יוצא שרוצים לבוא אעפ"י שלא באו עדיין מותר ללבוש כלי זיין לשמור ולעשות קול בעיר כדי שלא יבואו דאין מדקדקין בפק"נ [לשון או"ז].'' ולכן נראה שזה בכלל ''בהול'', והוא לא גרוע ממ''ש הרב המגיד הנ''ל ''ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה''. וממילא שזה בכלל מ''ש הר''ן הנ''ל ''התירו חכמים כדי שלא ימנע בשום ענין מפקוח נפש המוטלת חובה עליו.'' ולפי זה נראה שהוא מותר שלא ''להקפיד להוריד את הפיוזים והמתגים שלא נצרכים לפיקו"נ'', כמ''ש כת''ר.

ואדרבה יותר נראה לומר שהוא אסור להוריד את הפיוזים והמתגים שלא נצרכים לפיקו"נ, שהרי כתב המרדכי הנ''ל בשם הירושלמי ''הנשאל מגונה והשואל שופך דמים'', וזה מפני שהשואל מתעכב בהצלת נפשות, ולכן גם הוא אסור לחשמלאי שרוצה לתקן את החשמל לבזבז זמנו להוריד את הפיוזים והמתגים שלא נצרכים לפיקו"נ, שהרי אף הוא מתעכב בהצלת נפשות.

ד) אלא עדיין אין זה ברור, שכתב הרב פעלים ח''ד ח''מ ס''א, ''ועוד ראיתי בס' שיח יצחק על יומא בדף פ"ד בד"ה ראה תינוק וכו', ואע"ג דקא צייד עורי וכו', שהעתיק לשון המאירי ז"ל שכתב ז"ל הר' המאירי אע"פ שיודע בודאי שצד דגים עמו ובלבד שלא יתכוין לצוד את הדגים ואם נתכוון לכך פטור מ"מ הואיל ומתכוין ג"כ להעלות את התינוק, ולא עוד אלא אפי' נתכוון להעלות דגים לבד ולא לתינוק כל שהעלה תינוק והעלה דגים לבד שפטור. ובתלמוד המערב אמרו במס' שבת פ' אורג ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר היה מפקח בגל ונתכוון להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מיתר. ויראה על מותר זה שפירושו פטור שלכתחלה ודאי כל שמצרף כוונת איסור עם כוונת היתר אסור עכ"ד המאירי ז"ל. וכתב ע"ז הרב המחבר ז"ל שם וז"ל וכן מתבאר מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' שבת ומקור הדבר במנחות דף וכמ"ש ה"ה שם, אלא שמדברי הר"ן בהלכות בס"פ האורג משמע שדעתו לפרש שאפי' נתכוון לצוד דגים ג"כ מותר גמור הוא כדי שלא ימנע בשום ענין מפקוח נפש ע"ש. פשט סוגיין משמע כדברי הר' המאירי ז"ל והא דקאמר לקמן ואע"ג דקא מכוון למתבר בשיפי. הרי"ף הרא"ש והרמב"ן בס' גורס ואע"ג דקא מתבר ליה שיפי ע"ש. וכלם איירו כממילא נעשת המלאכה ההיא בלתי שיתכוין אליה ועי' בהרמב"ם שם, אבל כל שמכוין לה לכתחלה אסור ועי' בס' ש"ב עכ"ל. הנך רואה כי אפי' בפקוח נפש שעשה הר"ן ז"ל שם סברא שמותר לכוין לכתחלה לכך ולכך אפי"ה פשיטא ליה לרבינו המאירי דאסור לעשות כן לכתחלה וכן מורים דברי הרמב"ם והטור ז"ל וכמ"ש הגאון חיד"א ז"ל בברכ"י סי' שכ"ח סק"ז דמלשון הרמב"ם והטור משמע דלכתחלה לא יכוין לשתיהם ע"ש.'' ע''ש.

מ''מ בנד''ד י''ל שהחשמלאי אינו מתכוין לתקן החשמל בשביל כל החפצים של חשמל שאינם בכלל פק''נ, אלא עיקר כוונתו היא על צורכי ביטחון שזה יותר חשוב ויותר דחוף משאר דברים. ולכן נראה שאף המאירי ודע' יסכימו בנד''ד להתיר.

ועוד, מ''ש הרב פעלים בשם הברכ''י שאף דעת הרמב''ם נוטה כדעת המאירי, זה אינו ברור. ולכן כתב הנחל איתן הל' שבת פ''ב הל''טז, על דברי הר''ן הנ''ל, ''ומבואר מדבריו דגם לפי גמ' דילן מותר נמי במתכוון כמו שמפורש בירושלמי והכי קיי"ל ודלא כמ"ש הלח"מ, וכן אישתמיט לבעל ס' מעשה רוקח שכתב ג"כ כהלח"מ וע"ש.'' ע''ש. 

וכן ראיתי באורה ושמחה שם, וז''ל ''ובלח"ם (הל' י"ז) מבואר דנתכוון לשניהם אסור, ובספר קרית מלך רב (על הרמב"ם) דחה דבריו וכתב ולא היא דבירושלמי איתא בהדיא דמותר, וכך משמע ממה שכתב הר"מ בסיפא נתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק פטור, משמע הא לזה ולזה מותר עיי"ש.'' ולפי זה נראה שהוא אינו מוכרח שהרמב''ם חולק על הר''ן, ודלא כמ''ש הרב פעלים הנ''ל בשם הברכ''י.  

ואף ראיתי באורה ושמחה שם שכתב ''ולכאורה היה אפשר לומר דלדעת הר"ן (שהבאתי לעיל הל' ח') דס"ל דריבוי בשיעורין אסור מן התורה א"כ ה"ה נתכוון לתינוק ודגים אסור מה"ת משום ריבוי בשיעורין, אבל באמת יש לחלק דהכא כיון שא"א בלי צידת דגים לא אמר הר"ן בו ריבוי בשיעורין אסור שהרי אי אפשר בלא זה, וק"ל.'' ע''ש.

אלא יש להעיר, דבשלמא שי''ל הכי לגבי צידת הדגים, אבל הלא לגבי צרור של זהובים הוא דבר קל לדחות אותו מהאדם שהגל נפל עליו. ולכן אין לומר בזה ''אי אפשר''.

שוב ראיתי בשער הציון ס''שכח ס''ק יז, שהביא מחלוקת ראשונים בזה, ושיש סוברים כהמאירי ויש כהר''ן. ע''ש.

מ''מ י''ל שכיש מחלוקת האם איזה דבר מותר לכתחילה או רק בדיעבד, אז יש לאזיל לקולא. וזה לפי הכלל שכתב היביע אומר ח''י א''ח ס''נה (על הר''פ ח''ב) אות לח, בשם הפוסקים ''שכל שיש ספק אם מותר לכתחילה, ובדיעבד ודאי מותר, יש להקל אפילו לכתחילה.'' ע''ש. ולכן י''ל בנד''ד שיש לסמוך על דעת הר''ן, שהרי אף להמאירי האיסור הוא רק לכתחילה וכמ''ש הרב פעלים הנ''ל. וכ''ש כשיש חשש עיכוב פק''נ שאין להחמיר.

וגם כתב הרב פעלים שם, וז''ל ''והנה דרך אגב נתקשיתי בס' הרשב"א ז"ל הנז' שהביא הר"ן בסוף פי"ג דשבת דס"ל אם נועל ביתו לשמרו ומתכוין לצוד גם הצבי שבתוכו מותר וכן מפרש להך דירושלמי בראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוון להעלותו ולהעלות דגים עמו מותר לגמרי. וקשה והלא הרשב"א ז"ל עצמו כתב בדינא דקצירה לצורך החולה הנז' במנחות דף ס"ד דאי איכא שתים בעוקץ א' ושלוש בעוקץ א' והחולה צריך לשתים דתולש השתים ואסור לתלוש השלש דלרבויי בשיעורא אסור וכמ"ש מרן ז"ל בשמו בב"י סי' שכ"ח ע"ש. הן אמת דס"ל להרשב"א ז"ל כל כהא אסור מדרבנן ולא מן התורה וכמ"ש הר"ן ז"ל בפ"ב דביצה בשמו והביאו מרן ז"ל בב"י סי' של"א, מ"מ אסור מדרבנן. וא"כ איך כאן מתיר לכתחלה והלא רבויי בשיעורא אפי' במין א' ועצם א' אסור, וגם להר"ן ז"ל שכתב בהך דירושלמי דמשום פקוח נפש התירו, והלא התם ג"כ איירי בפקוח נפש ואמאי אסור מן התורה להרבות בשיעורא בקצירה. אך נראה לתרץ דמרבה במעשה בידים שאני דודאי אסור מדרבנן להרשב"א ומן התורה להר"ן, אבל ברבוייא דאתי ממילא ורק הוא מתכוין אליו בזה הוא דאמרו בירושלמי דמותר. ואפי' בהא ס"ל לרבינו המאירי דאין כוונת הירושלמי לומר מותר לגמרי אלא ר"ל פטור אבל אסור לכתחלה.''

וי''ל שנעלם מהרב פעלים לפי שעה מ''ש הגה' מרדכי הנ''ל שכתב לחלק שדין אמדוהו לשתי גרוגרות מיירי כשאין הזמן בהול. ולכן י''ל שדין המפולת והתינוק הוא כשהזמן בהול, וכן מסתברא שכשהתינוק טובע במים שזה בהול, וכן כשהגל נפל על האדם זה ג''כ בהול. וא''צ לתירוץ הרב פעלים. מ''מ אף לתירוצו, י''ל בנד''ד שהחשמלאי אינו עושה שום מעשה אם הוא אינו מקפיד להוריד את הפיוזים והמתגים שלא נצרכים לפיקו"נ, ולכן זה בכלל ''דאתי ממילא'' שכתב הרב פעלים. ועוד החשמלאי אינו מתכוין לכך כמו שכתבתי לעיל שעיקר כוונתו היא על צורכי ביטחון שזה יותר חשוב ויותר דחוף משאר דברים. ולכן נראה שלכ''ע החשמלאי אינו צריך להוריד את הפיוזים והמתגים שלא נצרכים לפיקו"נ, ואדרבה יש לצדד שהוא אסור לעשות כן כיון זה בכלל ''בהול''. כן נראה לענ''ד.

ואסיים בכבוד רב

מחבר הספר אורחותיך למדני